רוני,

לעתים נדירות קורה שאין מילים בפי.

הפעם אין.

אז קבלי חיבוק. חזק. מוחץ. מכיל. חולק. כמו שחיבוק אמיתי צריך להיות.

סיגל.

שלמה בין שקיעה לזריחה

בין חושך לאור

בין עצב לשמחה

בין מוות לחיים

בוחרת בשמחת החיים וממשיכה לצמוח

כאתה מלווה אותי אבא, בכל רגע ושנייה 

מדינת ישראל שילמה מחיר כבד

אבל אתה אבא כמו לשאר חללי צה"ל

יש מניה של זהב בפרויקט שנקרא "מדינת ישראל" 

אני מודה לכולם

שהמילים הפשוטות שלי שיצאו לי מהלב נכנסו ללב. 

קבלתי עשרות מכתבים אישיים מרגשים עד דמעות

מצאתי נחמה בכל מילה, חיבוק, עידוד, סיפור וחוויה אישית

תודה אמיתית ענקית לכולם !

סליחה ! שגרמתי לכם לדמוע, לכאוב, להיזכר 

לך אבא בניתי מצבה וירטואלית

של מילים והמון רגש של חברים מדהימים 

אבא, היית גאה בה במדינה הזו

לחיי העם הזה שכמה טוב שהוא כזה שהוא כזה

תודה

רוני

עצוב מאוד, עצוב לאבד אבא,עצוב לגדול בלעדיו,עצובה המלחמה,עצוב קרב נורא שהיה בחווה הסינית,

עצוב כי יותר חשוב לשמר זכר של קירות בית המקדש מאשר אנשים בשר ודם שזיכרם קיים כל החיים ולדורות רק ע"י המשפחה

שאיבדה אותם ופעם בשנה באיזה טקס משעמם.

חיבוק

רגעים קפואים אלו נשאים איתך כל חייך וביום הכיפורים הם דוקרים במיוחד.

מבינה אני אותך היטב, שולחת לך חיבוק מאמץ אחד גדול.

היטבת לתאר את הפצע שכל שנה נפתח מחדש ואין עצה ואין תרופה...

מחבקת  אותך בחום,ילדה.

ריגשת אותי.עצוב!*

יהי זכרו..זכרם ברוך!

הרבה מילים לי, מעט נחמה.

לאבד הורה בגיל צעיר, דבר קשה מאין כמוהו.

שיעבור לך היום, הזכרונות לא נעלמים ממילא לעולם.

הזיכרונות הדרמטיים נחקקים, אפילו כילדים. כאילו אתה מבין ולא מבין מה קורה.

זוכרת סיטואציה דומה בבית של דודה בקיבוץ, ואני בת ארבע על הרצפה, רואה המולה של אנשים

אומרים לי ללכת לחדר השני, ואני לא רוצה. ואומרים לי "משה נפצע" משה היה הבנדוד שלי

ושומעת את אמא שלו, בתיה, צועקת צעקה שבורה. בדיעבד, אז הודיעו לה שהוא נפל בפעולה

של הסיירת בלבנון. ושנים אחר כך אני זוכרת אותה מדדה כל יום עם זר פרחים טרי בעליה הגדולה

שמובילה לבית הקברות בקיבוץ יגור. מוזר לי שאני זוכרת את הרגע הזה כשאני לא זוכרת כמעט כלום מהילדות.

זה נשמע כל כך קשה, להתמודד עם הזיכרון המעורפל הזה של דמות של אבא.  קבלי ממני חיבוק גדול.

נעמי

המלחמה ההיא היא באמת זכרון(סיוט) ילדות.

שינתה לרבים וטובים את ה(תפיסת) חיים.

כואב.   

אחותי לשכול...

כתבת חזק...עד כדי חזק שנותרתי

ללא מילים.

אני אשמח לדבר איתך..

אנחנו נדבר בפרטי.

טל 

ריגשת מאוד. קבלי חיבוק:)

חיבוק אוהב

רות

רוני יקרה,

הייתי ילד קטן בזמן המלחמה, לא ממש זוכר משם כלום, הכל זכרונותיה של אימי, הבניין והרחוב התרוקן כמעט מכל הגברים, כולל אבי התותחן, בשנים שאחרי אני זוכר את הגברים ששבו והיום מבין...כולל אבי רובם לא היו אותם גברים, שניים שיצאו מטנק בוער וצלקות בגופם, אחרים צלקות בנפשם שלא הגלידו עד היום...לחלקנו היו אבות נוכחים....אבל נפקדים בנפשם.

בשרותי הצבאי ביחידת שדה חויתי חויות לא נעימות....המפליא הוא שלאחר השחרור זה נעלם ואז כמו גנב באפלה, הכל מבליח חזרה בעוצמות גדולות אף מעבר לדבר האמיתי....

היום ליויתי את ביתי הקטנה לגן ונפרדתי ממנה בחיבוק חזק, כזה שיעביר לה מקסימום ממני וכך זה כל יום.

ששבתי קראתי את דברייך...לא מתבייש לומר לך...עיני דמעו ואני כל כך מבין את כאבך והחויה הזו...

אבל כפי שתארת, אני יודע שאת מכוונת לעתיד, לילדייך, גלגל החיים חייב להמשיך, קבלי את החום לצמוח הלאה מילדייך ומכל האנשים פה שהגיבו ואוהבים אותך.

שולח לך חיבוק באהבה

טובי

עצוב וכואב...

געגוע שלא נגמר.

מחבקת אותך.

עצוב וכואב

שרק נדע לזכור

באהבה

יפה שלי,

חנקת אותי מדמעות,

שולחת לך חיבוק גדול,

הלוואי ויכולתי לעשות יותר..

מרגש..

גמר חתימה טובה..

ננוש יקירה, אהובה ,"המושלמת"

תמיד הייתי החזקה, הקשוחה,  הרעה, אך....... מילותיך..........

הזכרון מאב שלא היה ,הילדות הכואבת הריקנות והדממה, מצליחה להוציא את הכאב

 הצלחת להזיל  דימעה מעיניי (ואת יודעת כמה שזה קשה)

אוהבת אותך

מימי שלך!

ממילה למילה , ממשפט למשפט

משורה לשורה

מבית לבית ...

ספגתי את העצב ואת הכאב שנותרו כפצע פתוח עדיין .

ובמרחק קילומטרים , רשת כבלים מסועפת בינך לביני ...

אני

איתך .

הקמת מצבה נוספת לזכרון אביך

מצבה מאד מרגשת

תודה ששתפת אותי

דניאלה

   הכאב והגעגוע שלא נגמר גם ממרחק של זמן,

   עצוב לי  דמעה זולגת

   מלחמות....

   יהי זכרו ברוך

       אני

כל כך עצוב שזה נראה כאילו זה קרה רק אתמול.

כתבת מקסים.

ריגשת אותי עד דמעות

אין לי יותר מילים

רק הדמעות עכשיו מדברות

כתבת כל כך יפה

אבא שלך רואה

והוא גאה בך - אני בטוח.

יהי זכרו ברוך

רוני,

ממש ריגשת אותי. כמה יפה את מתארת את הרגשות שלך. כמה יפה את מתארת את חוסר האונים שלך כילדה קטנה. כמעט הייתי אומר: לפחות נשארו לך אותם זכרונות עמומים מאותם ימים נוראים. לפחות יש לך נימה קטנה של קשר לאביך. נחמה קטנה בים של כאב ענק.

אני איתך.

יקירה

ריגשת  עד  דמעות

נזכור את כולם ,את יפי הבלורית והטוהר

ריגשת אותי.

דמעתי איתך

עצוב מאוד

אי אפשר שלא לדמוע כשקוראים את זה.

זו הפעם השניה שאני קוראת אותך כותבת עליו....

וזו הפעם השניה שליבי מתכווץ בפנים.... מרגישה את הכאב שלך כאילו הוא שלי

35 שנה והכל טרי.

כנראה שרק מי שעבר את זה, כמוך, יכול גם לתאר את זה כך.

להרגיש את זה כך.

ואתם גורמים לי לבכות מהתרגשות.....

כמה מרגש !!!!! 

כל החיים היה בי הצורך להתאים את האני לציפיות של הסביבה

לקחתי בעלות על "הפצעים" שלי .......ולא שיתפתי. 

העמדה הזו חיזקה את האנרגיה הנפשית שלי לסבל

ואז פתאום הופיע שינוי

נקודת מבט אחרת ביחס לאותם ה"פצעים" של חיי

מאמץ מתמשך של התודעההחלטה להבין מי אני...

