בשנים האחרונות החלו אמצעי התקשורת לעלות על סדר היום קשרי "הון שלטון" או סתם "שחיתויות".

נחשפנו למגוון דרכים -מהטיית מכרזים, העסקת בנים של בשכר מנופח ועד מעטפות שלמונים סתם. 

"אין להם בושה?" שואלים טובי פרשנינו, בראותם עוד בכיר מתפתל ונאבק על מנת להדביק את עכוזו בכל הכוח אל הכיסא.

 גם הביטויים המאוסים-לעוסים  "התדרדרות", "קו נחצה" , "ועליית מדרגה" שבדרך כלל נשמרים לטבח הדדי של יהודים וערבים חדרו אל המילון הכלכלי-פוליטי שלנו.

ובכן, תרשו לי להעלות השערה קצת אחרת. השחיתות איננה נובעת מהאנשים אלא נובעת מהשיטה ולכן היא כורח המציאות. כורח במובן שאין אפשרות אחרת. ועם כל סלידתי האישית מפוליטקאים כאלה ואחרים - הרי שנדמה לי כי אין להם ממש ברירה.

בואו נעשה חשבון קטן:

השבוע החלו לצוץ שלטי תעמולת הבחירות לרשויות המקומיות.  
בעירי יאבקו כחמישה מועמדים של הזכות לכהן כראש עיר במשך חמשת השנים הבאות. עלותו של מסע בחירות היא כמה מאות אלפי שקלים. תרשו לי לנחש שמי שלא יגייס את הכסף- מוטב לו ולא להתמודד. בעולם היחצני"ם והעדר, אין לך סיכוי ללא מכונה משומנת מזומנים.

השכר של ראש עיר, כ400000 ש"ח ברוטו בשנה. מה זה אומר? אחת מהשתיים - או שאתה מממן העסק מכיסך הפרטי (אני מפחד לדמיין מה תהיה תגובתה של הגברת להצעה שכזאת) או שאתה ,מגייס תרומות".

מי שלא יגייס תרומות - סיכוייו להתרושש גדולים וגם אם יזכה- ויקבל פרנסה מכובדת לזמן מה, הרי שבאופק תמיד יהיו בחירות חדשות.

ואין הבדל גדול בין בחירת ראש עיר לפריימריז למפלגה. מי שיכול לגייס כסף, יוכל לשכור יועצי תדמית וסוקרים שיורו וינחו אותו להגיד את מה שאנחנו נאהב לשמוע על מנת להיבחר.

מה המשמעות? המשמעות היא שהשיטה דוחקת את האנשים הישרים החוצה. קבלת "תרומה" מ"חבר" קבלן בזמן המירוץ היא טבעית, וכולנו היינו מתפתים לקבל אותה. אחר כך קשה לסרב ל "בקשה" קטנה למינוי מקורב או התערבות אצל היועץ המשפטי במכרז. מכאן, הדרך להתדרדרות קצרה.

אני לא אוהב את אולמרט- אך באותה נשימה אני חושב שכל אחד ואחד מאיתנו יכול היה למצוא עצמו במצבו. כן, אני חושב שהוא היה לחם בשחיתות בתחילת דרכו ואט אט התדרדר. הכוח משחית ואדם המגייס תרומות יתקשה להבחין היכן עובר הקו. מה ההבדל בין 200000 דולר למפלגה ובין עוד לילה בסוויטה לשליח?

יש יוצאי דופן. בני בגין למשל, ואולי גם יוסי שריד או דן מרידור. אולי טעות בידי והם פשוט לא נחשפו אבל גם אם לא -  הרי שהם יוצאים מהכלל המעידים על הכלל. 

הסיטואציה הזאת היא מלכודת המוכרת גם מתחומים אחרים. קבלן השיפוצים היחיד שיסרב לעבוד ב"שחור" ימצא את עצמו בעמדת נחיתות אינסופית מול שוק של מתחרים זולים יותר. מי מאיתנו שקיבל או נתן שיעור פרטי בחשבון/אנגלית ביקש קבלה? האם למורה היחיד בשוק הייתה זכות קיום או שמחיריו היו "מופקעים"?

אני חייב להודות שאין לי רעיון מגובש וטוב לשיטה אחרת. לו הייתי נדרש לכך- הייתי מציע להגביל את הסכום שמותר להוציא בכל דרך שהיא על קמפיין בחירות מכל סוג שהוא ומטעם כל עמותה שהיא. מצב זה היה מקטין את הלחץ מעל המועמדים ויוצר היצע של "מממנים". וזה לא רלבנטי אם הכסף הוא כספו הפרטי של המועמד או "תרומה" מכל סוג שהוא.