מאז שזוכרת את עצמי נהגה אימי ז"ל לפני כיפור לקחת אותנו יחד עם התרנגולות שנקנו בשוק כך עמדנו כל אחד מחזיק את כפרתו תרנגולת לבת תרנגולת לבן בפתח ביתו של רבי חיים השוחט "זו חליפתך זו תרומתך זו כפרתך" כך מלמל וברך תוך שהוא מסובב מעל ראשי כשלוש פעמים את זו שתקח עימה את כל חטאיי ואני ילדה ומה כבר חטאתי אך כמו כל מנהג ששורשיו אוחזים בעבותות אבותנו כך נאחז בי המנהג ושוב לא יכולתי לסגת , בעודי כלה צעירה מצאתי עצמי לא רק מבורכת אלה נדרשת להפשיל שרוולים ולמרוט עופות "נוצות חמות נמרטות טוב יותר הזדרזי נא כי ברגע שקר הוא העור נצפד עורו ושוב לא תוכלי למרוט כראוי", זה היה לילה לבן יושבות כך מדברות הסבתא החמות שלוש כלות מורטות ושוטפות את כל העוונות, זכורה לי פעם אחת תרנגולת שלא נכלאה כראוי ופרצה במנוסה בעוד גרונה שסוף ולא יודעת היא את נפשה עד שמעדה , אמרתי לעצמי די אולי נשנה את המנהג? השתגעת? קראה חמותי , שום כסף בעולם שתתני לא יכפר את חטאייך מבלי שתקח זו עליה את חליפתך ותמסור את נשמתה במקומך....

גם היום אחרי ימים רבים עומדת ושואלת למה? אבל אין זה חזק ממני, קול מכונת המריטה מחריש אוזניים, סינרו של הרב מגואל בדם והוא שב ומחזיק אותה כך מעליי ולוחש " זו חליפתך זו תרומתך זו חליפתך"

ואם פגעתי או חטאתי כלפי משהו הנה עומדת שוב ומבקשת סליחה ומחילה....