הסיפור מוכר. הבן/ת ,עושים צבא, צוברים מתחים ורוצים מעט טיול להשתחרר מלחצים ולסגור את הפרק הצבאי של חייהם. בפריפריה אין עבודה בכלל, שלא לדבר על עבודה מועדפת, אז עוברים למרכז

בתי שירתה שרות צבאי מלא אשר לעיתים היה עמוס נפשית עקב שרות בתקופת מלחמת הברדק (סליחה, לבנון) השנייה. לאחר השחרור ניסתה למצוא עבודה מועדפת על מנת לקבל את המענק אך לשווא, לא היתה עבודה ברדיוס ניכר ממקום מגוריה. לאחר חודשים של תסכול עברה למרכז וכאן ללא בעיה מיוחדת מצאה עבודה תוך ימים ספורים. אך אליה וקוץ בה, באזור תל אביב רבתי אכן יש עבודה אך עלויות שכירות הדירה והקיום, אינן משאירות הרבה משכר העבודה הזעום. מסתבר שהעבדות לא עברה מהעולם והמעסיקים מודעים טוב מאד לעודף כוח האדם שיש, ופשוט מעסיקים את בוגרי הצבא שלרוב הם כוח אדם מעולה במחיר שמתחת לשכר המינימום בשעות ומשמרות לא אנושיות. כך יוצא שכסף נכנס בקושי ובצמצום, בדם והרבה יזע, מתבזבז מהר הרבה יותר. היום, לאחר כמעט שנה בכרך הגדול ביתי נמצאת באותה נקודת התחלה ללא כסף שנחסך וללא אפשרות לטיול בחו"ל לפריקת הלחצים ושחרור הראש ממצוקות ציון.

כאן אנחנו מגיעים הורים יקרים, ללב הבעיה. לאותם מכם שיש להם יכולת פיננסית לממן לילדים טיול אחרי הצבא, אין בעיה בשלב הזה. אך אלה שאין להם כסף חופשי ומשוחרר מחובות ומשאר מרעין בישין כאן נכנסות חברות הקומבינה והישרא בלוף לפעולה.

בא ותעבוד אצלנו כמה חודשים מעטים ויהיה לך כסף לטיול לשנה שלמה. אותן חברות ויזמים כמיטב המסורת הישראלית היצירתית, שפעם ארגנו עגלות לממכר תמונות קוסמטיקה ושאר מיני סדקית, נהפכו בין לילה לחברות מורשות עם סניפים בארץ ובחו"ל עם "תלושי משכורת", הדרכה, מגורים והחזר לוויזה וכרטיס ומה לא, רק תבוא ותעבוד. ובכן למיטב בדיקותיי אכן ישנן כמה חברות שאכן עובדות בצורה חוקית למהדרין מי פחות מי יותר. אך יש בעיה קטנה אחת. העובדים שלהם, כלומר הבנים והבנות שלכם, לא שוהים ולא עובדים חוקית .יש כל מיני תעלולים שאולי נותנים לילדים את ההרגשה שהכול בסדר וחוקי (ב-99%). הם מקבלים מהמעסיקים שלהם את התחושה שהחיים יהיו יפים. המגורים הילטון, ההדרכה צמודה, הדלת פתוחה לכל שאלה ובעיה, מה שנשאר זה רק לקנות תיקים גדולים לאסוף את הכסף.

לאימרה פראיירים אינם מתים אלא מתחלפים, יש רגלים מאד ארוכות ומוצקות. לרוב העובדים (אלה שאין להם דרכון מקומי) יש עלה תאנה קטן ומצומק שאינו מסתיר דבר כמו למשל ויזת סטודנט שנקנית בכמה מאות שקלים במוסד לימודי שאף אחד לא שמע ולא ראה. את הרשויות המקומיות הדבר אינו מצחיק ולא מבדר ובמקרה הטוב יש גירוש ללא יכולת חזרה לעולם.

לכן הורים יקרים, אנא שמרו על ילדיכם אפילו יעלה הדבר בחרם (כמו שלי קרה). אין מתנות חינם בשום מקום ואין כסף קל ומהיר לכל דבר יש מחיר ובמקרה הזה המחיר הוא לפעמיים מחיר חייהם של החשובים לכם מכל - ילדיכם.