אבל אל תזלזלו באינטליגנציה שלי. זה שאני מעשנת לא אומר שאני לא חושבת באופן עצמוני.
אז אל תתחילו איתי במשפט "את כל כך יפה, אם רק לא היית מעשנת הייתי מתחתן איתך". אתה רואה שאני עם סיגריה. לא מתאים לך אל תתקרב.
אל תספרו לי בכל פעם מחדש על הנזק שהסיגריות עושות לעור הפנים, לריאות ולשיניים. זה כתוב על הקופסה ואני לא צריכה קריינות. אל תספרו לי על הדוד/סבא/שכן שנפטר מסרטן בגלל שעישן שתי קופסאות ביום. כולנו נמות בסוף. תנו לי לבחור את הדרך שלי להגיע לשם.
אל תגידו לי שהריח נדבק לפה, לבגדים ולשיער. יש לי חבילת מסטיקים בכיס, מכונת כביסה אצל אמא ושמפו עם קונדישינר.
אל תספרו לי על הכסף שאני מבזבזת על התענוג הזה, אני לא בודקת את תגית המחיר על הפלאפון המשוכלל שהחלפתם בפעם השלישית השנה.
אל תשאלו אותי בפעם השמונה מאות "בשביל מה התחלת עם זה בכלל?". כי בפעם הבאה תצפו לסיפור קורע לב על החבר שזרק אותי, הדיכאון שנפל עליי, ועל זה שהתחלתי לעשן במקום לחתוך את הורידים. כן, הסיגריות בעצם הצילו את חיי. הסיפור לא בהכרח נכון, אבל בסופו גם אתם תבקשו ממני סיגריה.
אני לא בן אדם פחות טוב בגלל שאני מעשנת. אם יש פינת עישון אני אשתמש בה. אם מישהו מבקש אני לא אעשן לידו. אני לא זורקת את הבדלים על הרצפה ולא כופה על הדייטים שלי לעשן איתי.אז למה לשפוט אותי? למה להסתכל לי לתוך הקופסה?
תנו לי לעשן בשקט אחרי ארוחה טובה, עם כוס קפה, ליד הויסקי, את הסיגריה שאחרי או את הסיגריה של ההפסקה.
אל תסתכלו לי בצלחת, ואל תכנסו לי למאפרה.
זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה אבל מעשנים הם גם בני אדם. |