כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    דאון טו....?

    14 תגובות   יום חמישי, 2/10/08, 22:40

    יומיים קשים רגשית עברו על כוחותיי. הקושי החל כבר אתמול. הרגשתי שהעצבים שלי רופפים, מרוטים בגדול.

    שמעתי ..... ט-ו   מ-א-ש  !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

     

    הרעש ששבר את גב הגמל היה ה"וווששש" של המכוניות בכביש שעובר מתחת לדירתי. שמעתי אותו כל היום, מן הבוקר עד הערב. הוא התיש אותי במיוחד בערב, שהעצבים שלי כבר היו מרוטים לגמרי! 

    ואנחנו עוד גרים ברחוב שנחשב שקט יחסית...

    וגרוע מזה....שמעתי גם כל "וווששש" של מכונית שעברה בכביש שמעבר לשורת הבלוקים שממולנו...

    אלוהים, אמרתי לעצמי, לא ייאמן! איזה סיוט! בא לי דיכאון של ממש.

    התגעגעתי לשקט שלי נורא!!!

    נכון, יכולתי פשוט להתנתק מהשתל, אבל מה? בשביל מה עשיתי שתל? בשביל להתנתק??

    אז לא הרשיתי לעצמי. "תתרגלי" אמרתי לי. וסחבתי כל היום.

    ירדתי למפה החלשה בשתל, כלומר לתכנית בעלת העוצמה הנמוכה ביותר, אבל עדיין לא הייתה מספיק חלשה. איך שהתחלתי להתגעגע למכשיר השמיעה הישן שלי!!!, שמה, שרק הייתי מתחילה להתעייף מהרעש, צ'יק צ'ק הייתי מנמיכה את הווליום בגלגל הווליום, אפילו עד לאפס וגמרנו.

    כאן... הסיפור אחר. יש שלוש מפות, ואין בשלב זה גלגל ווליום. חסמו לי אותו. 

    היום, יום שלישי, נסעתי למיפוי שלישי בשניידר.

    "בנות" אמרתי לצוות המיפוי שלי מיקי ודיתה, תשמעו, זה פשוט סיוט! אני קרובה לאבד את שפיותי ככה. שומעת יותר מידי, והרעשים מטריפים אותי. לא יודעת, ממש הגעתי למצב שהתחלתי לשאול למה עשיתי שתל? הרעש הלחיץ אותי נורא. מה יהיה? ככה יהיה? מתרגלים לזה בכלל? כל כך הרבה רעשים שבחיים לא שמעתי קודם! רשרוש של שקיות ניילון ובגדים (מזעזע!), שקשוק של סכו"ם וכלי מטבח, וושששים של מכוניות, אני ממש נכנסתי לדיכי מכל זה!" 

    צוות המיפוי שלי הבין שנגמרה האופוריה אצל הגברת ושינס מותניו לתקן את המצב.

    הכינו לי שלוש מפות חדשות שיעזרו לי לתקן את האמון בשתל ולהרגיע את עצמי...

    דיתה, נשמה טובה, עשתה לי בדיקת שמיעה ובדקה באיזה אלקטרודות מתוך ה-16 שיש לי בשתל אני רגישה לרעשים במיוחד. היא מצאה את "האשמות" ברגישות יתר, והעמידה אותן במיידית לדין. באלקטרודות הללו הפחיתה לי עוצמה כדי להקל עלי את ההסתגלות לשתל. בנוסף, שיחררה את גלגל הווליום משביו, ומעכשיו אני יכולה לשחק בווליום בכל מפה, ולהוריד או להגביר עוצמה לפי הצורך. 

    אוףףףףףףףףףף איזו הקלה!

    כשחזרתי הביתה , איך ששמעתי שוב את ה"וווששש" של מכונית שעברה ליד הדירה שלי, מיד הורדתי את הווליום באמצעות גלגל הווליום למינימום. השפיות שלי חשובה יותר.

    התחלתי להבין ולהפנים באמת מה זה אומר: "סבלנות", "לאט לאט", "צריך לתת לעצמך זמן להתרגל"...אז עברתי להתנהל לאט יותר. לאט ובטוח. 

    מודה ומתוודה שהרגשתי הזוועתית ביומיים האחרונים כמובן לא הושפעה רק מההסתגלות לשתל אלא גם מגורמים אישיים. השילוב יצר מצב רוח קטלני שהבהיל אותי לגמרי!

