בתיכון, בשנות השישים, הייתי תלמיד לא רע, אבל בגרות לא עשיתי, כי אז עדיין להגיש לבגרות נגד את הערכים הקיבוציים, וכך יצא שכשב 79 החלטתי ללמוד באוניברסיטה הייתי חייב קודם כל ללמוד שנה במכינה של האוניברסיטה לפני התואר עצמו. כדי לסווג אותנו נדרשנו לעבור בחינה פסיכומטרית, ואני עשיתי בחינה ממש גרועה והוכנסתי לקבוצה 3 האחרונה שהיתה מורכבת בעיקר מעולים, ערבים, עיירות פיתוח, ומאותגרים פסיכומטרים (כמוני). תוך כדי לימודי המכינה החומר הישן מהתיכון התחיל לחזור כך שלקראת סוף השנה ולפני הבחינה הפסיכומטרית 'האמיתית' אני וחיים שפירא החכם-אך-עצלן מכפר ויתקין הובלנו בקבוצה. חיים שרצה להתקבל לכלכלה 'כי כסף זה העניין' היה צריך ציון 650 ואני רציתי להתקבל לחוג האינטרדיסצפלינרי היוקרתי והאקסלוסיבי לסטודנטים מצטיינים שאיפשר חופש בחירה מלא של קורסי הלימוד אך המינימום שנדרש עבורו היה 700 הבלתי אפשרי. שבוע לפני הבחינה הגדולה אמרתי לחיים שצץ לי רעיון איך להתכונן באופן שיאפשר לנו לקבל את הציונים שאנחנו רוצים אך הוא פטר אותי בזלזול באמירה שהיתה מקובלת אז שבחינות פסיכומטריות משקפות את היכולות הבסיסיות של האדם ואי אפשר להתכונן אליהן, אולם את רוח הקרב שלי חיים לא ריפה, ומלא עזוז ניגשתי לספריית האוניברסיטה, איתרתי שם טופסי בחינות פסיכומטריות משנים קודמות, במשך שלושה ימים פתרתי אותן בזו אחר זו, ניגשתי לבחינה, והוצאתי ציון 775 (מתוך מקסימום של 800).

כשפגשתי את חיים אחר כך הוא סיפר לי בגאווה שבלי הטריקים שלי הוא הצליח להוציא את ה 650 שלו ואז סיפרתי לו על ה 775 שלי והוא אמר לי מברוק ודחף לי קטנה כשסיפר שגם האח הצעיר שלו יוסי התקבל השנה לתכנית למצטיינים אך החליט ללמוד כלכלה 'כי כסף זה העניין', וכשהוא דיבר הפנים שלו היו קצת ירוקות מתערובת של הערצה וקינאה והאגו שלי ממש התנפח, אך לא לזמן רב.

כמה ימים אחר כך השדון הפולני שגר לי על הכתף השמאלית והורג את החיים שלי התגרה בי ואמר שלשנינו ברור שהיתה כאן רמאות ויתרון לא הוגן על הניבחנים האחרים שלא ידעו שלפסיכומטרי כן אפשר להתכונן, וששנינו יודעים מה האינטיליגנציה האמיתית שלי, ושאם לא הייתי מתכונן הרי ברור שהייתי רואה את ה 650 של חיים הרחק מלמטה...

האמירות הללו של השדון הוציאו חיש מהר את האוויר מבלון האגו שלי, אך אחרי כמה ימים הבזיקה לי תובנה שאותה חילקתי חיש מהר עם השדון: אם באמת אין לי יתרון על האחרים, אמרתי לו,  איך זה שרק אני מכל המחזור הבין שכן אפשר להתכונן לפסיכומטרי, וביצע בהצלחה? והאם הציון הגבוה לא מגיע לי עבור ההברקה?

זה היה טיעון גדול שלשדון לא היה מה להשיב עליו אבל בכל זאת הוא לא התייאש ואמר שינסה למצוא תשובה ויחזור אלי, ואכן כעבור כמה ימים הוא שוב התיישב לי על הכתף השמאלית ואמר שאכן בעניין ה 775 אין לו מה להגיד, אבל שאלה הוא רוצה לשאול, והיא שכידוע בבחינות האלה הכי טוב מקבל את ה 800, והשאלה שלו היא אם ידוע לי מי היה הבחור שקיבל את ה 800?

השאלה נראתה תמימה אך התגלתה כפח יקוש וכמרושעת אמיתית, היא נתקעה לי בראש כמו היתוש של טיטוס וכמו מסמר חלוד היא הוציאה אט אט את האויר מהצמיג הבלוי של האגו שלי שרק זה עתה התמלא.  

הזמן חלף עבר לו. אט אט דחקו כשלונות חדשים את השאלה המכאיבה מתודעתי, עד שכשנה אחר כך, ביום שישי אחד עת המתנתי בהדר לאוטובוס שיקח אותי לתחנה המרכזית בדרך לקיבוץ הסתכלתי בחלון ראוה של חנות ספרים ועיני צדה ספר אדום גדול עם הכותרת: 'הכנה לבחינות פסיכומטריות' וכותרת משנה 'אל תאמינו להם! אפשר להתכונן לפסיכומטרי!'.    

נכנסתי ושאלתי את המוכר על הספר והוא אמר שזה להיט אמיתי וש'הבחור שכתב אותו הוא כנראה מישהו ממש חכם שיודע איך הופכים הברקות לכסף' ואז הבחנתי בשם המחבר יוסי שפירא וסוף סוף קלטתי מי היה המניאק שהוציא את ה 800 בפסיכומטרי של 1980