לא צריך לברוח. כן, זה עצוב לחוש שהיה לי חבר, שהיה לנו חלום ,ועכשיו הוא נגוז. זה עצוב שמיכה מת, זה עצוב שעצוב, ואני בוכה עכשיו, וזה מותר גם להיות עצוב לפעמים. לתת לדמעות לפרוץ, לא להתבייש ולהודות שזה עצוב.
שירלי הזכרונות והכאב תמיד באים בגלים ויחד עם רוח הסתיו. בימים אחרים תשירי את החיים יחד עם החברים והעשייה והנגינה והציור. טוב שכתבת שירלי סתיו מחבקת ענת
שירלי הזכרונות והכאב תמיד באים בגלים ויחד עם רוח הסתיו. בימים אחרים תשירי את החיים יחד עם החברים והעשייה והנגינה והציור. טוב שכתבת שירלי סתיו מחבקת ענת
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הכאב בלתי נגמר.
מעליב
פוגע
חוזר
ולעולם לא נעלם.
יש ללמוד לחיות איתו ולסלוח על שכך הוא.
הלב עצוב
כשנפטר אהוב
הגוף חסר
כשהולך חבר
הגוף שפוף
רוצה לעוף.
על האובדן הטרי שלי אני שואל, הכאב קטן?
מחזק
מ. חבר
תודה יקירהכן, מותר ואפילו רצוי להכיר בעצב כי הוא חלק מההוויה וסביר להניח שתמיד יהיה שם,
אז צריך לתת לו את המקום ולהמשיך הלאה כדי להגשים את מה שהתחלתם יחד
וכשעצוב וקשה... למצוא את הנחמה במה שקיים ובמי שנמצא סביב- ילדים, משפחה, חברים.
אז.. שולחת לך חיבוק ומזכירה שאני גם כאן.
שירלי יקרה,
במותם ציוו לנו את החיים.
חייכי אל החיים והם יחייכו אלייך בחזרה.
המון אהבה
בני
כל הרגשות כולם - מותרים הם.
אם תרצי כתף - אני כאן בשבילך.
בנתיים שולחת לך כוח להתמודד.
תודה מותק.
שירלי חברה מקסימה שלי
אני כאן בשבילך
לחבק, לנחם, להרגיש, להקל
אוהבת אותך
סיגל