שיר שלי?
פוסטים פופולאריים
-
מונולוג שחיברתי לשיעור תיאטרון
21/5/11 | 1603 צפיות
-
אבי
26/11/08 | 547 צפיות
-
אינטימיות
10/7/08 | 561 צפיות
-
תפילה
28/12/08 | 528 צפיות
-
שירה מול צעקה
17/1/09 | 436 צפיות
-
חזרה גנראלית
7/4/11 | 478 צפיות
פוסטים אחרונים
- מונולוג שחיברתי לשיעור תיאטרון 21/5/11
- תגובה לדיון שעלה בקהילת זוגיות (בקריצה אוהבת) 5/5/11
- והרי הקונצרט 21/4/11
- ביקורות על הקונצרט 11/4/11
- ביקורות על הקונצרט 11/4/11
- חזרה גנראלית 7/4/11
אגדה- המשך או התחלה חדשה
זמן ממושך התעטפתי בו, לבשתי אותו ממש כמו שלובשים שמלה. בגד שק עבה, ספוג אבק דרכים, דם, יזע ודמעות. של אחרים. אלו שפגשתי בדרכי כי רציתי להתערבב עם אנשים. ללמוד את צורתם. משימה קשה, אכזרית לפעמים, להתערבב עם אנשים. ללמוד את צורתם, לשוחח עם תודעתם ולנסות לרדת אל סוף דעתם. סוף דעתם. זו היתה הטעות שלי. סוף דעתם. מהר מאוד הייתי מגיעה לסוף דעתם. ושם פגשתי קיר. לא סתם קיר. ממש חומה בצורה (מבוצרת) של אבנים עתיקות בשנים העוטפות עמודי ברזל חלודים מעוקמים ועקשנים. בית כלא מבוצר מחנה ריכוז של שבויים, שלא רוצים להאמין שהמלחמה נגמרה. אבל, זו היתה מלחמתי שלי , בעצם. רציתי לגלות עולם חיפשתי יד של עוד אחד כדי לשוח בשניים, או יותר. כמו כלבלב צעיר המשכתי לנער את טיפות הטל משערי, מפניי התפזרו שאריות הענן החום שכיסה את עיניי מלראות דברים כהוויתם. מאחורי החומות נמצאים הדברים שאמורים להשאר שם. אין בי צורך לרדת אל סוף של אף דעת של בר דעת. איש יחזיק בדעתו כאוות רצונו. טיפה אחרונה נשרה מעיני זלגה במורד לחיי תזכורת לדרך המיוסרת, המיותרת. ההיתה זו דמעה? דמעה מתנוצצת באור השמש, שלפתע האירה באור נפלאות לאחר שעזב אותי כליל הצבע החום של הענן שהיה לי כאדמה לא חרושה. קל. נהייה קל. ריח נעים ליטף את אפי. באוזניי קול ענוג שר צלילים מופלאים ללא מילים. זה המקום. בו ברגע הבנתי. אני נשארת כאן. עוד יבואו אחרים. משק כנפיים רב עוצמה הרים את מבטי אל על. קשת של צבעים חגה מעליי. היתה זו הציפור, חברתי למסע, חגה בשמחה. ובין לבין...ראיתי את פניה. תהיתי...אולי היו..פני?
|
תגובות אחרונות
-
אטיוד5
בתגובה על הקונצרט
-
curiosity
בתגובה על מונולוג שחיברתי לשיעור תיאטרון
-
ford-forcus
בתגובה על לא קנינו.
-
אטיוד5
בתגובה על והרי הקונצרט
-
נורית אל נתן
בתגובה על יומולדת לאמא
-
אביגדור 100
בתגובה על חגיגה משפחתית
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ששוטטת איתי וחשת ושאתה לוקח חלק.
גמר חתימה טובה
שירלי
כן
אלו היו פנייך,ציפור חופשיה ומשוחררת
בעצם זהו המשך ל פוסט שלי "אגדה" אם בא לך לשוטט בו-אולי זה יוסיף.
ו...תודה
גמר חתימה טובה גם לך
גמר חתימה טובה.
היפה בבלוג שלך הוא השיטוט
והניחוש והמישוש בתחושות, כמעט בלי נקודות אחיזה בחומר- בלי שם, בלי מקום, בלי זמן.
ככה שאפילו אני שבמרחק יכול לקחת בו חלק
ב.ד. שלי
ברוך הבא בצל קורת המשפחה.
לכבוד הוא לי.
איש יחזיק בדעתו כאוות רצונו (מזכיר לשנינו משהו...
כתוב מורכב ובשל כך מקסים !!
עלית על דרך המלך ב. ד.... היקרה.
שנה טובה לך
תודה שבאת, קראת, הגבת כל כך יפה
הגיע הזמן.......
שירלי
שמח שמצאת את עצמך, ועכשו את פה איתנו
חלק ממשפחה אוהבת ומפרגנת
מחזק את ידייך יקירה
וזיכרי כולנו פה איתך ובשבילך
ממני ראובן
תודה
איך לפעמים...שירלי,
הכל בנמצא. החושך, העננים הכבדים, הערפל אך יחד עם זאת השמש תמיד זורחת, קשת הצבעים תמיד קיימת והציפור עפה חופשייה ומרננת לה. בידנו נתונה הברירה במה אנו בוחרים. שמח שבחרת בדרך האופטימית יותר.
גמני אוהבתותךהמסע לחופש והשחרור המיוחל...
להוריד את החומות לנטרל את מה שסוגר אותנו מלראות...
חברתי היקרה, את בדרך הנכונה
אוהבת
סיגל
וואווווו כמה מוכר ו"חוויתי" לי.
שנים שנים, עוצמות וקושי רב
עד שהצלחתי להגיע להבנה שקיר וחומה - זה מה שזה!!
ובקיר אין חלון ואין דלת. רק קיר! ושם לא משקיעים אנרגיות.
הכל נהיה הרבה יותר פשוט ונוח כשמגיעים לצומת
ועולים על משק כנפי הציפור.
כתבת מאוד נוגע ומרגש.
כן. דבריך חכמיםתודה, אהובה"לה
כיף לקרא אותך שוב
לפעמים במסע הארוך של הגילוי
מוצאים סימנים ונקודת חיבור
של הדיוקן העצמי
בנמבטי האחרים בדרכם
ובמסעם. והם תשקיף
של העצמי שלנו
ההולך ופושט צורה
ולובש צורה אחרת
יקירתי, נראה כי את בדרך הנכונה
אוהבת ומחזקת, אבלין