כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    האיש במעיל הפליז

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    על אדריכלות ישראלית חדשה

    2 תגובות   יום ראשון, 5/10/08, 15:44

    אין דיס גרייט ביג קאנטרי אוף אס

     

     

     

    כשמדברים על אדריכלות ישראלית, עולים לבטח שמות של אדריכלים שנחרטו בתודעה הישראלית

    כשם דבר. ה"עיר הלבנה" המפורסמת, הקווים הנקיים של הבאוהאוס שתל -אביב

    כה מתהדרת  בה הם ללא ספק פן אחד של אותה אדריכלות.

    מאידך ה"רכבות", אותה בניה חפוזה של שנות החמישים והששים, יש שיאמרו כעורה, מהווה גם היא

    נדבך חשוב ומאפיין של אותה בניה ישראלית.

    אולם בשנים האחרונות הוספתי לי, כך בשקט, תחום חדש הראוי להקרא אדריכלות ישראלית.

     

    מדובר למעשה בשני סגנונות שהם לפני הכל, צרכים פונקציונליים. המחסום, והמחלף.

    המחסומים הפציעו בחיינו ככורח קיומי, על מנת להגן על אוכלוסיית הארץ מפני חומסיה ושודדיה.

    תחילה יכולנו לחזות באותם מבנים דמויי בוטק'ה שפרצוף של מילואימניק שמנמן ביצבץ תמיד מתוכם. המילואמניק נשאר, בוורסיות שונות, אולם הבוטק'ה הפכה יותר ויותר מושקעת. מכמה פחים וחבל היא התפתחה למבני בטון וזכוכית, עם תקרות מחומרים מתקדמים, מיזוג אויר ומצלמות וידאו.

    אם כך ציינתי לעצמי, מדובר בז'אנר חדש של אדריכלות ישראלית, ולא ירחק היום בו יישלחו דגמי מחסומים לייצג את ישראל בתחרויות אדריכלות בעולם, וטובי האדריכלים כמו גם שועי עולם יבחנו בדקדוק ובקנאה את היצירות של החבר'ה מישראל.

    גאודי? הצחקתם אותי. כאן מתחפרים ומי שמתחפר עמוק יותר, הוא ראש לטובעים.

    הרי כבר אמר המשורר האלמוני "האדם שבטנק ינצח".

    סוג אחר של מחסום שואב את עיקר השראתו דווקא מה"סטונאייג'" באנגליה.

    מדובר במבנה ארעי לא מאוייש שתכליתו, חסימה שלא על מנת לעבור.

    כאן באמת אין צורך בהשקעה מיוחדת והאבנים הגדולות עומדות בשמש הקופחת ובגשם הניתך, לא מסותתות ולא מעובדות. סתם אבנים גדולות שנועדו לומר "עד כאן". אם כן רבותי,  גאווה ישראלית של ממש.

    ומצורך אחד למשנהו, המחלפים. אלו אגב לא ממש מנותקים מקרובי המשפחה שלהם, המחסומים.

    שכן עם ההתבססות של ישראל כמדינה נאורה ומתקדמת, מדינת היי-טק רגישה ורוחנית, התעורר גם הצורך להקל על האוכלוסיה, הן הערבית שלה מיועדים המחסומים, והן היהודית עליה נועדו להגן המחסומים וכך נולד המחלף. התוכנית היתה שבמקום לייבש לשווא את אלו שאינם מהווים סכנה לדמוקרטיה השואפת להגן על עצמה, יעמדו במחסום רק אלו שצריכים, ואילו אלו שלא, יעברו במחלף. או למשל, אני נמצא בנקודה א' ומעוניין להגיע לנקודה ג' אולם בתווך ישנה נקודה ב'. נקודה ב' אינה מעניינת אותי בכהוא זה, וכל רצוני הוא לפרוק עול בנקודה ג'. על כן בא המחלף המקשר בין נקודה א' לג' תוך התעלמות מב'. מי שרוצה ב', שיתייבש. זהו המחסום, זוהי גדולותו.

     

    כמובן שלא רק צרכים בטחוניים תרמו להתפתחות המחלפים.

    העליות הברוכות של יהודים מכל קצוות תבל, אותם הביאו ממשלות ישראל תחילה על מנת להגן עלהם מפני קוזאקים שיכורים ומאוחר יותר בכדי להגן עלינו עצמנו מפני הריבוי הדמוגרפי של הקוזאקים המשופמים מבית, הביאו לגידול אוכלוסין קיצוני במדינה התוססת שלחופי הים התיכון.

