מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
אין על מי לכעוס...
אני מאובחנת במחלה שאין לה תרופה. עדיין. איש אינו 'אשם' בכך. בלי ספק, הדבר השפיע על השקפת עולמי. וכך יוצא שאין כתובת ברורה לכעסים, והכעס אינו הרגש השולט בחיי.ודאי שחוויתי לא מעט טעויות של הממסד בטיפול במחלתי, בורות של הסביבה ביחס אליה, עלבונות לרוב - אך הללו נבעו ונובעים בעיקר מחוסר ידע. זה באשר לעניינים שבין אדם לחברו. |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בשמחה.
ג'ני.
נעמה, ברוכה הבאה ותודה, על הכוכב והמלים החמות.
ענת, את גדולה!!!
גרמת לי לחיוך ענק.
הנה:
מבטיחה לשקול את האופציה.
הכתיבה שלך רגישה מאד.
קבלי כוכב של הערכה לפשטות שבה את לוקחת את החיים,
נעמה
לא מרגיז שלפעמים אין על מי לכעוס?
סליחה, הפרפראזה.
מגיע לך שלל כוכבים וירח...אבל...
אנשים ללא רגישות לא נכנסים אצלי לקטגוריה.....מצטער.הם אולי זומבים
אחד הדברים הבודדים שנשארו לנו הוא לגלות מעט רגישות, אנשים פשוט נאטמים
שנה טובה גם לך.
}{
חזרה.
תודה. וחיוך.
לא. אין על מי לכעוס.
אצילת נפש. זה מה שאת.
אני, מצידי, כבר אמצא מישהו לכעוס עליו :)))
שנה טובה יקירה
}{
שנה נהדרת!!!
ויופי שקפצת לבקר.
תודה רבה!
על המחמאה, הכוכב והציטוט.
נסיכי האהוב, לעניות דעתי, הפוסט כולו לא היה ציני.
ובאותה רוח גם אגיב למה שאתה מאחל... תודה!
ותודה על המחמאה.
לפי דעתי, זה שאת לא כועסת, חושף את העובדה שאת אדם בעל אישיות מאוזנת. אדם פחות יציב היה כבר מוצא על מי להוציא את הכעס.
בהזדמנות זאת, אני רוצה לאחל לך שנה טובה יותר מכל שנה שהיתה בחייך עד היום. ותשתדלי, בבקשה, לא לענות לי בציניות.
'מורנינג', תודה על הכוכב.
ועיל הציטות.
מניח לך, סליחה. יש בך הרבה תעצומות נפש. הכעס לא יתרום מאום. הקבלה כן
שנה טובה?
שלום לך מיושבת
את יודעת הרמבם במורה נבוכים אומר
שאת רוב הצרות שלנו אנו מביאים על עצמנו...
במקרים כמו שלך השאלה עליו קשה יותר
אך באמת כעסים לא יובילו לשום מקום טוב יותר.
מהמעט שהכרתי ממך את אדם נפלא.
הלוואי שימצא מזור לתחלואייך בשנה זו,
עד אז המשיכי כמו שאת.
ג'ימלג, תודה על הכוכב.
באשר לדבריך, חוששת שהם בני אדם. ממש כמונו.
סמדר, תודה על הכוכב והתגובה.חוסר הרגישות של אדם לאדם הוא הדבר המכעיס ביותר אבל על מי לכעוס?
כנראה שהלא רגישים אינם בני אדם
מצד אחד, אני מזדהה איתך באופן מוחלט לגבי לקיחת אחריות ואי חיפוש אשמים: אשמה היא רגש מדכא והורס בניגוד לאחריות שהיא המחזקת ובונה אותנו. מצד שני, גם לכעס יש מקום בחיים וגם אם אין אשמים עדיין יש מצבים מכעיסים.
אני בעד כעס כל עוד הוא אינו שולט בנו.
אני בעד בכי כל עוד הוא אינו בכי של חוסר אונים ורחמים עצמיים.
אני בעד "שיחרור קיטור" כדי לאפשר מקום לרגשות טובים.
אני בעדך ובעד שנה נהדרת לכולנו.
...לא מניח לי להניח לזה?
זהו, שלא.
מאמינה בלקיחת אחריות מוחלטת על גורלי. זו בעיניי פירושה של רוחניות.
ואני גם פרגמטית: מה הכעס יתרום לחיי?
ועל אלוהים (או כל כוח גדול ממך) יש בך כעס?
שרי, תודה על קריאתך האוהדת.
וכמובן, על הכוכב.
ג'ני.
בכמה פשטות הסברת את בריאותך הנפשית((:
השקפתך שאינה מחפשת להאשים את השני,הנה משב נפלא של קבלה וחמלה לאדם באנושיותו הלא מושלמת.
שלך אוהבת שרי