כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    לעצום את העיניים כנגד המציאות (או: סיפור אחרון שקשור לרבנות)

    25 תגובות   יום שישי , 29/6/07, 20:31

    כשרציתי להתחתן בפעם הראשונה גיליתי שחייבים לעבור בדרך דרך כל מיני מוסדות רבניים שונים ומשונים. צריך ללכת לדבר עם הרב, צריך לעבור 2 מפגשים אצל הרבנית, צריך לבחור רב לחופה וצריך גם לטבול במקווה ולהביא אישור. אני לא משתגעת על דברים כאלה בלשון המעטה, בואו נאמר שלא הייתי מקבלת פרס על שמירת מסורת טובה. אבל כשאין ברירה אין ברירה ועשיתי את מה שצריך לעשות.

     

    בפגישה עם הרב עמדתי בכבוד. חשקתי שיניים, נשכתי שפתיים, ולמרות שהוא הציע לבן זוגי להחליף את השם הפרטי וגם העליב בגלל שגרנו בקיבוץ החזקתי מעמד ולא התפרצתי עליו אפילו שהגיע לו, ואפילו שהייתי חמת מזג יחסית באותה תקופה.

     

    אצל הרבנית היו 2 פגישות. תארו לכם 20 צעירות חילוניות כופרות, כל אחת כבר חיה עם החבר שלה (ועשתה איתו כמה דברים אסורים בעבר), יושבות להם סביב שולחן גדול ושומעות מהרבנית הרצאה כשהיא מניחה שהן כולן בתולות תמות שאינן יודעות דבר וחצי דבר על זוגיות ו/או חס וחלילה על יחסי מין. מין סיטואציה הזויה שכזו.

     

    הפגישה הראשונה עם הרבנית עסקה בזוגיות ובקשר בין בני הזוג. היא סיפרה שהאשה היא עזר כנגדו של הגבר, שהבית באחריותה. היא הדגישה כמה חשוב לוותר, ולהקשיב ולוותר ולוותר. אחת הבנות אמרה: "חבל שלא הבאתי את חבר שלי שישמע את זה גם הוא", והרבנית מיד הוסיפה בשיא הרצינות: "אין צורך. מספיק שצד אחד מוותר". בטח מספיק, אבל למה דווקא הצד שלי?

    בהמשך היא סיפרה שבזוגיות חייבים שניים, שזה כמו כספת שיש לה קוד של 4 ספרות, כאשר לגבר יש רק שתי ספרות ולאישה שתיים, ורק ביחד הם יוכלו להצליח לפתוח את הכספת. לא יכולתי להתאפק ומיד הערתי: "תראי, זה בסך הכל 100 אפשרויות, לא כזו בעייה לפתוח את זה בלי העזרה שלו". מיותר לספר על מבטי השטנה שהיא שלחה לעברי.

     

    הפגישה השנייה היתה על הדבר-עצמו, על יחסי מין, על הנידה וכאלה. מיותר לציין שלרובנו ההרצאה היתה סופר-מיותרת. אף אחד לא שמרה ולא מתכוונת לשמור על זה, וכולן כבר עשו את זה, כנראה אפילו עם יותר מאשר הבחור שאיתו הן הולכות להתחתן, כנראה אפילו כבר כמה שנים. זה לא שאנחנו כאלו טהורות שצריך לספר לנו מה זה, אנחנו כנראה יכולות לספר לה אם היא רוצה, יכולות לדאוג שהיא תסמיק ותרצה לקבור את עצמה באדמה מרוב בושה ומבוכה.

    אבל היא זו שהתעקשה לדבר על זה. אתם לא יודעים כמה זה מצחיק שמישהי מנסה לדבר על סקס, אבל אסור לה להגיד שום מילה מפורשת בנושא, שום מילה. ולכן היא הולכת סחור-סחור ומנסה להגיד ברמיזות, במילים אחרות, וזה לא הולך ובכל זאת זה נורא מביך ומשונה. והיא מנסה להסביר בדיוק מה עושים וכאלה, כי הרי היא בטוחה שאף אחת מעולם לא חלקה מיטה עם גבר, אפילו לא סתם לשינה, עוצמת את עיניה למציאות המרה שנגלית לעיניה. והבנות ספק נהנות-ספק סובלות מהסיטואציה המשונה הזו.

