זה מה שהיא כתבה לי: והאם אלה באמת בני אדם שקורצו מאותם חומרים שאני קורצתי מהם? אלוהים !!! ואני עניתי לה : האמת -הם קורצו מחומרים קצת שונים מאיתנו. אני תמיד טוענת שהדוגמנים הם "יצורים" , הם מחזירים אור אחרת, אני יודעת שזה עלול להשמע מופרך , אבל את יודעת שחשבתי על זה עמוקות.... ובנוסף – התרגלנו לראות בחורה בת 25 בתור "אמא" ובחורה בת 18 כדוגמנית בקטלוג "הלבשה תחתונה” .
בקמפיין קוסמטיקה מסויים שצילמתי לאחרונה רצינו בחורות מאוד רעננות וטיבעיות ,שוב עם בריף – מהחיים כאלה.... והחלטנו להזמין גם רקדניות כי חשבתי שהן יכולות להיות יותר מרשימות ומשכנעות ברעננות ובטבעיות שלהן וגם לנוע בחינניות. הגיעו כמה רקדניות משגעות אבל פתאום באודישן , הסתכלנו עליהן בזכוכית מגדלת ( קמפיין קוסמיקה או לא?) אז לבעלת השיניים המושלמות והחיוך המקסים , היה אף ארוך מדי שנגע בשפתיים כשצחקה , לבעלת האנרגיה הקורנת והטמפרמנט הסוחף - עור שרוף משמש שמצטלם כמוש, והמדהימה מ"בת שבע" בלטה פתאום במוזרות שלה שממש לא התאימה לצילומים שאמורים לשדר בריאות. איזה אכזבה ואי נעימות ! חזרנו , כמובן ,לדוגמניות פר אקסלנס. יש גם פרוייקטים שבהם אני כן מחפשת דמויות מסוג אחר. למשל את אולג ,שמופיע בצילום הזה חיפשתי בחור עם חזות נשית/נערית לפרוייקט אישי ,ואולג פשוט הופיע כמו שהוא. זה מאוד נדיר. כבר מזמן הפסקתי "לצוד" אנשים ברחוב כי כל מי אני פונה אליו כבר מזמן רשום בסוכנות כלשהי וחבל על המאמץ. הרי אנחנו בעידן הבוק.
כשהתחלתי לצלם השתמשתי בעיקר בחברים וחברות שלי. כי זה מי שהיכרתי והסכים להצטלם עבורי. אחר כך בחברות של חברות ששמעתי שהן נראות טוב ומיד ובמקביל עברתי לכל מיני טיפוסים שמשכו את עיני ופניתי אליהם ברחוב.מהר מאוד התחלתי לצלם גם דוגמניות. בהתחלה חיפשתי רק את המיוחדות כי זה מה שענין אותי אז אני זוכרת שסוכן הדוגמניות , עופר רפאלי , אמר לי בזמנו "את אוהבת רק את המשונות" .זה לא היה נכון אז וההפך לא נכון היום .אני תמיד בוחרת לגופו של עניין. ז"א -בחורה עם לוק מיסחרי לשופרסל ובחורה עם מראה מיוחד למעצב אוונגרדי. הקטלוגים ל"קום איל פו" היו כמעט תמיד שונים. גם עבורם צילמתי כמה קטלוגים עם דוגמניות "אמיתיות" ,אבל זה היה ממש מזמן. הקטלוג שבו חל המיפנה הוא קטלוג בשם "הכל אפשרי
|
galplik
בתגובה על ים של תערוכות
קובי 50
בתגובה על
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תאמיני לי אני רחוקה מלהיות מומחית במוצרי צריכה! אני פשוט קוראת המון בתחום
והעלת דווקא נקודה מאוד מעניינת : דוב דווקא פופולרי אצל נשים עם ביטחון עצמי נמוך ולכן בהקשר שלהם הקמפיין שלהם הגיוני שלא ידעתי אותה
אני פשוט לא הצלחתי להתחבר רגשית לקמפיין
אני כן משתמשת במוצרים שלהם אבל מסיבות אחרות - ריח ואיכות (השמפו שלהם גורם לפן להיות יותר קל וחוסך לי זמן בבוקר)
כן יש כאן דיסוננס שאולי מראה שאני טועה ואולי לא. אני באמת לא יודעת
הקמפיין שלהם יצר בולטות והיה בו חדשנות ושינוי שזה משהו שמאוד חשוב כאשר מנתבים עלויות ומחשבים ספוטים. אבל אני לא רוצה להיות שמנה... ולכן אני לא מזדהה אם הקמפיין
אני רוצה להיות יפה, סקסית, מוצלחת, מושכת, מקובלת, חכמה.... כל התכונות האלה ועוד.
