0
הזרים יורדים אל ים האהבה ידיהם רועדות מכאב הזרם מושך במצוף החכה מערבולת עמוקות של מים.
צללים לבנים בקשת הכהה אלה הם אינם שמים הרחובות הללו קרים מידי סואנים אבק אפל של רמס.
המים נשמעים כה עמוק מעבר לצידה האחר של ההכרה הינה רגליי פוסעות על גדת הנחל לאור הנצח הרושף מיתריו.
דרקונים אפלים מעשנים אש כבשנים אל תוך עצי היער הסבוך פרפרים שחורי כנפיים פורמים את חלל המסך. |