    שוחחתי עם חברים קרובים על הרגשתי כפי שנוהגת לעשות שקורה לי. היו שהציעו, תעשי לעצמך טובה ותרוצי דחוף לרופא משפחה שירשום לך כדורים נגד דיכאון. מה יש, כולם לוקחים היום...

    ככה, זהו? זה באמת מה שיפתור את הבעיה? כדור נגד דיכאון?

    נבהלתי ... מה אני אגיד לכם... זה נראה ככה?

    משבר, חברים... משבר! זה לא עניין של מה בכך הניתוח הזה וההסתגלות לשתל!

    יש בהחלט גם מורדות (כדאי לארגן ציוד סקי. שווה), יש מצבי רוח, יש בכי פה ושם, ולא רק "וואוווו" שמעתי את זה ואת זה... ושמעתי גם דברים שלא שמעתי מעולם...

    אז זהו, שביומיים האחרונים, הרגישות שלי היתה בשיאה והמשבר הגיע. והוא תפס אותי בלי ציוד מוכן לסקי...אחרי הביקור בשניידר, מרגישה שאני ערוכה ל"גלישה" הבאה טוב יותר...מקווה שאכן כך.

    נכון שהכינו אותי מראש, עוד לפני הניתוח, במהלך תהליך ההכנה לניתוח, שיהיו לי עליות ומורדות. רק שבאמת בין לדעת את זה ולהפנים את זה יש מרחק גדול... וביומיים האחרונים עברתי אותו בלי מימיה אפילו... 

    למדתי עוד משהו.. חשוב מאוד להגיד הכל לצוות המיפוי, ליידע בדיוק איך מרגישים, כל פיפס חשוב. אחרת זה בא על חשבון העצבים שלי ובגדול!

    אני אוהבת לשמוע חזק, אבל מה לעשות ש"מסיבת הטראנס" הקיומית היא מעבר לכוחותיי לפחות בשלב זה.

    ולא צריכה לסבול. באמת שלא. 

    אז לחיי מיפויים מוצלחים והתמודדות קלה יותר בהסתגלות ל"חיה" הזאת...      

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      כמה פעמים הייתי רוצה לא לשמוע ולא לראות ולא.....אבל מברכת על היכולות האלה כל יום מחדש כי בלעדיהם קשה עוד יותר. אם יש לך אפשרות לסנן אשרייך. זה רווח שאין לאחרים. המשברים הגיונים כי נכנסת לעולם חדש. זה מזכיר לי ובלי השוואות, אישה שמנסה שנים ללדת ילד..אחכ שהיא יולדת לעיתים לא מעיזה בכלל לקטר כי מה יגידו....אבל האמת..למה לא? זו זכותה כמו כל אם אחרת עם הקשיים שלה למרות האהבה והנתינה וכו'. גם אנחנו מתלוננים על רעשים כאלה או אחרים. זה הופך אותך לשומעת רגילה וזה נפלא. אז מותר לך הכל. ולאט תתרגלי לרעשים....וגם  לצלילים המדהימים וגם.....שיהיה בהצלחה. ריגשת בכנות.משהו את.
        3/10/08 18:58:


      באתי קצת באיחור, אז שולחת משקפיים ורודים לעידוד.... :-)

      מסכימה לגבי המשברים - לכולנו זה קורה.

      מי שיצבע רק בצבע של המשקפיים האלו - לא אומר אמת...

      הרעשים שמפריעים בתהליך, לא חייבים להיות דווקא אלו החיצוניים,

      אלא לפעמים דווקא רעשים פנימיים...

      מאמינה שעברת את הימים הקשים האלו

      ויהיו עוד בדרך כל מיני ימים,

      בכל מיני צבעים מבפנים ומבחוץ.

        3/10/08 16:47:

      צטט: אמא של מוצ'ילר 2008-10-03 13:18:34

      צטט: קוכליאה 2008-10-03 12:33:26

      צטט: אמא של מוצ'ילר 2008-10-03 09:52:10

      איריס יקרה,

      כל כך מבינה מה את עוברת , ויודעת בדיוק על מה את מדברת.

      אני לא הורדתי את המעבד מהרגע הראשון שהרכבתי אותו משום שההבדל בין עם לבין בלי הוא עצום כל כך, ומהר מאד הסתגלתי לחיים עם כל הרעשים והצלילים ולא יכלתי בשלב מאד מוקדם לוותר עליהם אף לא לרגע. אבל כשזה מתחיל להיות טו מאץ', וכשסף הרגישות לרעש , במיוחד בבוקר כשרק מתעוררים , הוא נמוך מאד, אני מתחילה עם הגלגלת למטה למטה, ולאט לאט לפי הצורך מעלה אותה.

