כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות

    החורף מביא איתו ריח של גשם, גשם, רוח קרירה, רעמים ברקים, סופות. התנורון שב להיות רהיט קבוע ובעל מקום של כבוד על שולחן הכתיבה בחדר, האח הגדול בסלון חוזר לשימוש ומחמם את כל הבית בריקוד הלהבות המרצדות שנעות לקול פצפוץ הגיצים המונוטוני והמוכר.

    הבגדים של החורף הם המתנה הנעימה מכל. אין דבר נפלא יותר מלהוריד מהבוידם את המעילים הרכים (ולמצוא בכיס את הליפגלוס דובדבן האבוד שלי מהחורף שעבר!), להריח את הסוודרים, הפליזים, הצעיפים, הכפפות וכובעי הגרב או הברט. שמיכת הפוך, שלא ראיתם יותר מחצי שנה וכל כך התגעגעתי אליה, חוזרת לעטוף את מיטתכם ולהקנות לחדר אוירה חורפית רשמית!

    אחרי פתיחה רווי נוסטלגיה תסכימו איתי שאין ספק, לחורף יש את הקסם שלו ואף אחד או אף עונה לא יכולה להתחרות בו. הקסם הזה הוא בדיוק מה שהופך את החורף להיות העונה המושלמת לאוהבים.

    למה אנשים מחפשים אהבה בחורף?

    זה לא סוד שהחיפוש המתמיד והמתמשך אחרי אהבה תופס תאוצה בחודשי החורף הקרים. כשקר בחוץ מחפשים חום בלב. משהו באוויר גורם לנו לחפש בהיסטריה את האחד או האחת ושיחד נוכל להעביר את חודשי החורף. כולנו חשים את זה בתוכנו כשמזג האוויר מתחיל להתקרר, טיפות של גשם מופיעות פה ושם ורוחות מתחילות לנשב באוויר. בדיוק ברגעים אלו מתחילות לנשב גם רוחות של רומנטיקה בקרבנו ומבפנים ניצת רצון עז ועוצמתי להיכנס למערכת יחסים כובשת. ההסבר שלי לתופעה הזו נעוץ בעובדה שכאשר בחוץ אפור וקר והאווירה מסביב עגומה וכבדה הלב מחפש חום כדי להקל על הקיפאון להפשיר את הנפש. והרי אין דבר בעולם שיותר מחמם את הלב ומלהיט את הגוף מאשר רומן חורפי סוער. כשיש לנו את אותה אהבה שיוצאת מתוך תוכנו ודואגת לחמם מבפנים את כל הגוף, פתאום כבר לא כל כך קר וכבר לא כל כך מקפיא להיות בחוץ.

    סיבה נוספת לאותן רוחות ורגשות של רומנטיקה המציפות אותנו ללא הזהרה מוקדמת היא קצב החיים החורפי. בחורף הכול נהיה איטי יותר. אם בקיץ הייתם קמים בשנייה מהמיטה, מתארגנים תוך רגעים ספורים כדי להספיק את כל הפעילויות שמתוכננות לכם ולא לפספס את כל הבילויים, המסיבות והאקשן שלקיץ יש להציע, לעומת זאת בחורף כל זה בכלל לא מעניין אתכם. אתם רק רוצים להישאר בתוך המיטה, מכורבלים בתוך הפוך עם ספר או עם הגיליון החדש של המגזין האהוב עליכם ולא לצאת מהחדר אלא אם זה למטבח להביא שוקו חם עם קוביות שוקולד לבן מומסות בפנים (מומלץ בחום!). עם כל המתוק הזה בפה, כשאתם מכורבלים בתוך הפוך ולא עושים הרבה אתם תוהים לעצמכם ומגיעים למסקנה שהיה יכול להיות הרבה, הרבה יותר כיף להתכרבל מתחת לשמיכה עם מישהו שיחבק אתכם ויקשיב יחד אתכם לטיפות הגשם שנוקשות על החלון ויגן עליכם מפני הרעמים המפחידים והרעים.

