אפתח בכך שאומר שהפוסט "שפת הכלבים" הוא תיאור הדרך בה אני רואה את הדברים. כיון שעוד לא הופיע בעולם כלב שהסביר עצמו במילים, אנו עשויים לפרש כלבים באין סוף דרכים. זו דרכי. . כל ילד יודע שכלב שזנבו בין רגליו הוא כלב מפוחד. הרי זה ברור. עם זאת, אחזקת זנב בין הרגליים אינה אמורה להיות מובנת דווקא לילדים. היא קיימת ראשית כדי להיות מובנת לכלבים. בעולם המושגים הכלבי, אחזקת זנב נמוכה אינה דומה לגירוד אוזן. בעוד שכלב אשר מגרד באוזנו אינו מהווה גירוי כלשהו, כלב אשר משפיל את זנבו ומכנסו אל בין רגליו משדר לכלבים בסביבתו מתוך לקסיקון שדרים כלביים. לא רק שהוא מספר על עצמו, בכך הוא אף מנתב את התנהגותם. אם ישנם נוספים בסביבה (אנשים, לדוגמה) אשר מפרשים נכונה גם הם את הזנב המכונס, אשריהם. משום שהכלבים הם בעלי חיים חברתיים, אף בלא להתבונן בהם, יש להניח שתקשורת כלשהי קיימת ביניהם, כלומר, התנהגות מוסכמת ומקובלת אשר מכוונת לחושיו של אחר ומתרחשת בתנאי לנוכחותו. שפה. עם זאת, על אף שללא ספק קיימת שפה כלבית, אל לנו להניח ששיחות ממש מתנהלות ביניהם, שהם מספרים זה לזה חוויות, רעיונות או בדיחות. זאת משום ששפתם מכילה תיאור חשקים בלבד ואלה, בכל מקרה, כלביים. לפיכך, שיחתם מוגבלת ועשויה לנוע במספר מצומצם של מסלולים. הנושאים המהווים את עניינם מוגבלים מאוד. מנגד, אל לך להפחית מערכה של שפתם. המדובר בשפה עתיקה בהרבה מכל השפות המוכרות, שפה שלא הומצאה אלא נוצרה מעצמה. אומנם הכלב שלך כמו הכלב שלי, נולדו בסביבה מודרנית אולם שפתם עוברת אליהם בדמם מזה אלפי דורות, עוד מהתקופה בה היו חיות בר. אולם אלה הם הבדלים שוליים. ההבדל העיקרי בין שפת בני האדם לשפת החיות, הוא שבעוד בני האדם בוחרים להשתמש בשפתם ומעדיפים אותה על פני שתיקה, משתמשים הכלבים בשפתם ללא בחירה. אין הם שולטים על מוצא פיהם. גופם מתאר את חשקיהם ללא שום אפשרות לשיקול דעת. שפת הגוף היא שפתם היחידה, כך גם כשהאמור בקולות אותם הם משמיעים! אכן כך, שפת גוף ולא יותר. כאשר הכלב נורמלי בהתפתחותו, לא משנה גודלו, מינו או גזעו, הריהו מומחה בשפה זו. אין זו אמו שלימדה אותו את השפה ואין זו אף מורה אחרת. מומחיותו נובעת מתוך בטנו. מומחיות זו נוגעת לא רק בשימוש הנכון אותו הוא עושה בשפה, לשדרים ולמסרים, אלא גם לקליטה המהירה של שידורים המשודרים כלפיו ופירושם המדויק. לא יעלה על הדעת, לדוגמא, שכלב ישדר לכלב אחר על כניעתו, וזה כלל לא יבחין בכך או יטעה בפירוש אותו ייתן להתנהגות שלעיניו. אולם נושא השפה הכלבית יובן כהלכה, רק אם נפנים היטב את העובדה שהשפה הכלבית היא דרכם היחידה של הכלבים לתקשר עם סביבתם. הכלבים אינם מודעים לאפשרות שהם אינם מובנים. משום כך הם ישובו וישדרו בשפתם גם אם מעולם לא הובנו כהלכה. הם ישתמשו בשפתם כלפי כלבים אולם באותה שפה ממש גם כלפי בני אדם וגם כלפי סוסים. מעולם לא הוסבר להם שישנה שפה שונה משפתם, משום כך הם אינם מעלים בדעתם שלסוסים תקשורת שונה מתקשורתם, ששפתם אחרת. לדוגמה, כאשר מתעורר בכלב החשש וחשק הזהירות, הוא מכנס את זנבו לגופו כתגובה. כך הוא משדר את חשקיו וכך הוא מובן לכלבים בסביבתו. מן הסתם, כך בדיוק הוא משדר את חשקיו גם כלפי אדם ואף במקרה ואותו אדם כלל אינו יודע שזנב בין הרגליים הוא ביטוי לחשש. החלק המופלא בסיפור הוא הפרוש הכלבי אותו נותנים הכלבים להתנהגות כל בעלי החיים סביבם ובהם בני האדם. "לדעתם", היצורים כולם משוחחים בכלבית. בהתאם לכך, כשהם מזהים התנהגות אשר דומה לקוד תקשורת בשפתם, הם מתגרים ומגיבים אליה. שפת הכלבים בנויה מתגובות אשר משמשות כגירויים לכלבים, גורמות להם להגיב וחוזר חלילה. במקום להכיל מילים ומשפטים מכילה שפת הכלבים התנהגויות אשר מגרות כלבים. הבנת השפה הכלבית, אף שהיא פשוטה יחסית ודלה במסריה, היא ראשונה בחשיבותה עבור כל אחד מאתנו אשר מגדל כלב בביתו, ובכלל. אין המדובר רק ביכולת לקראו ולפרשו נכונה, אלא גם ביכולת להבין כיצד הוא מפרש אותנו, בני האדם! מלבד תקשורתם הכלבית המוכרת להם, מבחינתם, לא קיימת כל תקשורת אחרת. רובה של התקשורת האנושית נתפסת בעיניהם כגירוד אוזן. החיוכים, ההצבעות, אלה אינם אומרים להם כלום. המילים נשמעות להם כציוצי ציפורים. אף על פי כן, כיוון שאין להם דרך אחרת להביט ביחסים, הם אכן מתרגמים את בני האדם לשפתם, מתגרים ומגיבים אליהם בהתאם. אל לך להתפלא שכאשר אתה מתכופף לשרוך את שרוכי נעליך, לדוגמא, כלבך, באופן קבוע, נדחף בין ידיך, נדחק, מלקק וממש מפריע. הוא פועל דווקא כך משום שהתכופפותך הבולטת משדרת אליו מסר כלבי מאוד ברור. מסר חברי במקרה זה. ישנם סוגי מסרים נוספים. עליהם ועל ממשותה של השפה בפרק הבא. לסיכום:
|