      תעשי את הדברים לפי הנוחות שלך ולא לפי איזשהוא כלל ברזל ש"אם עשיתי שתל אז לא אשתמש בו ?" .

      המציאות החדשה עם שתל, לא פשוטה אצל אף אחד מאיתנו, ואין מישהו שזה מושלם ומאוזן אצלו. כל אחד צריך לחפש את המצב שמתאים לו ונוח לו, בהתאם לתנאים שבהם הוא חי, עד שמוצאים את דרך המלך.

      יהודית

      יהודית יקרה

      אין לך מושג כמה אני שמחה שאת הגבת פה וסוף סוף שומעת ממושתל דברים של אמת!

      נוכחתי לדעת שהרוב לא חושפים את הרגשות שלהם והמחשבות שלהם בנושא, וחבל! זה משמש מקור לא אכזב לתמיכה נפשית ורגשית שאנחנו המושתלים זקוקים לה. אני מודה לך מקרב לב שהעלית את ההרגשה שלך כאן! זה בהחלט מאוד עשה לי טוב בלב ובנשמה לדעת שאני לא לבד בקטע הזה.

      תודה לך מעמקי לב!

      ושבת שלום לך חברה!

       

       

       

       

       

      איריס,

      אני מסכימה איתך שאין מספיק חשיפה רגשית בנושא של השתל, אבל אני יכולה להבין שקשה לאנשים לחשוף רגשות פרטיים ברשת. אני שמחה שהתגובה שלי נתנה לך חיבוק ותחושה טובה, ואני אשתדל להיות יותר "תגובתית" בעתיד.

      שבת שלום, שבת שמחה !!!

      יהודית יקרה,

      אני מעניקה לך את "אות הראשונים" לכנות אמיצה.

      תראי, נכון הוא שלא לכול אחד מתאימה חשיפה רגשית ולא משנה באיזה מדיה. אך! וזה אך גדול! - זה חשוב לכולנו, לכל מי שמושתל שתהיה חשיפה רגשית. אפשר גם לעשות זאת בצורה מתונה, אבל חשוב לכולנו שזה ייעשה כדי שנוכל ללמוד ולדעת אודות עצמנו, לדעת שזהו חלק בלתי נפרד מהתהליך ולהתנחם בבחינת "צרת רבים - חצי נחמה". זה מעמיד את הדברים בפרופורציות, מפחית לחצים ומתחים ועוזר לשחרר מועקות.

      בכל אופן תודה לך מתוקה על ההיענות. בטוחני שגם את יצאת נשכרת מן העניין. תרמת ונתרמת!

      שבת שלום לך יקרה!

       

        3/10/08 16:44:

      צטט: תכשיט 2008-10-03 15:26:13

      יקירתי... אל תישברי.. את המשענת שלי...

       

      מתוקה,

       

      מכירה את המשפט: "ירידה לצורך עליה"? זה בדיוק הסיפור. מותר שיהיו משברים!!! מישהו אמר שאני אספק רק סיפורי "הפי אנד"?, הרי זה לא מציאותי יקירה... לא צריך להבהל מזה. אם תשימי לב, דווקא יצא מזה משהו טוב! למדתי יותר אודות עצמי והצרכים שלי. תקראי שוב... ונהפוך הוא - מאמינה שמי שמספר לך רק ניסים ונפלאות, הוא פשוט...לא סיפר לך את כל האמת.

      אומרים שמה שלא הורג - מחשל.

      אז להרכיב משקפיים אחרות בבקשה ולקרוא שוב את הסיפור: מדגישה: יצא מזה רק טוב!

      חצי הכוס המלאה בהחלט.

      שבת שלום יקרה!

        3/10/08 15:26:
      יקירתי... אל תישברי.. את המשענת שלי...
        3/10/08 13:38:

      עכשיו אני מקנא בך

      איך אני יכול לשים לי כפתור של ווליום כדי לא לשמו דברים מיותרים

      את הבן שלי  שקבוע "אבא תקנה לי" 

      את השכנים הנודניקים

      את הטרחנים

      את כל אלה שמצלצלים אלי בנוגע לבחירות המוניציפליות

      את כל המתרימים המקצועיים שמצלצלים לי בדלת  5 פעמים ביום + 3 בטלפון

      את כל מי שאני לא רוצה לשמוע.....