    כן, אלה המחשבות שעולות בחורף. כשיוצאים פחות לבלות, נשארים יותר בבית ובאופן כללי, וזה מוכח, אנחנו עסוקים פחות בתקופת החורף, הראש המתפנה לחשוב על אהבה ועל כמה שצריך אותה וכמה שהיא חסרה וכשהיא שם והיא לא חסרה, הלילות החורפיים הם הזמן הכי כיף בשנה.
    הקסם הזה הוא בדיוק מה שהופך את החורף להיות העונה המושלמת לאוהבים.

    רוני רבינו

    זכרון ילדות, החייל שלי אבא שלי ז"ל - הלך ולא שב - מלחמת יום כיפור

    76 תגובות   יום ראשון, 5/10/08, 08:17

    "אבל בקצה העשב,

    בקצה האפק השבור יושבת עכבישה

    שמה הוא ילדות,

    וזוממת עליך חוט מול חוט

    ... לבדה היא אורגת עלינו"

    מתוך: נורית זרחי מלון היפנודרום

      

    יש בי המילים לתאר
    את הגשם הראשון
    יש בי המילים לדבר
    על בוקר יום ראשון

    יש בי המילים
    גם לדבר על אהבה
    אך בבואי לדבר עליך
    אוחזת בי דממה

    הכול מעורבב לי,
    זיכרון מעורפל

    ידיים
    בכי
    חיילים, קצין העיר
    המולה ואימא בוכה אנשים, הרבה אנשים
    מדים בכל חדר
    בכי
    אלבומים, ידיים מושטות
    צלצול טלפון
    ועוד אחד
    ועוד
    דיייייייייי, די שקט !!!

    אני מבקשת
    הם לא שומעים
    רק מביטים בי
    לוחשים
    קולות

    רחמים
    מה הם רוצים, למה
    השכנים כאן?
    לישון
    אני רוצה לישון
    והם,
    הם לא הולכים, באים
    יושבים
    מתחלפים.

    הכל מעורבב לי,
    זיכרון מעורפל

    ואני, לעיתים רחוקות,
    כאשר אני מנסה להיזכר
    עוצמת עיניים
    חזק חזק,
    כמו שלימדת אותי
    כדי לראות אותך
    יושב שם למעלה,
    ומביט בעולם...  ובי

    ילדה קטנה ולא מבינה
    על מה כל המהומה,
    אבא שלי מחייך אל תוך עיניי
    אבא
    מחבק מניפני אל על
    כי ככה עושים אבות.......אולי?
     

    אבא שלי

    למה אתה לא איתי
    היינו חולקים עצות וסודות
    בודאי היית עוקב בדאגה אחר חיי
    מאושר ומאוהב עד בלי די בילדיי

    לכל זאת לא זכה
    אבא מת שהייתי ילדה קטנה

    במלחמה

    שעון, דרגות, מדים רק זיכרונות

    השירים שאהב לזמזם

    עדיין נשמעים באוזניי

    קולו

    בת צחוקו

    הכול עדיין חי עימי

    בליבי.


    היום הזה לפני שלושים וחמש שנה (מלחמת יום הכיפורים)

    היום הזה שמסרב בכל שנה להסתיים עבורי

    אבא ......אתה מביט בי בתמונה

    עדיין צעיר מביט בחיוך

    מנופף ידך אליי בחוף הים בשבת האחרונה

    כמו אומר לי "אל תעשי שטויות"

    "בואי נצעד לחלום

    בואי ננסה

    עד שהיה טוב עד שיהיה"

     

    מתגעגעת

    נוני שלך

    לזכרו של אבא שנפל במלחמת יום כיפור (בחווה הסינית)

    יהי זכרון ברוך. 

     

     

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/10/08 23:41:


      רוני,

      לעתים נדירות קורה שאין מילים בפי.

      הפעם אין.

      אז קבלי חיבוק. חזק. מוחץ. מכיל. חולק. כמו שחיבוק אמיתי צריך להיות.

      סיגל.