תחשבי, כאשר אישה לובשת לדוג' תחתון סקסי... מדוע היא עושה את זה? נראה לי כי היא רוצה להרגיש מושכת, זה מעלה לה את הביטחון העצמי... היא מרגישה "שווה", והתכונות "הנשיות " שלה יוצאות החוצה.
האם תקני תחתון סקסי בעקבות מודעה של אישה שמנה שלובשת אותו?
כן, אבל הם בעצם חוזרים על אותה מוסכמה שההבדל ביני ובינך לדוגמנית היא שאנחנו פגומות איכשהו והדוגמנית מושלמת. הם בעצם לא יכולים להוציא אותי או אותך יפות בצילום, כי אז איך ידעו שאנחנו אמיתיות ולא דוגמניות?
אני פשוט מניחה שאני מושלמת כפי שאני, וכמו שאת אומרת דוגמנות זה משהו שקשור לעמידה מול מצלמה ולאו דווקא ליופי.
לדעתי דווקא הצילומים שלך לאופנה במידות גדולות (סליחה שאני לא זוכרת את שם החברה) מדגימים היטב איך מישהי שחורגת מהמידות המקובלות יכולה פתאום להיראות יפהפיה. אם אני לא טועה שם הדוגמנית היה מגאן.
נכון, TNT עושים עבודה מאוד טובה, אני חושבת שהם בכל זאת מצליחים לייצר פנטזיה. הסטיילינג הוא רחוב אבל מאוד אג'י והתוצאה כן משרתת את האולטרה אגו..."אני מגניב, אני cool" אני street wise, הרי לא ככה באמת נראים הנוער בארץ... אולי בניו יורק - זוהי הפנטזיה!
לדוגמא, בקמפיין הקודם שלהם, רואים בחור על המיטה עם שתי בחורות בסצנה שנראית מאוד סקסית ומינית ובסוף, מסתבר שאותו הבחור הוא ילד מחוצ'קן שיושב על המחשב
http://tntrealife.com/summer2008/default_heb.aspשאלה גדולה.
אני אישית מעדיפה להיות בעולם הפנטסיה - כי הוא יותר מעניין.
אפיזודית ,ז"א פה ושם, אני אוהבת גם דברים מהחיים ,כמו הקטלוגים של קום איל פו ( גם אלה שלא אני צילמתי) כי הם מעוררים מחשבה.
אבל באופן כללי , אני לא חושבת שיש כלל להכל ,אלא זה בכל פעם לגופו של עניין.
למשל TNT מאוד מוצלח והוא כמו בחיים ( בערך ,טוב) ולעומתו לא חסרים קמפיינים שמנסים לעבוד על עולם התשוקות/פנטסיות שלנו ויוצאים מגוחכים לחלוטין.
אני כ"כ מסכימה איתך לגבי הקמפיין של dove אני חושבת שמוצר צריך לייצר שאיפה של הקהל. "אני רוצה להיות שם... להיות כמוהו.." להביע איזה אולטרה אגו כמוס....
אני לא צריכה שיראו לי מה אני... אני צריכה שיראו לי את השינוי שיקרה לי (במיוחד בתחום הקוסמטיקה) כי בסופו של יום, בגלל עודף ההיצע של אנשים יפים והבחירות שעומדות לפניינו, לכל אחד יש את האפשרות לדלג בין הבחירות למוצלח ביותר (מוצלחת), כך זה שאתם מראים לי שאני שמנה/ מקומטת/רופסת או אני לא יודעת מה... לא עוזר לי להתחרות בעולם הגדול (אחרת לא היינו עושות ניתוחים פלסטיים ולא הינו מסתכלות על השטיח האדום בטקס האוסקר).
זה לא התפקיד של dove לייצר את הביטחון העצמי אצל הנשים (למרות שזה רעיון הרואי).
מחקרים מראים שאנשים קונים מוצרי קוסמטיקה (שמפו/קרם/סבון) ראשית בגלל הריח שנית המרקם ושלישית המחיר... ואחר כך מגיעים הדברים האחרים כגון ניסויים בבע"ח, איכות סביבה וכו'.
ולמה הריח הכי חשוב? כי הוא סממן מובהק למשיכה בין המינים.... "אני רוצה שימשכו אלי"
בקיצור, למרות שכולם מתלהבים מהקמפיין של dove אני לצערי הרב הרבה פחות (ואני יודעת שהיו לו מכירות טובות)
והשאלה היא איזה המשכיות יכולה להיות לקמפיין הזה? האם זה יכול להיות מיצוב לאורך שנים?