        3/10/08 13:30:

      איריס יקירתי, *!

      נזכרתי במשפט חשוב שחשוב לזכור אותו תמיד.

      "למחפשי דרך - יש מזל של מתחילים.

      המבחן וההתמודדות קיימים רק עבור הראויים".

      בטוח שאת יודעת, כי את ראויה.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

      בהזדמנות זו, אם פגעתי ח"ו באיזה אדם אני מבקש סליחה מעמקי לבי.

      מרדכי.

        3/10/08 13:18:

      צטט: קוכליאה 2008-10-03 12:33:26

      צטט: אמא של מוצ'ילר 2008-10-03 09:52:10

      איריס יקרה,

      כל כך מבינה מה את עוברת , ויודעת בדיוק על מה את מדברת.

      אני לא הורדתי את המעבד מהרגע הראשון שהרכבתי אותו משום שההבדל בין עם לבין בלי הוא עצום כל כך, ומהר מאד הסתגלתי לחיים עם כל הרעשים והצלילים ולא יכלתי בשלב מאד מוקדם לוותר עליהם אף לא לרגע. אבל כשזה מתחיל להיות טו מאץ', וכשסף הרגישות לרעש , במיוחד בבוקר כשרק מתעוררים , הוא נמוך מאד, אני מתחילה עם הגלגלת למטה למטה, ולאט לאט לפי הצורך מעלה אותה.

      תעשי את הדברים לפי הנוחות שלך ולא לפי איזשהוא כלל ברזל ש"אם עשיתי שתל אז לא אשתמש בו ?" .

      המציאות החדשה עם שתל, לא פשוטה אצל אף אחד מאיתנו, ואין מישהו שזה מושלם ומאוזן אצלו. כל אחד צריך לחפש את המצב שמתאים לו ונוח לו, בהתאם לתנאים שבהם הוא חי, עד שמוצאים את דרך המלך.

      יהודית

      יהודית יקרה

      אין לך מושג כמה אני שמחה שאת הגבת פה וסוף סוף שומעת ממושתל דברים של אמת!

      נוכחתי לדעת שהרוב לא חושפים את הרגשות שלהם והמחשבות שלהם בנושא, וחבל! זה משמש מקור לא אכזב לתמיכה נפשית ורגשית שאנחנו המושתלים זקוקים לה. אני מודה לך מקרב לב שהעלית את ההרגשה שלך כאן! זה בהחלט מאוד עשה לי טוב בלב ובנשמה לדעת שאני לא לבד בקטע הזה.

      תודה לך מעמקי לב!

      ושבת שלום לך חברה!

       

       

       

       

       

      איריס,

      אני מסכימה איתך שאין מספיק חשיפה רגשית בנושא של השתל, אבל אני יכולה להבין שקשה לאנשים לחשוף רגשות פרטיים ברשת. אני שמחה שהתגובה שלי נתנה לך חיבוק ותחושה טובה, ואני אשתדל להיות יותר "תגובתית" בעתיד.

      שבת שלום, שבת שמחה !!!

        3/10/08 12:33:

      צטט: אמא של מוצ'ילר 2008-10-03 09:52:10

      איריס יקרה,

      כל כך מבינה מה את עוברת , ויודעת בדיוק על מה את מדברת.

      אני לא הורדתי את המעבד מהרגע הראשון שהרכבתי אותו משום שההבדל בין עם לבין בלי הוא עצום כל כך, ומהר מאד הסתגלתי לחיים עם כל הרעשים והצלילים ולא יכלתי בשלב מאד מוקדם לוותר עליהם אף לא לרגע. אבל כשזה מתחיל להיות טו מאץ', וכשסף הרגישות לרעש , במיוחד בבוקר כשרק מתעוררים , הוא נמוך מאד, אני מתחילה עם הגלגלת למטה למטה, ולאט לאט לפי הצורך מעלה אותה.

      תעשי את הדברים לפי הנוחות שלך ולא לפי איזשהוא כלל ברזל ש"אם עשיתי שתל אז לא אשתמש בו ?" .

      המציאות החדשה עם שתל, לא פשוטה אצל אף אחד מאיתנו, ואין מישהו שזה מושלם ומאוזן אצלו. כל אחד צריך לחפש את המצב שמתאים לו ונוח לו, בהתאם לתנאים שבהם הוא חי, עד שמוצאים את דרך המלך.

