לאחר הפוסט הקודם שלי, שהגדיר את מהפיכת ה- web 2.0 כעידן שבו עברה השליטה על התוכן ועל הכלים שבעולם המקוון מחברות הענק לגולשי האינטרנט, הגיע הזמן לבדוק מה מניע את "אזרחי הדמוקרטיה הדיגיטאלית החדשה" ליצור את הגרסה הנוכחית של האינטרנט, עם קהילתיות ושיתוף שלא היה כדוגמתם.  

הדור הנוכחי של משתמשי האינטרנט מכונה דור ה- M – המילניום, המדיה או המולטי טאסקינג (רב משימתיות- היכולת לעסוק בכמה עניינים זו זמנית). הדור הזה מורכב מצעירים וצעירות, בני 12 עד 20, שרובם מחוברים באופן קבוע לרשת, והם אלו שלמעשה מניעים את תעשיית האינטרנט.  

שני מיליון צעירים חדשים מצטרפים מדי חודש ל- MySpace; ל- YouTube יש 20 מיליון מבקרים בחודש (רובם בין הגילאים 12-17) שמעלים 65 אלף קליפים חדשים כל יממה; במציאות הוירטואלית של "Second Life" הגולשים יוצרים פריטי לבוש, עסקים, בניינים ועוד; ב- Flickr מועלות מדי שעה עשרות אלפי תמונות חדשות; ועוד לא הזכרנו את הבלוגים, הטוקבקים, הקוד הפתוח, ויקיפדיה- ואפשר להמשיך עם הרשימה הזו עוד ועוד.

המרוויחים  הגדולים מכל היצירתיות הזו הם שניים: בעלי האתרים- שכמעט ללא השקעה ביצירת תוכן זוכים לתנועה אדירה באתרים ובעקבות כך לרווחים יפים בפרסום (כאשר האקזיט מחכה ממש מעבר לפינה); והמפרסמים- שהמותגים שלהם זוכים לחשיפה באמצעות הבאנרים או הקישורים הממומנים שבאתרים האלו.   

השאלה הגדולה שעולה מיד היא- אבל מה יוצא לגולשים מכל זה? מה בעצם עומד מאחורי המוטיבציה האדירה של הגולשים לכתוב, לצלם, לערוך, לעצב, להגיב ולהחיות מדי יום את העולם המקוון- שבלעדיהם היה מנוכר, מכני, קר וחד סטרי.   

רצון לשלוט בתוכן ובכלים

לצעירים של היום (ולא רק להם) נמאס להיות מופגזים ללא הפסקה במסרים פרסומיים או במוצרים ושירותים ש"מתאימים בדיוק" לכל אחד והאחת מהם. הפרסומות בטלוויזיה, הבאנרים, ווינדוס ואופיס עוד ימשיכו להתקיים לא מעט שנים- אבל הנאמנות, המעורבות, החיבור האמוציונאלי, הדיאלוגים ומערכות היחסים של הצרכנים והגולשים לא יהיו איתם או עם המותגים שמאחוריהם. כל אחד ואחת יכול היום לשלוט בזמן איכות שלו- אם יש פרסומות בטלוויזיה אז נעביר לערוץ אחר; אם האתר לא נותן לי לשלוט בתוכן ובפלטפורמה כראות עייני- יש אלפים אחרים שמחכים בלחיצת עכבר.

(עוד על העניין הזה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=2849 )  

חובה להיות "בעניינים"

זה מאוד פשוט- עבור הצעירים 'אם אתה לא שם, אתה לא קיים'. ללא עמוד אישי ב- MySpace, Shox או רשת חברתית אחרת אתה פשוט לא אחד מהחבר'ה; ללא השתתפות פעילה בפורום הראל סקעת בתפוז את לא באמת מעריצה; אם התמונות שלך לא בפליקר- הן צולמו בכלל? כדי להיחשב מקובלים, רלוונטיים, cool, ומעודכנים חייבים להיות חלק מכל זה.  

דרך להבעה עצמית

היומן האישי כבר מזמן לא מוחבא עמוק מתחת לכרית- צעירי דור ה- M לא מסתירים דבר. בבלוגים, ברשתות החברתיות ובאתרי שיתוף התמונות והוידיאו הם מתגלים כנועזים, חסרי מעצורים ועם המון מה להגיד. מגזין Time כתב בגיליון בו הכתיר את גולשי הרשת לאנשי השנה של 2006 על "חיבוק וירטואלי המוני", ואכן- החשיפה האישית והתמיכה הרגשית שבעקבותיה הפכו לנורמה באינטרנט 2.0.  

האפשרות להיות יצירתיים

אם אנחנו חושפים ומביעים את עצמנו- אז למה שלא נעשה זאת בצורה הכי מקורית, יצירתית וחדשנית שיש. לא מעט שירותי רשת נולדו במטרה להציע לצעירים פלטפורמות להבעה עצמית מקורית- עריכת וידאו און ליין, בניית אנימציות מכל תמונה, עיצוב עמוד בדף האישי ברשת החברתית, Second Life והאפשריות הבלתי מוגבלות שבה, וכו'.   

לקבל חשיפה אישית

החוויות

הדור הנוכחי של העולם הדיגיטאלי אליו גדלו הצעירים מציע להם מגוון אין סופי של חוויות עם עולם מושגים שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו. הם רוצים להכיר אנשים, לבדר ושיבדרו אותם, ליצור, לשחק,   "להתחפש" למישהו אחר, לחלום, להתרגש ולהרגיש. ורשת האינטרנט מציעה להם את כל החוויות האלו- ללא מאמץ, ללא הבדלי שיוך אתני, ובמרחק לחיצה על העכבר.