תגובה בפוסט. משהו קליל כזה, כמו הרבה תגובות לפני. כשמישהו כותב לי משו ישר אני נכנסת לו לכרטיס. מן עניין שקשור לסיפוק סקרנות ולא נעים להודות, אבל גם מציצנות.
אח"כ היא כתבה משהו וכתבתי לה כבר לפרטי.
וככה החלפנו מיילים במשך יום.
השלב הבא, בקפה כמו בקפה, הצעת חברות רשמית. עכשיו ככה, אני אפ'פעם לא יודעת למה מישהו מציע לי חברות. לפעמים זה כדי לעבות את רשימת האנשים שיכנסו להציץ, הקלקת נספרת, או שזה כדאי להגדיל את מלאי הנשים בארסנל האפשרויות, אבל הייתה לי תחושה שזה לא ממש המקרה ושאין כאן כוונה נסתרת לממש את חלומו הרטוב של כל גבר (כמעט)... יפה, אמרתי כבר? דא, ברור שאישרתי.
אתמול בבוקר אני משוטטת בקפה. בבית שלי תלויים שטיחים שעדיין לא יבשים לגמרי וזה השלב הכי מסריח שלהם (במיוחד עם רוב הזמן רובצים עליהם כלבים, יא ווארדי, לא ידעתי שיש ריחות כאלה), בסלון יש לי הד כזה שאני שוקלת להשאיל אותו למקהלת סריסים שישמש להם קפלת הבית לנסיונות ווקליים, על רצפת חדר האמבטיה מוטלת ערמת כביסה שלא מביישת משפחה בני ברקית ממוצעת, במקרר יש לי נדה גורנישט כלום, ובמח יש לי קהות מגניבה שמתוכה עולה קול אחד- ים ים ים יםםםםםםםםםםםםםםםם.
והופ הודעת מייל מאתגרת...."בספונטניות" "קפה" קבענו.
ים, קפה, דיאט קולה.טסו שעתיים. מה זה כיף. מוי כיף. קליל ועמוק ומחייך ומזדהה ומעניין. כיף כבר אמרתי?
ואני כבר רואה כמה שמכווצים גבות ותוהים "מתי האבקות הבוץ?" , או למשל "אולי אני יכול להצטרף לאיזה אחה"צ?" ,הממממ....לא, זה ממש לא כזה (סוטים (-: ). שתינו בעניין של גברים (-: |