ביקשו ממני לספר עוד קצת עליה. על פרידה קאלו, שהיתה בתם המוכשרת , המרדנית והדעתנית של אב יהודי ואם אינדיאנית-ספרדיה.

אז הנה, תמונה שלה מ - 1950, בחדרה שבבית הכחול ובחברתו של האמן דייגו ריברה, בעלה. 

למעשה, כל חייה הושפעו מתאונת דרכים איומה, שהתרחשה כשפרידה היתה בת 18.  היא נפגעה קשה והפכה לנכה. כאבי התופת שחוותה גרמו לה לנסות עוד ועוד סוגי טיפולים , כולל 32  ניתוחים קשים, שרק החמירו את מצבה. במהלך חייה התמכרה למשככי כאבים ולאלכוהול ובשנותיה האחרונות נאלצה לשכב במיטה, בלי יכולת לזוז עצמאית. 

 במקביל למורכבות של ההיסטוריה הרפואית שלה, היו לקאלו גם חיים רומנטיים מאוד מסובכים. היא  התאהבה בצייר המקסיקני המפורסם דייגו ריברה, גבר שהיה גדול מנה בכ – 20 שנה. מבחינה פוליטית, שניהם היו קומוניסטים וכביכול אנטי אמריקניים וקיימו קשרים הדוקים עם לאון טרוצקי , המהפכן הרוסי הגולה במקסיקו. אלא שריברה אמנם נחשב למהפכן, אבל נהנה מהסלברטאות שלו ומהנדיבות של מעריציו הבורגנים העשירים, גם האמריקנים. לעומת זאת פרידה שהייתה גם פמיניסטית, הרבתה למחות על אי השוויון בהזדמנויות בקול גדול. למרות הקשר שלה לתרבות ולפולקלור המקסיקני, שבאו לביטוי יום יומי  בבגדיה ובתסרוקתה,  היא לא נהנתה מיחסי ציבור איכותיים כמו של בן זוגה הכריזמטי והאהוד על המבקרים. למעשה, כשחיה לצידו של ריברה,לא רק דעותיה לא זכו להשמע אלא  גם האמנות שלה נחשבה שולית.

פרידה ודייגו נישאו והתגרשו ושוב נישאו. אהבו מאוד ושנאו מאוד . הוא, שהיה חובב נשים, בגד בה בגלוי. חי עם נשים אחרות שבניגוד לפרידה הנכה שהתקשתה להרות ולהחזיק בהריון, גם ילדו לו ילדים. גם היא לא טמנה את ידה בצלחת, אבל הייתה אומללה מאוד.  שני האמנים הסוערים האלה חיו רק כמה שנים יחד בבית הכחול בקויוקאן, שהיא שכונה עממית מקסימה של בתים פרטיים במרכז מקסיקוסיטי. כשריברה בחר להמשיך הלאה, פרידה נשארה בבית הזה, עד סוף חייה. הרבה צער ותסכול נכלאו שם בין הקירות.

 רק אחרי מותה, בגיל 47, החלו ידעני האמנות להתעניין בעבודותיה. במיוחד בפורטרטים העצמיים קורעי הלב ומרעידי הנשמה, שרובם צוירו כשהיא שוכבת במיטתה, כמעט  בלי יכולת לזוז. היום, עבודותיה נחשבות למאוד פופולאריות ולמדונה, למשל, יש אוסף גדול מיצירותיה.