לא נעים לי לומר אבל לנשים (לצערי הרב) אין סולידריות לנשים אחרות , ראי בגידות/ מאהבות/בחירות פוליטיות וכו'
אני בספק אם נשים יתחילו לקנות dove בגלל שזו חברה "שמייצרת מוצרים לנשים כמוני"
ואולי אני טועה?
דוגמנים הם אכן בדרך כלל "יצורים".
אבל כמו בכל קבוצה יש כאלה שהפרופורציות בחייהם סבירות ויש כאלה שלא.
בכל מקרה לא הייתי רוצה להיות "יצור" כזה.
כשאתה כזה החיים מעמידים אותך במבחנים שלא בטוח שהייתי עומד בהם.
והצילומים שלך? כרגיל הם יפייפיים.
צודקת... זה כנראה כמו לידה (לא שילדתי), בכל פעם שכחים מחדש את הכאב......
אבל אני לא יכולה לחיות בלי זה... האנדרנלין גורם לי לחיות....
זר לא יבין זאת
התמונות מאוד יפות.
אני חושבת שעולם הדוגמנות הוא עולם קשיח במידה רבה מאוד.
כתוצאה מכך, להיות דוגמן הינו עיסוק שדורש תעצומות נפשיות מאוד גדולות: הם נשפטים על גופם ולא נפשם (לאוו דווקא משהו שאפשר לשנות) הם בקבלים ביקורות על ימין ועל שמאל והם לומדים להתמודד איתן.
הרי יושבים במשרד הפרסום התקציבאית/ סופר + הארט ועוברים על בוקים בכדי לייצר סינון ראשוני... האם היא משדרת/ לא משדרת את ערכי המותג.... זה נורא! אנשים זרים יושבים ובודקים אותך... והאודישנים... פתאום מנהל השיווק מחליט להגיע לאודישנים של ילדות בנות 16.... "כי זה חשוב"...וזה בכלל הופך להיות "יום כייף של המשרד".
בקיצור, בהחלט צריך להיות משהו מיוחד בשביל להיות דוגמן. ובסה"כ מדובר באופנה, מי שמתאים היום, לא יהיה מתאים מחר....
אפשר תגובה לדברים שהם ממש לא העיסוק המרכזי של הפוסט?
הקמפיין של דוב ממש מתנשא ומגעיל בעיניי. חזה קטן זה בעיה? לא ראיתי דומניות שופעות. נמשים זה מכוער? רק זה חסר לי, שאני אצטרך את דוב בשביל לספר לי שאני מכוערת. עד היום לא שמתי לב.
אה, ואולג מדהים.
וחג שמח גם לך!
אני אתגלגל לי לנורמליות שלי, אלטף את בטן ההיריון שלי ואהרהר על חטאיי ביום כיפור.
:)
נ.ב. האמת שאני מכירה מישהו שיכול להיות דוגמן, ביישן, קצת זקן 30, צריך לדעת איך לצלם אותו...רוצה?
ידעתי שהם מזן אחר, ידעתי!
עכשיו צריך רק לחפש את החללית הזו שמביאה אותם לכדור שלנו...
אני לגמרי בעד. מפרגנת.
מירי, זה יפה הדבר הזה, ההבנה שדוגמנות היא גם עניין של ייחוד, כריזמה וגם מאמץ, ושלא, לא כל אחת יכולה להיות. זאת אפילו יכולה להיות הבנה משחררת. מפצחת אטומים אני אולי יכולה להיות, דוגמנית לא. בסדר.
למרות שכשאני רואה את הצילומים האלה, צילומי רחוב, ספונטניים, ועדיין מצולמים נפלא, והמצולמים בהם נפלאים, לרגעים נראה שעוד כמה דקות בבוקר מול המראה, ומה הבעיה בכלל (ואז מגלים שמרבית הצילומים צולמו מחוץ לתצוגות אופנה, מה שאומר שהמציגים אולי אינם רופאים, אבל הם דוגמנים, סטייליסטים או עיתונאי אופנה, והם התלבשו בבוקר בשביל הסרטוריאליסט).
קמפיין קוסמטיקה שנעשה לאחרונה, הממממ...
גם אני רוצה להיות דוגמנית. למידות קטנות במיוחד.
מריצה, זה מאוד מעניין לשמוע מחשבות על הנושאים האלה מאשת מקצוע!
קל מאוד להגרר לאזורים שאינם "פוליטיקלי קורקט" כשזה מגיע לאופנה ודוגמנות.
את רושמת באומץ ואני אוהבת את זה :-)
ואולג נראה קצת אנורקטי...
שיתנו לו משהו לאכול...
ואפרופו - שאלה - את מסכימה לעבוד ולצלם דוגמניות שסובלות מתת משקל (אנורקטיות או בדרך ל-)? מה עמדתך בעניין?