| את מרימה ידיים לוחשת השבעות ואני רוכן אל שעותייך הכבדות גופי נרגש ומחכה עורג אל הרגע שמגיע בתוך תמרות עשן. אור קלוש מאיר את גון פנייך אני רואה אותך ממרחקים מוקפת חיוורון ירוק והיורה רותחת. אני יודע שאפגוש את פסיעותייך אני יודע שאראה את מחשבתך אני יודע שגם את בי מביטה בתוך האדים המתאבכים כן, שעה כשרה כעת אבל את ממשיכה לחולל בתזזית על במת ריקודים מתפוגגת משילה את בגדייך כמעט שקופה אני רק יכול לשאול אותך מעל כדור הבדולח מה הדרך חזרה? ואת, צוחקת צחוק נורא. |