    והחלק שאותי הכי הפתיע הגיע כשהיא התחילה לדבר על נידה ושבעה נקיים. אני חשבתי שכשאומרים לבדוק שבעה נקיים, אזי אותה בודקת מעבירה ככה בשטחיות נייר טואלט כרגיל, רואה שהוא נקי ושמחה לה. אבל, שם חטפתי מכה קשה לתמימותי, מתברר שהיא בודקת את זה בצורה מעמיקה (תרתי משמע), לוודא שחלילה וחס לא נשאר טיפה של לכלוך שם בפנים. אני הייתי בהלם כללי, והיא עוד דתיה.

    בסיום הפגישה קיבלנו מתנה פיסת בד לבנה לבדיקה, מעניין אם מישהי מהבנות חשבה להשתמש בה.

     

    על הרב שהיה לנו בחתונה עצמה אני יכולה לספר רק דברים טובים, אבל מספיק שתדעו שבחרנו אותו כי הדי. ג'יי הוא זה שהמליץ עליו. נראה לי שזה כבר אומר הכל.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/7/07 22:10:

       

      צטט: איירבוס-max 2007-06-30 06:30:06

       

      צטט: אלישיה 2007-06-29 23:34:04

      ליזה

      הייתי  בסרט  הזה  פעם  אחת  יותר מדי.

      מסכת  הגיטין היתה  פרומו.שלב  הבאת הטיעונים  היה  פרודקשיין.אחכ  האהבה  שבי  מתה.היא  העדיפה לגווע  ברעב  לדעת

      מאשר  להיות אסירה-שבויה מרצון.ואז הגיעו  הצעות  לשלום  בית.

      ואף פעם  לא  הבנתי למה  שוחרת שלום וחופש  שכמותי

      צריכה לקבל  הצעה כמעט  בכפייה,כאשר היא  עשתה

      את הבחירה הנכונה בשבילה.

      תהילה(אלישיה).

      אכן לא צריכה לקבל

      שום דבר

      שהוא בכפייה!

      לפעמים קשה לזכור את זה. טוב שמזכירים מדי פעם.

      צטט: רני שהם 2007-06-30 15:46:53

      אני מבין שציות לדת ולמסורת מביא הקלה לאנשים שנוח להם לתלות את מעשיהם ב"מצוות", "מסורת" והחלטות של אחרים, מ"גדולים בתורה" ועד לאלוהים עצמו.

      אולם בראיה של ההיסטוריה, כל הסבל שנגרם עקב מלחמות דת כאלה ואחרות, ורדיפת אנשים עקב דתם, או אכיפת מעשים משונים כאלה ואחרים, ואיסורים למכביר, עקב "מצוות הדת" או "מסורת", אני בהחלט מעדיף את הגישה האתיאיסטית.

      אין אלוהים. כל אחד אחראי למעשיו, ואל לו להתלות בציווי כלשהו. חייה ותן לחיות!

      הלוואי שהיו נותנים לחיות, הכפייה הזו מטרידה, אולי באמת מתישהו נתחיל לחיות במדינה בגישה של לתת לכל אחד לחיות. ההיסטוריה לצערנו חוזרת.

      צטט: רני שהם 2007-06-30 15:50:52

      עיקר שכחתי:

       

      משפט לקצב!

      אנסים לכלא!

      המצב אצלנו במדינה עגום. מי היה מאמין שזה מה שיקרה פה.

      צטט: levana feldman 2007-06-30 19:04:33

      ליזה,

      במזגר החרדי והדתי, החתנים מקבלים ממש הדרכה, עם הדגמה

      איך לעשות את זה. יש לי ידיד חרדי שסיפר לי, שאלמלא ההדרכה

      הוא ממש לא היה יודע מה ואיך לעשות.

      בנוסף, הוא סיפר שהרב הסביר לו שהוא צריך להיות עדין, מתחשב,

      לשמוע מה האישה אומרת...להקשיב לה. לצאת איתה, לדבר איתה

      לפני שהוא שוכב איתה...

       

      בקיצור היו שם כמה עיצות טובות שהייתי שולחת לשם גם חתנים חילוניים....

      יש מגזרים שעדיין זקוקים להדרכה הזאת....

       

      את ההדרכה שאני קיבלתי כנראה שכחתי מזמן, כי לא דיבר אלי.

