כותרות TheMarker >
    ';

    שנינות יום א'

    עולה מהקרביים,מתפוצץ בבטן ומשתחרר אל כל הגוף דרך מחזור הדם. העיקצוץ באצבעות מחבר מחשבות אל מילים והתנסחויות המובילות ליצירה.
    הומור,עצב,אושר ,תודעה, - מתערבבים לפוסטים שיוצאים מהנשמה.
    שמחה על הקוראים,שמחה על המבקרים ושמחה מהחיים

    0

    אמא באה "לבקר"

    5 תגובות   יום חמישי, 2/10/08, 17:35


    קמתי מוקדם, זיעה מציפה את רקותיי, חשתי בלחץ כי ידעתי שהיום היא באה.

    לא מזמן עברתי דירה,לעיר הגדולה. דירת חדר וחצי חמודה. עיצבתי אותה להנאתי, ואהבתי מה שיצא.

    איזו אופוריה, תחושת עצמאות מעקצצת את אצבעותיי. חוזרת הביתה- ואין אף אחד שיתחיל לחקור ולשאול. שקט, נפשי ואובייקטיבי.

     

    היום זה שונה. היום היא באה- אמא באה "לבקר". מלאתי את הדלי במים עם סבון רצפות ריחני, שמתי מוזיקה והחלתי במלאכת הנקיון. משפשפת ומקרצפת כאילו אין מחר עם המוזיקה שמפיחה חיים בנשמתי. מנקה אבק ושוטפת כלים, עושה מראות וגם פאנלים.

    שהכל יהיה מתוקתק.

    בסופו של נקיון היה ניתן למצוא אותי על הרצפה עם נייר טואלט- אוספת שאריות אחרונות של זוהמה אפשרית.

    לאחר שעתיים של התמרקות וצחצוח, נכנסתי עצמי לאמבטיה לנוח.

    כמובן שברגע בו הנחתי ראשי ,הטלפון צלצל. אימי הסתבכה בדרך אלי ובצרחות החליטה להעביר את חרדתה ולהדגים לי  מצוקה אמיתית מה היא. כאילו אני האשמה בדבר טעותה החלה להמטיר עלי טענות ומאנות.

    ואני מה בסך הכל רציתי- שלווה?

    טוב נו, נשמע הדפיקה והיא כאן בתוך הסלון הקטן.נכנסה,בוחנת ומתבוננת. היא התיישבה.

    שואלת" קפה יש לך כאן", כאילו "כאן" זו מדינת עולם שלישי, נטולת אמצעים. אמרתי "בטח, גם חלב אחד אחוז!"

     "יופי, אני צריכה קפה". שותה ומתובננת, ואני בחרדה של ילדים קטנים שעומדים על במת בית הספר, לפני קטע הקריאה בטקס יום השואה, ממתינה,דרוכה.

    "בואי, נעשה לך סיור" הפלתי עצמי לתוך המלכודת.

    "מה זו החורבה הזאת? החדר אמבטיה ממש ישן? למה הקיר מתקלף? זוועה.צריך לצבוע בצבע לאמבטיה, צריך לרצף מחדש, תראי את הכיור" תוך כדי שלפה אקונומיקה והחלה ממרקת את הממורק מאליו.

    "איך את חיה, כמו בזבל? יש כאן ריח של עובש ויבואו עכברושים בקיץ"

    אלוהים למה נכנסתי.

    "בואי נצא החוצה- יש יום יפה בחוץ" אמרתי מתוך אנסטינקט השרדות.

    לקחתי אותה לאחת המסעדות בנמל. המחירים חטפו מנה, השירות חטף מנה וגם גודל המנה- חטף מנה.

    חזרתי רצוצה ושבורה לדירתי מחמדתי, נטולת אמא אחת פולניה, זקוקה למסג, יוגה וסדנאת ויפסאנה- דחוף.

    אין מחיר לחופש

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/08 00:53:

      הגזמת!!!אמא אחת שיש לה בת שגרה בדירת חדר וחצי  במדינת תל אביב.

        12/10/08 12:07:

      צטט: רני123 2008-10-11 02:58:21


      והכי מבאס - שאימא צודקת.

       

      אתה אל תגיד שאמא צודקת!

      :0)

       

      רק לפעמים....

        11/10/08 02:58:

      והכי מבאס - שאימא צודקת.
        7/10/08 15:25:

      צטט: פשוט אורלי 2008-10-02 18:18:00


      יפה אמרת, אין מחיר לחופש :))

       

      איזה קטע, זרקת אותי אחורה לימי הרווקות שלי, שגרתי בשכירות.

       

      :)

      אורלי

       

      עבורי זו עדיין מציאות, עבורך נוסטלגיה...

       מקווה שהזריקה לימי הרווקות עשתה טוב....

        2/10/08 18:18:


      יפה אמרת, אין מחיר לחופש :))

       

      איזה קטע, זרקת אותי אחורה לימי הרווקות שלי, שגרתי בשכירות.

       

      :)

      אורלי

      ארכיון

      פרופיל

      טליאור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין