מאז גיל 16 שגיליתי לראשונה את "תופס החלומות האינדיאני"

אני ישנה בשקט יחסי 

התופס - (שקראו לו שימי) היה תלוי מעל המיטה שלי - ואני לא הייתי חולמת..

לפני כמה חודשים שימי מת...

גוצ'י החתול שלי החליט להיתלות עליו ושימי נפצע אנושות - אז הורדתי אותו.

מאז, אני לא מפסיקה לחלום

אז נכון, אני אומרת תודה שאני לא כמו אמא שלי שחולמת מתים

אבל אני חולמת המון!

על הכל!

על המוות שלי (סימן לחיים ארוכים)

על המוות של אנשים קרובים אלי (סימן לחיים ארוכים!)

על זה שאני זמרת גדולה (זה באמת סימן שזה חלום)

על סדרות טלוויזיה ישנות (עשיתי סיבוב על אווזי הבר של נילס!)

על זה שאני רוצחת סדרתית (המממ...)

על גברים שהם לא ממש חבר שלי (אני מקווה שהוא לא קורא את הפוסט הזה...)

ובכלל - על עולם די מרתק ומעניין

השאלה הנשאלת היא -

האם בניתי לעצמי עולם מלא בחלומות מרתקים מכיוון שבחיים אין לי זמן להגשמה?

ובכלל - למה אני חולמת?

אני רוצה לישון!

חבל שבארץ לא מוכרים תופסי חלומות (אמיתיים)

אולי אז היה לי שימי חדש ועכשיו הייתי יכולה לישון שנ"צ עם רונן...