      תמיד מעניין לשמוע מה קורה שם במסתרים, איפה שאין לנו גישה לדעת מה קורה. אני שמחה לשמוע שהם מקבלים הדרכה כזו ושלא שוכחים בה חוץ מהעניין הטכני איך להתייחס לאישה. בהחלט עצות טובות גם לגברים חילוניים לפעמים.

        1/7/07 02:38:

       

      צטט: איירבוס-max 2007-06-30 02:13:17

      תהרגי אותי, ליזהליזה,

      אבל אני מוצא שהכותרת של המחאה

      דווקא קצת קצת מתאימה לתוכן:

       

      הכפייה הדתית שנעשית

      במתק שפתיים,

      ובכאילו לחנך

      היא הבושה של כולנו

      שהנחנו לכופים לשלוט בנו.

       

      אבל אהבתי את תשובתך

      ל"משל הכספת" של

      הרבנית:

      " לא יכולתי להתאפק ומיד הערתי: "תראי, זה בסך הכל 100 אפשרויות, לא כזו בעייה לפתוח את זה בלי העזרה שלו"."

      מצאה לה על מי להפעיל טריקים זולים ועוד לאתגר במתמטיקה!

      ואת, כמו את (וכמו שתישארי לתמיד!) -

      לא מתביישת, ועונה מנה אחת אפיים

      כשצריך.

      (אגב - אין כזה תואר "רבנית". אף אישה לא מורשית לקבל הסמכה לרבנות.

      "אשת הרב" היא לכל היותר).

       

      והמניאק מ"לוס אנג'לס" ימשיך ללכת כל ליל שבת לבית הכנסת (עם המאבטח הצמוד על חשבון כולנו).

      מה יהיה לו לומר שם לבורא עולם?

      מה יהיה שם לבורא עולם לומר לו?

      האם הכל טקסיות, או שאמונת אמת היא?

       

      משפט לקצב!

      הכפייה הדתית מטרידה אותי עוד מאז שהייתי נערה צעירה. כמי שגרה בירושלים וסבלה מאוד מכל העניין. היחס שלי לדת בהחלט הושפע מהחיים שם.

      צטט: michal_he 2007-06-30 03:21:20

      מסוג החוויות שצריך לקחת בהומור, אולי ממרחק הזמן...בינתיים זה בהחלט לא נשמע נעים. אין כמו שוחד. :-)

      בטוחה שלא תימצאי שוב בסיטואציה דומה וגם אני כנראה שלא...

      לא נעים. בטוח שלא אהיה שוב בסיטואציה דומה, בפעם הבאה אני לא מוכנה לזה.

      צטט: ארז טביב 2007-06-30 04:51:39

      100 אפשרויות, אפשר להסתדר גם בלי העזרה שלו. 

      (צחקתי צחוק גדול)

      מה אני אגיד לך?

      החיים על פי ליזה

       

      מת עלייך

      בכל דבר יש משהו מצחיק. גם בזה.

      תודה ענקית לך ארז, אני עוד אסמיק פה עד השמים נבוך

      צטט: ארז טביב 2007-06-30 04:52:31

      אה , שכחתי

       

      משפט לקצב

      טוב שנזכרת. זה חשוב!

      צטט: הגרונה 2007-06-30 05:13:48

      אותי מרגיז שבישראל שנת 2007 זוגות חילוניים מחויבים להתחתן דרך הרבנות ולעבור את כל הטקסים הפרמיטיבים האלו. ללכת למקווה, לחתום על כתובה, להאזין להרצאה על יחסי מין ולהבטיח לוותר כדי שאפשר יהיה לפתוח את הכספת.

      שיפסיקו להכריח, כולנו נהיה מרוצים יותר. במילא לא מפיקים מזה כלום, רק עצבים על המוסדות הדתיים ושנאה שמתעצמת. הגיע הזמן להפנים שזה לא יעזור להם, ושצריך לשנות. כלום לא הולך בכוח בתחום הזה.
        1/7/07 02:28:

       

      צטט: אורישש 2007-06-29 21:29:28

      (תגובה לתגובה של ליזה, אני לא מצטט כדי שלא יהיה סתם הרבה טקסט)

      הדתיים הרי מתחתנים בגיל 20!  הם לא חושבים יותר מחודש על הנישואין. ועם זאת, יש אצלם המון משפחות מאושרות. מה שמוכיח שזה לא עניין של למצוא פקק לבקבוק או דלי לסמרטוט.

      ובשלוש מילים, פשוט: לנו אין אלוהים. זה לדעתי בערך 99% מכל הבעיות בחברה החילונית.

      לא שאצל הדתיים הכל מושלם. 

      אנחנו נמהרים, הרבה אנשים ברגע שרע להם שנייה ישר חושבים לפרק, במקום לנסות להשקיע קצת קודם.

      צטט: process 2007-06-29 22:40:02

      ליזה, נראה לי שממקבץ טראומות הטרום-נישואין שלך אפשר להכין ספר... חשבת על זה?

       בהחלט טראומות. נראה לי פשוט ספר על טראומות מענייני רבנים-רבניות-רבנות, כי הרי גם בגירושין יש לי סיפור אחד על זה.

      צטט: אורית גפני 2007-06-29 22:45:53

      כמו את המקווה... גם את הקטע הזה עם הרבנית שכחתי....

      מסתבר שבאמת יש דברים שאפשר למחוק מהזכרון... ואפילו כדאי.

      שבת יפה לכן - ליזה ויולי!

      למחוק מהזכרון אצלי זו בעייה. האופציה הזו לא קיימת אצלי.

      צטט: אור-ית 2007-06-29 22:52:07

      ליזה ,

      מה שהכי מפתיע אותי שלמרות מתן ההסבר מפי הרבנית לקראת החתונה .

      הבורות גדולה מאד בנושא המין והזוגיות דווקא בקרב הדתיים .

      והנושא מטופל רק  אחרי שהזוג מגיע לרופאת נשים לבירור אי כניסה להריון .

      אולי כי היא מסבירה נורא לא ברור, אז אף אחד לא מבין.

      צטט: ניר הולצמן 2007-06-29 23:11:19

      צוחק

      הבדיחה עם הכספת, כל כך במקום.

       

      יש הרבה מהמנהגים הדתיים שנראים מוזרים

      וצריך לעשות אותם.. (אם לא מתחמקים)

      למרות שבמשך הזמן גם ניפצו לי הרבה מיתוסים

      בקשר למנהגים שכולם שומעים עליהם.

      כמו שאני תמיד אומרת על הסיפור הזה - היא התחילה. זו לא אשמתי צוחק

      מנהגים מוזרים זה בסדר, אבל למה להכריח אותנו?

      צטט: אלישיה 2007-06-29 23:34:04

      ליזה

      הייתי  בסרט  הזה  פעם  אחת  יותר מדי.

      מסכת  הגיטין היתה  פרומו.שלב  הבאת הטיעונים  היה  פרודקשיין.אחכ  האהבה  שבי  מתה.היא  העדיפה לגווע  ברעב  לדעת

      מאשר  להיות אסירה-שבויה מרצון.ואז הגיעו  הצעות  לשלום  בית.

      ואף פעם  לא  הבנתי למה  שוחרת שלום וחופש  שכמותי

      צריכה לקבל  הצעה כמעט  בכפייה,כאשר היא  עשתה

      את הבחירה הנכונה בשבילה.

      תהילה(אלישיה).

      העיקר שעשית את הבחירה הנכונה בשבילך. תהיי ציפור חופשיה ומשוחררת יקירתי. אל תקבלי כפייה והכרח.
        30/6/07 19:04:

      ליזה,

      במזגר החרדי והדתי, החתנים מקבלים ממש הדרכה, עם הדגמה

      איך לעשות את זה. יש לי ידיד חרדי שסיפר לי, שאלמלא ההדרכה

      הוא ממש לא היה יודע מה ואיך לעשות.

      בנוסף, הוא סיפר שהרב הסביר לו שהוא צריך להיות עדין, מתחשב,

      לשמוע מה האישה אומרת...להקשיב לה. לצאת איתה, לדבר איתה

      לפני שהוא שוכב איתה...

       

      בקיצור היו שם כמה עיצות טובות שהייתי שולחת לשם גם חתנים חילוניים....

      יש מגזרים שעדיין זקוקים להדרכה הזאת....

       

      את ההדרכה שאני קיבלתי כנראה שכחתי מזמן, כי לא דיבר אלי.

        30/6/07 15:50:

      עיקר שכחתי:

       

      משפט לקצב!

      אנסים לכלא!

        30/6/07 15:48:
      ותודה לאל (אלוהי הקפהקורץ), שאיפשר לי להעניק כוכב...
        30/6/07 15:46:

      אני מבין שציות לדת ולמסורת מביא הקלה לאנשים שנוח להם לתלות את מעשיהם ב"מצוות", "מסורת" והחלטות של אחרים, מ"גדולים בתורה" ועד לאלוהים עצמו.

      אולם בראיה של ההיסטוריה, כל הסבל שנגרם עקב מלחמות דת כאלה ואחרות, ורדיפת אנשים עקב דתם, או אכיפת מעשים משונים כאלה ואחרים, ואיסורים למכביר, עקב "מצוות הדת" או "מסורת", אני בהחלט מעדיף את הגישה האתיאיסטית.

      אין אלוהים. כל אחד אחראי למעשיו, ואל לו להתלות בציווי כלשהו. חייה ותן לחיות!

        30/6/07 06:30:

       

      צטט: אלישיה 2007-06-29 23:34:04

      ליזה

      הייתי  בסרט  הזה  פעם  אחת  יותר מדי.

      מסכת  הגיטין היתה  פרומו.שלב  הבאת הטיעונים  היה  פרודקשיין.אחכ  האהבה  שבי  מתה.היא  העדיפה לגווע  ברעב  לדעת

      מאשר  להיות אסירה-שבויה מרצון.ואז הגיעו  הצעות  לשלום  בית.

      ואף פעם  לא  הבנתי למה  שוחרת שלום וחופש  שכמותי

      צריכה לקבל  הצעה כמעט  בכפייה,כאשר היא  עשתה

      את הבחירה הנכונה בשבילה.

      תהילה(אלישיה).

      אכן לא צריכה לקבל

      שום דבר

      שהוא בכפייה!

        30/6/07 05:13:

      אותי מרגיז שבישראל שנת 2007 זוגות חילוניים מחויבים להתחתן דרך הרבנות ולעבור את כל הטקסים הפרמיטיבים האלו. ללכת למקווה, לחתום על כתובה, להאזין להרצאה על יחסי מין ולהבטיח לוותר כדי שאפשר יהיה לפתוח את הכספת.

       

        30/6/07 04:52:

      אה , שכחתי

       

      משפט לקצב

        30/6/07 04:51:

      100 אפשרויות, אפשר להסתדר גם בלי העזרה שלו. 

      (צחקתי צחוק גדול)

      מה אני אגיד לך?

      החיים על פי ליזה

       

      מת עלייך

        30/6/07 03:21:

      מסוג החוויות שצריך לקחת בהומור, אולי ממרחק הזמן...בינתיים זה בהחלט לא נשמע נעים. אין כמו שוחד. :-)

      בטוחה שלא תימצאי שוב בסיטואציה דומה וגם אני כנראה שלא...

        30/6/07 02:13:

      תהרגי אותי, ליזהליזה,

      אבל אני מוצא שהכותרת של המחאה

      דווקא קצת קצת מתאימה לתוכן:

       

      הכפייה הדתית שנעשית

      במתק שפתיים,

      ובכאילו לחנך

      היא הבושה של כולנו

      שהנחנו לכופים לשלוט בנו.

       

      אבל אהבתי את תשובתך

      ל"משל הכספת" של

      הרבנית:

      " לא יכולתי להתאפק ומיד הערתי: "תראי, זה בסך הכל 100 אפשרויות, לא כזו בעייה לפתוח את זה בלי העזרה שלו"."

      מצאה לה על מי להפעיל טריקים זולים ועוד לאתגר במתמטיקה!

      ואת, כמו את (וכמו שתישארי לתמיד!) -

      לא מתביישת, ועונה מנה אחת אפיים

      כשצריך.

      (אגב - אין כזה תואר "רבנית". אף אישה לא מורשית לקבל הסמכה לרבנות.

      "אשת הרב" היא לכל היותר).

       

      והמניאק מ"לוס אנג'לס" ימשיך ללכת כל ליל שבת לבית הכנסת (עם המאבטח הצמוד על חשבון כולנו).

      מה יהיה לו לומר שם לבורא עולם?

      מה יהיה שם לבורא עולם לומר לו?

      האם הכל טקסיות, או שאמונת אמת היא?

       

      משפט לקצב!

        29/6/07 23:34:

      ליזה

      הייתי  בסרט  הזה  פעם  אחת  יותר מדי.

      מסכת  הגיטין היתה  פרומו.שלב  הבאת הטיעונים  היה  פרודקשיין.אחכ  האהבה  שבי  מתה.היא  העדיפה לגווע  ברעב  לדעת

      מאשר  להיות אסירה-שבויה מרצון.ואז הגיעו  הצעות  לשלום  בית.

      ואף פעם  לא  הבנתי למה  שוחרת שלום וחופש  שכמותי

      צריכה לקבל  הצעה כמעט  בכפייה,כאשר היא  עשתה

      את הבחירה הנכונה בשבילה.

      תהילה(אלישיה).

        29/6/07 23:11:

      צוחק

      הבדיחה עם הכספת, כל כך במקום.

       

      יש הרבה מהמנהגים הדתיים שנראים מוזרים

      וצריך לעשות אותם.. (אם לא מתחמקים)

      למרות שבמשך הזמן גם ניפצו לי הרבה מיתוסים

      בקשר למנהגים שכולם שומעים עליהם.

        29/6/07 22:52:

      ליזה ,

      מה שהכי מפתיע אותי שלמרות מתן ההסבר מפי הרבנית לקראת החתונה .

      הבורות גדולה מאד בנושא המין והזוגיות דווקא בקרב הדתיים .

      והנושא מטופל רק  אחרי שהזוג מגיע לרופאת נשים לבירור אי כניסה להריון .

        29/6/07 22:45:

      כמו את המקווה... גם את הקטע הזה עם הרבנית שכחתי....

      מסתבר שבאמת יש דברים שאפשר למחוק מהזכרון... ואפילו כדאי.

      שבת יפה לכן - ליזה ויולי!

        29/6/07 22:40:
      ליזה, נראה לי שממקבץ טראומות הטרום-נישואין שלך אפשר להכין ספר... חשבת על זה?
        29/6/07 21:38:

       

      צטט: אורישש 2007-06-29 21:29:28

      (תגובה לתגובה של ליזה, אני לא מצטט כדי שלא יהיה סתם הרבה טקסט)

      הדתיים הרי מתחתנים בגיל 20!  הם לא חושבים יותר מחודש על הנישואין. ועם זאת, יש אצלם המון משפחות מאושרות. מה שמוכיח שזה לא עניין של למצוא פקק לבקבוק או דלי לסמרטוט.

      ובשלוש מילים, פשוט: לנו אין אלוהים. זה לדעתי בערך 99% מכל הבעיות בחברה החילונית.

      לא שאצל הדתיים הכל מושלם. 

      יש בזה משהו
        29/6/07 21:29:

      (תגובה לתגובה של ליזה, אני לא מצטט כדי שלא יהיה סתם הרבה טקסט)

      הדתיים הרי מתחתנים בגיל 20!  הם לא חושבים יותר מחודש על הנישואין. ועם זאת, יש אצלם המון משפחות מאושרות. מה שמוכיח שזה לא עניין של למצוא פקק לבקבוק או דלי לסמרטוט.

      ובשלוש מילים, פשוט: לנו אין אלוהים. זה לדעתי בערך 99% מכל הבעיות בחברה החילונית.

      לא שאצל הדתיים הכל מושלם. 

        29/6/07 21:23:

       

      צטט: אורישש 2007-06-29 21:12:08

       

      צטט: yasmineg 2007-06-29 21:04:18

       

      צטט: אורישש 2007-06-29 20:56:10

      עם כל הפאתטיות שבה המגזר הדתי מטפל בנושאי מין, אחוז הגירושים שם הוא נמוך מאוד. ולדעתי לא רק בגלל שזה בושה להתגרש, או בגלל שהאישה תמיד מוותרת, או שילוב של מיליון סיבות אחרות.

      בשורה התחתונה, הם עושים לפחות דבר אחד יותר נכון מאיתנו, וזה חיי משפחה.

      בלי להכליל על אף אחד, כמובן.

      אורישש, ממך לא ציפיתי לתגובה כזאת (אגב, 3 פוסטים כתבתי ל-4 ביולי ולא הקדשת זמן לאף אחד מהםHappy Hat).

       

      לענייננו: זה שיש פחות גירושים, לא אומר יותר אושר. בדקת מה הולך שם לגבי בגידות ושות'? נכון שהחילוניות טומנת בתוכה סוג של חוסר מיקוד, שבטח משפיע על החיים - אבל אנחנו בעידן שבו אנחנו לא מסתפקים בלהיות רבע מאושרים. אני חושבת....

       

      חוץ מזה, שלהיות אשה יהודיה ולהיות גבר יהודי - זה שני דברים שונים.

       לפני כמה דקות (ולפני שראיתי את התגובה שלך) קראתי את שלושת הפוסטים. מחולל התגובות שלי עוד עובד על זה.

       

      לעניין הגירושים: זהו, שידעתי בדיוק שזה מה שיגידו, שאחוז גירושים נמוך לא אומר חיים מאושרים יותר.

      אז זהו, שאני לא מסכים עם הטענה הזאת. לדעתי כאשר "סכנת" הגירשים נראית מאוד רחוקה, ההתנהגות של בני הזוג היא בהתאם. עצם העובדה שגירושים הם לא אופציה, באופן פרדוקסלי אולי, מסתדרים טוב יותר.

      בתחילת דרכי באתר הותקפתי על ידי אוסף נשים (פמיניסטיות בחלקן או רובן) על כך שטענתי ששמירת שם הנעורים פוגע במידה מסויימת בחיי המשפחה, וזאת גם הנקודה שלי פה. ככל האופציית הגירושין יותר ריאלית, בני הזוג ייגררו אליהם בסיכוי גבוה יותר.

       

      אורישש - קודם כל אנחנו החילוניים ממהרים מדי להתגרש הרבה פעמים, אין שום ספק בזה. פשוט כי אפשר וכי לא חושבים מספיק, נמהרים, מחליטים שרע שתי דקות ומפרקים. יותר מזה -  אנחנו ממהרים גם להתחתן, בגלל אהבה גדולה או בגלל הגיל והשעון הביולוגי ובלי לחשוב על פרמטרים חשובים נוספים לחיים משותפים,  (כל זה שווה פוסט נפרד בכלל). עד כאן אתה צודק.

       

      מצד שני - זה שיש פחות גירושין בהחלט לא אומר שיש יותר אושר. ואין לי אלא להסכים מאוד עם יסמין לגבי בגידות ועוד דברים שטוענים שקורים יותר במגזר הדתי, שאיננו יודעים מה הסטטיסטיקה שם.

       

      בכל מקרה - אני מאוד מעריכה את העובדה שחיי משפחה אצלם זה ערך, וכבוד להורים ואחד לשני. משהו שלפעמים נראה שאנחנו קצת איבדנו, למשל כשאתה רואה ילדים שמכתיבים להורים שלהם ושולטים בהם ממש במקום שההורים יקבעו בשביל הילדים את הגבולות. צריך לדעת לשמור על גבולות וגם על גבולות הטעם הטוב.

        29/6/07 21:12:

       

      צטט: yasmineg 2007-06-29 21:04:18

       

      צטט: אורישש 2007-06-29 20:56:10

      עם כל הפאתטיות שבה המגזר הדתי מטפל בנושאי מין, אחוז הגירושים שם הוא נמוך מאוד. ולדעתי לא רק בגלל שזה בושה להתגרש, או בגלל שהאישה תמיד מוותרת, או שילוב של מיליון סיבות אחרות.

      בשורה התחתונה, הם עושים לפחות דבר אחד יותר נכון מאיתנו, וזה חיי משפחה.

      בלי להכליל על אף אחד, כמובן.

      אורישש, ממך לא ציפיתי לתגובה כזאת (אגב, 3 פוסטים כתבתי ל-4 ביולי ולא הקדשת זמן לאף אחד מהםHappy Hat).

       

      לענייננו: זה שיש פחות גירושים, לא אומר יותר אושר. בדקת מה הולך שם לגבי בגידות ושות'? נכון שהחילוניות טומנת בתוכה סוג של חוסר מיקוד, שבטח משפיע על החיים - אבל אנחנו בעידן שבו אנחנו לא מסתפקים בלהיות רבע מאושרים. אני חושבת....

       

      חוץ מזה, שלהיות אשה יהודיה ולהיות גבר יהודי - זה שני דברים שונים.

       לפני כמה דקות (ולפני שראיתי את התגובה שלך) קראתי את שלושת הפוסטים. מחולל התגובות שלי עוד עובד על זה.

       

      לעניין הגירושים: זהו, שידעתי בדיוק שזה מה שיגידו, שאחוז גירושים נמוך לא אומר חיים מאושרים יותר.

      אז זהו, שאני לא מסכים עם הטענה הזאת. לדעתי כאשר "סכנת" הגירשים נראית מאוד רחוקה, ההתנהגות של בני הזוג היא בהתאם. עצם העובדה שגירושים הם לא אופציה, באופן פרדוקסלי אולי, מסתדרים טוב יותר.

      בתחילת דרכי באתר הותקפתי על ידי אוסף נשים (פמיניסטיות בחלקן או רובן) על כך שטענתי ששמירת שם הנעורים פוגע במידה מסויימת בחיי המשפחה, וזאת גם הנקודה שלי פה. ככל האופציית הגירושין יותר ריאלית, בני הזוג ייגררו אליהם בסיכוי גבוה יותר.

       

        29/6/07 21:04:

       

      צטט: אורישש 2007-06-29 20:56:10

      עם כל הפאתטיות שבה המגזר הדתי מטפל בנושאי מין, אחוז הגירושים שם הוא נמוך   מאוד. ולדעתי לא רק בגלל שזה בושה להתגרש, או בגלל שהאישה תמיד מוותרת, או שילוב של מיליון סיבות אחרות.

      בשורה התחתונה, הם עושים לפחות דבר אחד יותר נכון מאיתנו, וזה חיי משפחה.

      בלי להכליל על אף אחד, כמובן. 

      אורישש, ממך לא ציפיתי לתגובה כזאת (אגב, 3 פוסטים כתבתי ל-4 ביולי ולא הקדשת זמן לאף אחד מהםHappy Hat).

       

      לענייננו: זה שיש פחות גירושים, לא אומר יותר אושר. בדקת מה הולך שם לגבי בגידות ושות'? נכון שהחילוניות טומנת בתוכה סוג של חוסר מיקוד, שבטח משפיע על החיים - אבל אנחנו בעידן שבו אנחנו לא מסתפקים בלהיות רבע מאושרים. אני חושבת....

       

      חוץ מזה, שלהיות אשה יהודיה ולהיות גבר יהודי - זה שני דברים שונים.





        29/6/07 20:56:

      עם כל הפאתטיות שבה המגזר הדתי מטפל בנושאי מין, אחוז הגירושים שם הוא נמוך מאוד. ולדעתי לא רק בגלל שזה בושה להתגרש, או בגלל שהאישה תמיד מוותרת, או שילוב של מיליון סיבות אחרות.

      בשורה התחתונה, הם עושים לפחות דבר אחד יותר נכון מאיתנו, וזה חיי משפחה.

      בלי להכליל על אף אחד, כמובן. 

        29/6/07 20:43:

      היום ב'הארץ' (חדשות עמ' 14) יש כתבה על טקס חליצה ורואים גם תמונות מצילום וידאו של האירוע. באחת מהן כתוב: "האלמנה לא מסוגלת לירוק ומתיישבת בצד כדי לבכות". בצילום שאחרי כתוב: "קהל הגברים בטקס פורץ מצחוק".

       

      במוסף '7 ימים' של 'ידיעות' יש כתבה על הטרנד הקולינרי החדש בקרב סלבריטאי העולם: אוכל כשר. כתוב: "...אחרי הסיינטולוגיה והבודהיזם האמריקאים שואלים את עצמם מה סוד קסמה של היהדות. הם רוצים לגלות את היופי שלה".

       

       

      אז היהדות, כנראה (כמו כל דבר), היא גם טקסים לא ברורים, הזויים ובעיקר מעליבים כלפי נשים (למה אני צריכה לשבת בגומחה שנקראת עזרת נשים? אפילו הקטע בכותל לנשים הוא קטן יותר) וגם דברים יפים יותר - כמו השבת המופלאה הזאת (כל שבת אני שמחה שיש שבת...). 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין