וואוו, עבר המון זמן מאז שכתבתי כאן, והרבה מהחיים שלי ישתנו....

ערב יום שישי היום, והדבר היחיד שיש לי להגיד מופיע כבר בכותרת..
לחברים שלי (אלו שנמצאים בבית בסופ"ש הנוכחי) יש תוכניות שונות ומשונות.

חלק נכבד מהחברים שלי יצאו לשבת בים על כוס קפה ואז למיטה - שתגובתי הייתה 'אחלה' תוכנית אבל אז מה נעשה?

עוד חברה עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה, ועוד חבר נראה שיש לו את כל הזמן שבעולם, זה לא משנה לו שכבר חצות, הוא לא ממהר לעשות כלום.

ואני, אני תקוע כאן בבית מול המחשב והטלויזיה. אני לא זוכר את השישי האחרון שביליתי כל כך לבד.

אני אחד מהאנשים האלו שמחשיבים את החברים הטובים שלהם כאל משפחה, וזה קשה לבלות יום שישי שלם בלי המשפחה שלי.

זאת הרגשה מוזרה כזו, שאני כבר מתחיל להרגיש אותה ב'יום יום', לא הרגשה הכי טובה בעולם.

לאלו שמכירים את ההרגשה הזאת יודעים מה זה. זה קושי, קושי שאני לא מצליח להתגבר עליו.

אחד הדברים שעזרו לי להתגבר על הקושי הזה היה קשר מעולה עם אחת החברות הכי טובות שהיו לי אי פעם. אבל גם היא עזבה לדנמרק וכבר הרבה חודשים שהיא לא כאן לצידי.

יש את הרגעים היותר קשים שאני ממש צריך אותה, אני צריך את השיחת טלפון הזאת או את הביקור המפתיע הזה משום מקום!

אני כבר לא יכול לחכות שהיא תחזור!!!!!!