מסתובב בקרוסלה של עצמי פעם אני מדבר צמא לרוח פעם אני הרים המבקשים חברה של עננים פעם אני השמש אליה אי אפשר בכלל להתקרב לרוב אני אבק של כוכבים מתפזר ברוח פעם אני נהר שלא עוצר ואין דרך ואין מחסום פעם אני שקט כמו מיים פעם כמו אוויר וכל כלי או מיכל יכולים להכיל אותי לפעמים אני מכיל בתוכי אנשים אחרים כאלה שהם אש ושורפים אותי מכלים אותי לפעמים כמו מערבולת שואבים אותי לפעמים כמו סם ממסטלים מרדימים גורמים לי לפנטז לחלום להתאהב ויש אנשים קרובים שאוספים את השברים מתקנים מחבקים כמו עננים כשאיתם רך ונעים ושוכח שנשרפתי שניסחפתי שאהבתי שהיתאכזבתי שנישאבתי אז מגיע דוקטור זמן שמרפא את הפצעים עד לפעם הבאה שנזדקק לעננים
(מוקדש לכל החברים שלי באשר הם וגם אתם הוירטואליים באתר) כל הזכויות שמורות מרקוזין דב |