דרך אותה התפתחות אישית

הפכתי מודעת ל"נכות" של האני....

לא מושלמת אבל בעיקר משלימה עם כל מה שעברתי בחיי 

אני מוצאת את עצמי כאן מסירה שכבות

מבלי להכיר את היכולת הזאת אצלי

וככל שהשכבות יורדות..... הפצעים נעלמים

ואני מוצאת כוח להמשיך בדרך. 

תודה ענקית לכולםםםםםםםםםםם

אוהבת

רוני   

בובה

העברת בי צמרמורת

ואני בתור אחת שמאוד קשורה לאבא

פשוט בכיתי

החיים חזקים יותר מהכל

והזיכרון הוא משהו שנשאר כנראה

לעולמים

חיבוק חם!

את אמיצה.

רוני.

ילדה קטנה

בחושך נשארה לה,

חסרת ישע,

גלמודה,

מחפשת אור, חום ,חיבוק ,

לא יודעת כמה...

ואלוהים בחושך,

מנגב דמעות

ושולח מלאכים

כן, גם כאלו בשר ודם..

ועכשיו גם לי בא לחבק

ילדה קטנה של פעם...

גידי

רוני

קבלי חיבוק חזק

חנקת אותי .

יהי זכרו ברוך

ת.נ.צ.ב.ה.

צמרמורת....

אין ביכולתי אפילו לתאר במילים את העצב שאני מרגישה.

כתבת מהמם.

מאוד מרגש!

האנשים האלה נשארים צעירים לנצח, צעירים בזיכרון שלנו

עד שאנו גדלים ועוברים אותם בגילם

אבל הם ממשיכים עם החיוך הנצחי

עם הדרך שבה היו ממש לפני שהלכו.

לא יכולה לדמיין בכלל חיים בלי אבי,

כל כך הרבה בחייה של ילדה קשור באביה הגדול החזק והמגונן..

שולחת לך חיבוקים גדולים ונשיקה לשנה החדשה.

אבא ......אתה מביט בי בתמונה

עדיין צעיר מביט בחיוך

כל כך עצוב ומרגש

מאחלת לך רק טוב

ושתהיי חזקה

ת.נ.צ.ב.ה.

כאבתי, לרגע, חלק קטן מכאבך.

(*)

מרגש

שולח אלייך חיבוק

יהי זכרו ברוך !

נשמה קטנה שלי,העברת לי את כאבך,הזיכרון,

גרוני נחנק,

מחבקת אותך גם אם מרחוק זה קרוב

נשיקות פצפצת קטנה

ושנה הכי הכי נפלאה בובה

ממני בידידות*

הצעדת אותי לאחור

לצערי הייתי בתקופה הזו מופתע כמו כולם

חודש לשחרור הנכסף הפך חצי שנה

לשרות חובה בעקבות המלחמה הארורה ההיא

הייתי נער בגילו של אביך (כנראה) 

וגם אני אבדתי חברים שם בחווה הסינית

עצוב לגדול בלי אבא...

חיבוק.

מרגש!!!

יהיה זכרו ברוך

עצוב.

ליבי איתך

מרגש. כואב. מכאיב.

נבקש בריאות טובה.

גח"ט.

ש.

מאמי שלי ריגשת אותי מאוד

יהיה זכרו ברוך

הבטחתם לקיים הבטחות..

פיצית... 

חיבוק.

מצמרר עצוב...מעלה זכרונות ( אבי נפצע  במלחמה ההיא )...

יהיה זכרו ברוך...

מרגש

ועצוב

רק נזכור

ולא נשכח

שאת כותבת זה נראה כאילו זה קרה אתמול

כל כך חי

כל כך מוחשי ההעדר של אבא

אני בטוח שאת לוקחת את הרגשות האלו למקומות חיוביים

רק אושר, אישאללה

מרגש מאוד..

קבלי חיבוק..וכוכב *

יודעת ומרגישה אותך,

לא יכולה לעצור את הדמעות,

מחבקת אותך אהובה,

יהי זכרו ברוך!

יהי זכרו ברוך

קורא והדמעות יורדות.

אותי ריגשת.

יהי זכרו צרור איתך לעולמים.

מרגש מאוד.

יהיה זכרו ברוך.