        9/10/08 21:36:


      שלמה בין שקיעה לזריחה

      בין חושך לאור

      בין עצב לשמחה

      בין מוות לחיים

      בוחרת בשמחת החיים וממשיכה לצמוח

      כאתה מלווה אותי אבא, בכל רגע ושנייה 

      מדינת ישראל שילמה מחיר כבד

      אבל אתה אבא כמו לשאר חללי צה"ל

      יש מניה של זהב בפרויקט שנקרא "מדינת ישראל" 

      אני מודה לכולם

      שהמילים הפשוטות שלי שיצאו לי מהלב נכנסו ללב. 

      קבלתי עשרות מכתבים אישיים מרגשים עד דמעות

      מצאתי נחמה בכל מילה, חיבוק, עידוד, סיפור וחוויה אישית

      תודה אמיתית ענקית לכולם !

      סליחה ! שגרמתי לכם לדמוע, לכאוב, להיזכר 

      לך אבא בניתי מצבה וירטואלית

      של מילים והמון רגש של חברים מדהימים 

      אבא, היית גאה בה במדינה הזו

      לחיי העם הזה שכמה טוב שהוא כזה שהוא כזה

      תודה

      רוני

        9/10/08 13:39:

      עצוב מאוד, עצוב לאבד אבא,עצוב לגדול בלעדיו,עצובה המלחמה,עצוב קרב נורא שהיה בחווה הסינית,

      עצוב כי יותר חשוב לשמר זכר של קירות בית המקדש מאשר אנשים בשר ודם שזיכרם קיים כל החיים ולדורות רק ע"י המשפחה

      שאיבדה אותם ופעם בשנה באיזה טקס משעמם.

      חיבוק

        9/10/08 11:39:
      לא נעים...אבל גם אני כמעט והזלתי דמעה...בוכה
      מרגש...
        9/10/08 11:16:


      רגעים קפואים אלו נשאים איתך כל חייך וביום הכיפורים הם דוקרים במיוחד.

      מבינה אני אותך היטב, שולחת לך חיבוק מאמץ אחד גדול.

       

        9/10/08 10:39:


      היטבת לתאר את הפצע שכל שנה נפתח מחדש ואין עצה ואין תרופה...

       

        9/10/08 05:22:
      יש פצעים אשר לעולם אינם מגלידים, מרגש ועצוב.

      עצוב.
        8/10/08 10:41:


      מחבקת  אותך בחום,ילדה.

      ריגשת אותי.עצוב!*

      יהי זכרו..זכרם ברוך!

        8/10/08 09:02:


      הרבה מילים לי, מעט נחמה.

       

      לאבד הורה בגיל צעיר, דבר קשה מאין כמוהו.

       

      שיעבור לך היום, הזכרונות לא נעלמים ממילא לעולם.

        8/10/08 00:40:


      הזיכרונות הדרמטיים נחקקים, אפילו כילדים. כאילו אתה מבין ולא מבין מה קורה.

      זוכרת סיטואציה דומה בבית של דודה בקיבוץ, ואני בת ארבע על הרצפה, רואה המולה של אנשים

      אומרים לי ללכת לחדר השני, ואני לא רוצה. ואומרים לי "משה נפצע" משה היה הבנדוד שלי

      ושומעת את אמא שלו, בתיה, צועקת צעקה שבורה. בדיעבד, אז הודיעו לה שהוא נפל בפעולה

      של הסיירת בלבנון. ושנים אחר כך אני זוכרת אותה מדדה כל יום עם זר פרחים טרי בעליה הגדולה

      שמובילה לבית הקברות בקיבוץ יגור. מוזר לי שאני זוכרת את הרגע הזה כשאני לא זוכרת כמעט כלום מהילדות.

       

      זה נשמע כל כך קשה, להתמודד עם הזיכרון המעורפל הזה של דמות של אבא.  קבלי ממני חיבוק גדול.

       

      נעמי

       

       

        7/10/08 23:15:

      המלחמה ההיא היא באמת זכרון(סיוט) ילדות.

      שינתה לרבים וטובים את ה(תפיסת) חיים.