      יהודית

      יהודית יקרה

      אין לך מושג כמה אני שמחה שאת הגבת פה וסוף סוף שומעת ממושתל דברים של אמת!

      נוכחתי לדעת שהרוב לא חושפים את הרגשות שלהם והמחשבות שלהם בנושא, וחבל! זה משמש מקור לא אכזב לתמיכה נפשית ורגשית שאנחנו המושתלים זקוקים לה. אני מודה לך מקרב לב שהעלית את ההרגשה שלך כאן! זה בהחלט מאוד עשה לי טוב בלב ובנשמה לדעת שאני לא לבד בקטע הזה.

      תודה לך מעמקי לב!

      ושבת שלום לך חברה!

       

       

       

       

        3/10/08 09:52:

      איריס יקרה,

      כל כך מבינה מה את עוברת , ויודעת בדיוק על מה את מדברת.

      אני לא הורדתי את המעבד מהרגע הראשון שהרכבתי אותו משום שההבדל בין עם לבין בלי הוא עצום כל כך, ומהר מאד הסתגלתי לחיים עם כל הרעשים והצלילים ולא יכלתי בשלב מאד מוקדם לוותר עליהם אף לא לרגע. אבל כשזה מתחיל להיות טו מאץ', וכשסף הרגישות לרעש , במיוחד בבוקר כשרק מתעוררים , הוא נמוך מאד, אני מתחילה עם הגלגלת למטה למטה, ולאט לאט לפי הצורך מעלה אותה.

      תעשי את הדברים לפי הנוחות שלך ולא לפי איזשהוא כלל ברזל ש"אם עשיתי שתל אז לא אשתמש בו ?" .

      המציאות החדשה עם שתל, לא פשוטה אצל אף אחד מאיתנו, ואין מישהו שזה מושלם ומאוזן אצלו. כל אחד צריך לחפש את המצב שמתאים לו ונוח לו, בהתאם לתנאים שבהם הוא חי, עד שמוצאים את דרך המלך.

      יהודית

        3/10/08 01:10:


      מתוקה!!!

      אהבתי את הדרך שלך לספר על העצבים שהביא לך המכשיר,

      משו את

      מדליקה!!

      מיוחדת מאד! אופטימית ורואה את חצי הכוס המלאה!

      הסיפור שלך מצחיק אך ממחיש היטב כמה קשה להיות חרש...

      מצטערת שאין לי כוכב

        2/10/08 23:40:

      כנראה שיש מצבים שאי אפשר להתכונן אליהם מראש.

      מערכת העצבים זו מערכת מסתגלת, (אחרת לענוד שעון היה משגע אותנו..)

      צריך כנראה הרבה סבלנות.

      מקווה שהכיוונון יעזור.

      מחזיקה אצבעות.

      שושי

      *

        2/10/08 23:33:


      מעיק לקרא

      על התלאות והמועקה האופפת אותך

      בתהליך ההיסתגלות

      וההצתרגלות למצב החדש

      אבל מקווה עבורך

      שההצלחה הטמונה בחובם

      של יסורים אלו

      יהיו למקור לנחמה

      ולבשורה טובה

      בהשגת המרגוע

      מכל מה שמעיק

        2/10/08 23:15:

      את יודעת - לשתל הזה יש יתרונות על פני אוזן רגילה של אנשים שומעים

       

      אנשים שומעים - חייבים להסתגל לכל אותם רעשים

      אין להם אפשרות להנמיך ווליום

       

      אז מצבך דווקא מצויין - גם שומעת ונהנית מצלילים - וגם יכולה להנמיך ווליום כשהצלילים צורמים או מעצבנים

       

      תארי לך הבורא היה יוצר אותנו מכווננים בהתאם לצרכים ולנסיבות ומאפשר לנו להתאים את עצמנו לכל סביבה

      לכל אדם היתה אפשרות להגביר ולהחליש עוצמות שמיעה

       

      אותו דבר לגבי המשקל - ועוד כל מיני דברים שבני אדם נלחמים בשבילם ולמענם ופעמים גם סובלים רבות בשלם.

       

      יש לי דרישה לאלוהים - בפעם הבאה שהוא יוצר בריאה וחיים - שישדרג קצת את גוף האדם למצבים משתנים.

       

      והכי חשוב - את שוב שומעת - תהני מזה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין