0
ידיים אפלות של הרס זוחלות דרך ערי הזעם מבעד לרחובות חסרי שם משקפיים כהים לייצר הזה.
עיניי המלאכים כבויות בעצמן לא לראות, לא לדעת במשך הבשר הרומס באדוות הרוח הגדולה.
צבעי הרחוב לא חשים בגבולות גדרות ועצים נמסים למים הצהוב הזה מעטר במילים שעות אבודות של קסם.
פעם ידעתי לצייר עצים בתנועות ריקוד של הנפש היום האדמה שוקקת חיים מתחת לערי האדם. |