0
צללים כהים לעפר הערב על פני עיניי החשכה הינה אני שוב נסוג אל צירי האדמה הכבדים.
הדמות מטשטשת אל תוך קירות הדעת בחום ובלבן הקרקע מתייצבת מעצמה.
עינייה כוכבים כהים מבעד למסך האהבה הינה אני ניסחף בזרם לאורך נהר השכחה.
החלונות אטומים לחישה באפור ובלבן חונקים בבשר מקטעים חרוכים באשליה הינה אני מנסה לנשום מחדש. |