    בנוסף שאלו הוגי המדינה מה יהיה על הקרקעות שעומדות שוממות ללא מבנים מכוערים דמויי לגו משנות החמישים? האם לשם כך הוקמה המדינה? לעמוד שוממה? לא ולא.

    וכך הובאו העולים לארץ במבצעים נועזים, והארץ הפשירה קרקעותיה. והנה תוהו ובוהו שכן כמו בכל תוכנית מבריקה, גם כאן היה ליקוי אחד בסיסי. הביאו אנשים, אבל לא היה לאן או מה לעשות איתם.

     

     

     

     

     

     

    בן גוריון אמר פעם שכשיהיו לישראל גנבים משלה וזונות משלה, אז תוכל ישראל להקרא מדינה נורמלית. וכך היה.

    רכבות אוויריות של זונות שדרכונן הופקד מבעוד מועד, וכן של גנבים במשרה חלקית או מלאה החלו עושות דרכן לישראל כחלק מהמפעל הציוני המפואר. איך זה קשור למחלפים? זה לא.

    או אולי דווקא כן, כי למעשה הכל קשור להכל. כשם שזונות וגנבים מהווים חלק מהחזון הציוני,

    כך גם אותם מחלפים מבשרי המודרניזם שלו כה ייחלו בוני הארץ. ואם נלך צעד אחד קטן קדימה, צעד מתבקש, נוכל לשאול בגרון מחרחר, מה יותר מרגש מחייל יהודי ציוני עומד במחסום ומחליט מי

    יעבור ומי ישאר? האם קיים מראה יהודי יותר?

    וכך אנו מגיעים למסקנה, שמה שלעתים נראה כ"כורח המציאות" או "תאונה מצערת" הוא למעשה לא פחות מאשר תוכנית דקדקנית. 

    אז אם לסכם: גידול אוכלוסין, קרקעות להפשרה, זונות, גנבים, מחלפים. מה לא ברור?

     

    חלק מההווי הישראלי הוא להיות ישראלי ובה בעת, לרצות להיות משהו אחר אבל רק בכאילו. נשמע מורכב אבל לא באמת. הרי מחלפים נותנים לחולף את התחושה כאילו יש לאן לסוע, ויש לאן להגיע. הם נותנים את התחושה שהם מקשרים בין נקודה א' לנקודה ב'. ואם היו אומרים לכם, שאין נקודה א' או נקודה ב'? שאנחנו נמצאים על גשר שמוביל משום-מקום לכלום?

    נתב"ג 2000: כל מי שכבר נסע או ליווה מישהו לחו"ל בשדה"ת החדש, הלא הוא בן-גוריון-טו-טאוזנד-טרמינל-טרי, חזה בפלא נדיר.

    כיצד הופכים 100 מטרים בקו אוירי שבין המחסום (כן כן, ההוא שמסתכלים לראות אם אתה נראה ערבי או לא) לבין הטרמינל, לנסיעה שבה אפשר לשמוע דיסק שלם של חוה אלברשטיין? מהי המטרה ביצירת כביש מפותל כל כך?

    לא שאלתי את המתכננים שלבטח היו מוצאים לי תשובה מלומדת שהיתה מעמידה אותי במקומי.

    אבל לי כבר יש תשובה. נכון, כדי להרגיש "אמריקה". איזה כיף לסוע בכביש הזה ולחשוב על המרחבים העצומים בארץ העצומה הזאת, שלמרות גודלה הפיזי המזערי נמתחת ונמתחת (ונמתחת) כמו מסטיק בפני המבקש לעזוב, ונראה כי הדיוטי רק הולך ומתרחק. אם זה אינו פלא והמצאה גאונית של הראש היהודי, אינני יודע מה כן.

    ועל כן מעתה, כשאתם עוברים על איזה מחלף בדרך להורים שלה או להורים שלו או להורים של מישהו, אל תגידו מחלף. אמרו אדריכלות ישראלית במיטבה.  

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/10/08 21:48:


      אלתרמן כתב:"נלבישך שלמת בטון ומלט" והחזון הציוני לא מפסיק להתפשט מאז.

      האמת? אני פריקית של בטון - חניונים תת-קרקעיים, גשרים ומחלפים עושים לי את זה. כל אחד והשריטות האסתטיות שלו.

      ברוך הבא.

        5/10/08 16:16:

      מעולה!

       

      פרופיל

      תגיות