      כואב.  זועף 

        7/10/08 22:30:

      תודה שהזמנת אותי. מרגש.
        7/10/08 14:52:

      אחותי לשכול...

      כתבת חזק...עד כדי חזק שנותרתי

      ללא מילים.

      אני אשמח לדבר איתך..

      אנחנו נדבר בפרטי.

      טל 

        7/10/08 14:35:


      ריגשת מאוד. קבלי חיבוק:)

        7/10/08 12:49:

      חיבוק אוהב

      רות

        7/10/08 10:40:

      מצמרר...
        7/10/08 10:23:

      היתי באותה מילחמה....הכאב לא יעלם לעולם וזיכרונם של אהובים שאינם לנצח יזכר
        7/10/08 09:16:


      רוני יקרה,

      הייתי ילד קטן בזמן המלחמה, לא ממש זוכר משם כלום, הכל זכרונותיה של אימי, הבניין והרחוב התרוקן כמעט מכל הגברים, כולל אבי התותחן, בשנים שאחרי אני זוכר את הגברים ששבו והיום מבין...כולל אבי רובם לא היו אותם גברים, שניים שיצאו מטנק בוער וצלקות בגופם, אחרים צלקות בנפשם שלא הגלידו עד היום...לחלקנו היו אבות נוכחים....אבל נפקדים בנפשם.

      בשרותי הצבאי ביחידת שדה חויתי חויות לא נעימות....המפליא הוא שלאחר השחרור זה נעלם ואז כמו גנב באפלה, הכל מבליח חזרה בעוצמות גדולות אף מעבר לדבר האמיתי....

      היום ליויתי את ביתי הקטנה לגן ונפרדתי ממנה בחיבוק חזק, כזה שיעביר לה מקסימום ממני וכך זה כל יום.

      ששבתי קראתי את דברייך...לא מתבייש לומר לך...עיני דמעו ואני כל כך מבין את כאבך והחויה הזו...

      אבל כפי שתארת, אני יודע שאת מכוונת לעתיד, לילדייך, גלגל החיים חייב להמשיך, קבלי את החום לצמוח הלאה מילדייך ומכל האנשים פה שהגיבו ואוהבים אותך.

      שולח לך חיבוק תמיםבאהבה

      טובי

        7/10/08 08:48:

       

      עצוב וכואב...

      געגוע שלא נגמר.

       

      מחבקת אותך.

        7/10/08 08:43:


      עצוב וכואב

      שרק נדע לזכור

      באהבה

       

        7/10/08 07:49:

      יפה שלי,

      חנקת אותי מדמעות,

      שולחת לך חיבוק גדול,

      הלוואי ויכולתי לעשות יותר..

       

       

        7/10/08 04:44:

      יהי זיכרו ברוך
        6/10/08 23:05:

      מרגש..

      גמר חתימה טובה..

        6/10/08 12:10:

      ננוש יקירה, אהובה ,"המושלמת"

      תמיד הייתי החזקה, הקשוחה,  הרעה, אך....... מילותיך..........

      הזכרון מאב שלא היה ,הילדות הכואבת הריקנות והדממה, מצליחה להוציא את הכאב

       הצלחת להזיל  דימעה מעיניי (ואת יודעת כמה שזה קשה)

       

      אוהבת אותך

      מימי שלך!

        6/10/08 11:38:


      ממילה למילה , ממשפט למשפט

      משורה לשורה

      מבית לבית ...

      ספגתי את העצב ואת הכאב שנותרו כפצע פתוח עדיין .

      ובמרחק קילומטרים , רשת כבלים מסועפת בינך לביני ...

      אני

      איתך .

        6/10/08 10:14:


      הקמת מצבה נוספת לזכרון אביך

      מצבה מאד מרגשת

      תודה ששתפת אותי

      דניאלה

       

        6/10/08 08:50:

         הכאב והגעגוע שלא נגמר גם ממרחק של זמן,

         עצוב לי  דמעה זולגת

         מלחמות....

