"אבל בקצה העשב,

בקצה האפק השבור יושבת עכבישה

שמה הוא ילדות,

וזוממת עליך חוט מול חוט

... לבדה היא אורגת עלינו"

מתוך: נורית זרחי מלון היפנודרום

יש בי המילים לתאר
את הגשם הראשון
יש בי המילים לדבר
על בוקר יום ראשון

יש בי המילים
גם לדבר על אהבה
אך בבואי לדבר עליך
אוחזת בי דממה

הכול מעורבב לי,
זיכרון מעורפל

ידיים
בכי
חיילים, קצין העיר
המולה ואימא בוכה אנשים, הרבה אנשים
מדים בכל חדר
בכי
אלבומים, ידיים מושטות
צלצול טלפון
ועוד אחד
ועוד
דיייייייייי, די שקט !!!

אני מבקשת
הם לא שומעים
רק מביטים בי
לוחשים
קולות

רחמים
מה הם רוצים, למה
השכנים כאן?
לישון
אני רוצה לישון
והם,
הם לא הולכים, באים
יושבים
מתחלפים.

הכל מעורבב לי,
זיכרון מעורפל

ואני, לעיתים רחוקות,
כאשר אני מנסה להיזכר
עוצמת עיניים
חזק חזק,
כמו שלימדת אותי
כדי לראות אותך
יושב שם למעלה,
ומביט בעולם...  ובי

ילדה קטנה ולא מבינה
על מה כל המהומה,
אבא שלי מחייך אל תוך עיניי
אבא
מחבק מניפני אל על
כי ככה עושים אבות.......אולי?
 

אבא שלי

למה אתה לא איתי
היינו חולקים עצות וסודות
בודאי היית עוקב בדאגה אחר חיי
מאושר ומאוהב עד בלי די בילדיי

לכל זאת לא זכה
אבא מת שהייתי ילדה קטנה

במלחמה

שעון, דרגות, מדים רק זיכרונות

השירים שאהב לזמזם

עדיין נשמעים באוזניי

קולו

בת צחוקו

הכול עדיין חי עימי

בליבי.

היום הזה שמסרב בכל שנה להסתיים עבורי

אבא ......אתה מביט בי בתמונה

עדיין צעיר מביט בחיוך

מנופף ידך אליי בחוף הים בשבת האחרונה

כמו אומר לי "אל תעשי שטויות"

"בואי נצעד לחלום

בואי ננסה

עד שהיה טוב עד שיהיה"

מתגעגעת

נוני שלך

לזכרו של אבא שנפל במלחמת יום כיפור (בחווה הסינית)

יהי זכרון ברוך.