         יהי זכרו ברוך

             אני

        6/10/08 08:37:

      אין מילים. מרגש עד דמעות. היטבת לכתוב.
        6/10/08 08:05:

       

      כל כך עצוב שזה נראה כאילו זה קרה רק אתמול.

      כתבת מקסים.

        6/10/08 07:34:

      נגע מאוד לליבי--אתך !!
        6/10/08 02:56:

      ריגשת אותי עד דמעות

      אין לי יותר מילים

      רק הדמעות עכשיו מדברות

       

        6/10/08 02:04:

      כתבת כל כך יפה

      אבא שלך רואה

      והוא גאה בך - אני בטוח.

      יהי זכרו ברוך

        6/10/08 01:55:

      רוני,

      ממש ריגשת אותי. כמה יפה את מתארת את הרגשות שלך. כמה יפה את מתארת את חוסר האונים שלך כילדה קטנה. כמעט הייתי אומר: לפחות נשארו לך אותם זכרונות עמומים מאותם ימים נוראים. לפחות יש לך נימה קטנה של קשר לאביך. נחמה קטנה בים של כאב ענק.

      אני איתך.

      כתוב מאוד טוב וברגש
        5/10/08 23:31:

      יקירה

       

      ריגשת  עד  דמעות

       

      נזכור את כולם ,את יפי הבלורית והטוהר

       

        בוכהנשיקה

        5/10/08 22:59:

       

      ריגשת אותי.

      דמעתי איתך

      נשיקה

       

        5/10/08 22:13:

      עצוב מאודזועף

        5/10/08 22:06:

      אי אפשר שלא לדמוע כשקוראים את זה.

       

       

        5/10/08 21:59:

      זו הפעם השניה שאני קוראת אותך כותבת עליו....

      וזו הפעם השניה שליבי מתכווץ בפנים.... מרגישה את הכאב שלך כאילו הוא שלי זועף

        5/10/08 21:56:

      35 שנה והכל טרי.

      כנראה שרק מי שעבר את זה, כמוך, יכול גם לתאר את זה כך.

      להרגיש את זה כך.

       

        5/10/08 20:43:

      הזמנתי אתם להשתתף בזיכרון הפרטי שלי

      ואתם גורמים לי לבכות מהתרגשות.....

      כמה מרגש !!!!! 

      כל החיים היה בי הצורך להתאים את האני לציפיות של הסביבה

      לקחתי בעלות על "הפצעים" שלי .......ולא שיתפתי. 

      העמדה הזו חיזקה את האנרגיה הנפשית שלי לסבל

      ואז פתאום הופיע שינוי

      נקודת מבט אחרת ביחס לאותם ה"פצעים" של חיי

      מאמץ מתמשך של התודעההחלטה להבין מי אני...

      דרך אותה התפתחות אישית

      הפכתי מודעת ל"נכות" של האני....

      לא מושלמת אבל בעיקר משלימה עם כל מה שעברתי בחיי 

      אני מוצאת את עצמי כאן מסירה שכבות

      מבלי להכיר את היכולת הזאת אצלי

      וככל שהשכבות יורדות..... הפצעים נעלמים

      ואני מוצאת כוח להמשיך בדרך. 

       

      תודה ענקית לכולםםםםםםםםםםם

      אוהבת

      רוני   

      בובה

      העברת בי צמרמורת

      ואני בתור אחת שמאוד קשורה לאבא

      פשוט בכיתי

        5/10/08 17:16:

      החיים חזקים יותר מהכל

      והזיכרון הוא משהו שנשאר כנראה

      לעולמים

      חיבוק חם!

      את אמיצה.

        5/10/08 16:38:

      רוני.בוכה

      ילדה קטנה

      בחושך נשארה לה,

      חסרת ישע,

      גלמודה,

      מחפשת אור, חום ,חיבוק ,

      לא יודעת כמה...

      ואלוהים בחושך,

      מנגב דמעות

      ושולח מלאכים

      כן, גם כאלו בשר ודם..

      ועכשיו גם לי בא לחבק

      ילדה קטנה של פעם...

       

      גידי

        5/10/08 16:26:

      רוני

      קבלי חיבוק חזק

      חנקת אותי .

      יהי זכרו ברוך

      ת.נ.צ.ב.ה.

       

        5/10/08 14:56:

      צמרמורת....

      אין ביכולתי אפילו לתאר במילים את העצב שאני מרגישה.

      כתבת מהמם.

        5/10/08 13:03:

      מאוד מרגש!

      האנשים האלה נשארים צעירים לנצח, צעירים בזיכרון שלנו

      עד שאנו גדלים ועוברים אותם בגילם

      אבל הם ממשיכים עם החיוך הנצחי

      עם הדרך שבה היו ממש לפני שהלכו.

      לא יכולה לדמיין בכלל חיים בלי אבי,

      כל כך הרבה בחייה של ילדה קשור באביה הגדול החזק והמגונן..

      שולחת לך חיבוקים גדולים ונשיקה לשנה החדשה.

       

        5/10/08 12:55:

      אבא ......אתה מביט בי בתמונה

      עדיין צעיר מביט בחיוך

       

      כל כך עצוב ומרגש

      מאחלת לך רק טוב

      ושתהיי חזקה

      ת.נ.צ.ב.ה.

        5/10/08 12:51:


      כאבתי, לרגע, חלק קטן מכאבך.

       

      (*)

        5/10/08 12:33:


      מרגש

      שולח אלייך חיבוק

      יהי זכרו ברוך !

        5/10/08 11:54:

        5/10/08 11:10:
      חיבוק חם וארוך.
        5/10/08 10:44:

      נשמה קטנה שלי,העברת לי את כאבך,הזיכרון,

      גרוני נחנק,

      מחבקת אותך גם אם מרחוק זה קרוב

      נשיקות פצפצת קטנה

      ושנה הכי הכי נפלאה בובה

      ממני בידידות*

      הצעדת אותי לאחור

      לצערי הייתי בתקופה הזו מופתע כמו כולם

      חודש לשחרור הנכסף הפך חצי שנה

      לשרות חובה בעקבות המלחמה הארורה ההיא

      הייתי נער בגילו של אביך (כנראה) 

      וגם אני אבדתי חברים שם בחווה הסינית

      עצוב לגדול בלי אבא...

      חיבוק.

       

        5/10/08 10:38:

      מרגש!!!

      יהיה זכרו ברוך

        5/10/08 10:29:


      עצוב.

      ליבי איתך

        5/10/08 10:18:


      מרגש. כואב. מכאיב.

       

      נבקש בריאות טובה.

       

      גח"ט.

       

      ש.

        5/10/08 10:05:

      מאמי שלי ריגשת אותי מאוד

      יהיה זכרו ברוך

       

        5/10/08 09:59:


      הבטחתם לקיים הבטחות..

       

      פיצית... 

      חיבוק.

        5/10/08 09:49:


      מצמרר עצוב...מעלה זכרונות ( אבי נפצע  במלחמה ההיא )...

      יהיה זכרו ברוך...

        5/10/08 09:46:

      מרגש

      ועצוב

      רק נזכור

      ולא נשכח

        5/10/08 09:33:

      שאת כותבת זה נראה כאילו זה קרה אתמול

      כל כך חי

      כל כך מוחשי ההעדר של אבא

      אני בטוח שאת לוקחת את הרגשות האלו למקומות חיוביים

      רק אושר, אישאללה

        5/10/08 09:29:

      מרגש מאוד..

      קבלי חיבוק..וכוכב *

        5/10/08 09:19:

      יודעת ומרגישה אותך,

      לא יכולה לעצור את הדמעות,

      מחבקת אותך אהובה,

      יהי זכרו ברוך!

        5/10/08 09:14:

      יהי זכרו ברוך

        5/10/08 09:14:


      קורא והדמעות יורדות.

      אותי ריגשת.

      יהי זכרו צרור איתך לעולמים.

        5/10/08 09:13:
      הזלתי דמעה.
        5/10/08 08:44:

      מרגש מאוד.

      יהיה זכרו ברוך.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      פצפצת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין