"אתה לא יכול להיכנס! הוא בישיבה ממש חשובה עם משקיעים מחו"ל!", ניסתה הפרחה התורנית של אבא שלי לעצור אותי אבל נראה אותה עוצרת אותי עם העקבים פלטפורמה המה- זה פתטיים שלה! דחפתי בחוצפה את הדלת עם השלט המוזהב ומה- זה קיטשי -"מהנדס ירון כספי, מנכ"ל"- הרבצתי חיוך מנומס מהספר ואמרתי – "אבא, אתה יכול לצאת אלי רגע? זה דחוף!". אבוש עשה פרצוף של אני-נורא-עסוק-אתה-לא-רואה-ילד מושתן קטן-שלי? אבל אמר גם כן בנימוס איי אם סורי, איטס מיי סאן, ויצא בליווי קידה לעבר השולחן ישיבות המלא סינים עם לפטופים . 

אבוש נראה לא רע בשביל זקן כמוהו בן 50, הוא רץ כל יום 5 קילומטר על החוף הים ליד הבית שלנו בהרצלייה פיתוח ועוד יש לו די הרבה שיער אפילו שאפור. הוצאתי מהר מהר את המבחן במתמטיקה ודחפתי לו מול הפרצוף: "תראה, אבוש, 100! הכי גבוה בכיתה! ואני היחיד שפתרתי את הבעיה עם הנפח של הפירמידה!". הפנים של אבוש התרככו. "טוב, אם בשביל זה הוצאת אותי מהישיבה החשובה הזאת, אז באמת היה לי כדאי. אולי בכל זאת ייצא ממך מהנדס בסוף", הוא חייך אלי. יש לו עיניים כחולות נורא יפות, ושהוא מחייך ממש לא שמים לב כמה הוא זקן.

בקיצ-קיץ ידעתי שזה עכשיו או אף פעם ואמרתי לו ממש מהר וכאילו זה משהו לא ממש חשוב –"אבוש, המורה לאנגלית רוצה שנבוא אליה היום בערב כיפור הביתה שלה לכמה דקות לאיזה עניין קטן". אבוש קימט את המצח שלו, הפה שלו התכווץ תיכף מחיוך עם הרבה שיניים לפה סגור בכלל בלי שיניים, והוא סינן כמו האסירים האלה בבית סוהר – "מה עוללת הפעם, הבן יקיר לי אפרים?". אני מה- זה שונא שהוא קורא לי ככה במקום סתם אפי. הורדתי את הראש קצת למטה ושיחקתי אותה קטן ומסכן כאילו אני לא תלמיד מבוגר ב-יא – "לא'ידע אבוש מה היא רוצה מהחייםש'לי. שאבקש ממנה סליחה או משהו כזה ואתה צריך להיות שם גם".  

לא סיפרתי לו שהיא החרימה לי את האייפון החדש שהוא קנה לי בנסיעה האחרונה שלו לחו"ל ובטח שלא סיפרתי לו  שתומר המאניאק-בן-זונה התקשר אלי בכוונה באמצע שיעור אנגלית לשמוע את הקולות של הפרה בצלצול. גם לא סיפרתי מה בדיוק אמרתי למורה כשהיא לקחה לי את האייפון, וגם איזה ברכה מיוחדת אמרתי לה למסור לבעלה שלא עושה 'תעבודה שלו זתומרת לא תוקע אותה, ובטח בגלל זה היא עצבנית בזמן האחרון.איך אני יכול לדעת בכלל שבעלה מת מסרטן לפני שנתיים? והבן זונה תומר ידע את זה ולא אמר לי אפפ'עם!

ב-2 בצהריים אבוש יצא מהישיבה. "איפה היא גרה המורה לאנגלית שלך?", הוא שאל בפנים חמוצות, לא לפני שטרח לספר לי איך דפקתי לו היום את כל העסקים עם הסינים  ומשם לנאום הרגיל איך הוא מזיע יומם ולילה ויורק דם לגדל אותי ואת אחותי הכלבה שרק  צרות יש לו ממנה, ואיך ,איך אימא שלי זרקה אותו ואותנו וממשיכה בקריירה שלה כפסנתרנית ברחבי העולם, ואיך הוא מנסה לתת לנו בית הגון ואנחנו לא מעריכים את זה..".די, אבוש! "צרחתי עליו ולא היה איכפת לי שהנהג שלו שומע. "אמרתי לך מיליון ת'אלפים פעם שאני יכול ללכת לפנימיה חקלאית ואתה לא רצית. אני יכול ללכת עכשיו אם אתה רוצה ואני אהיה חקלאי כמו שאני רוצה ולא מהנדס מושתן כמוך קבור כל היום בין הניירות לסינים!"

  אבוש הבין שכדאי לו לשתוק עד שהגענו לבית של המורה לאנגלית הזותי, לינדה. היא דווקא לא ממש כלבה ובדרך כלל אנחנו מה זה בסדר ואפילו אני מצפה לציון הגשה 95 על מודולה F  . לינדה פתחה לנו את הדלת ואני מה זה הופתעתי. לבית ספר היא לובשת מה זה סולידי עם חולצות סגורות וכאלה, ופה היא הרביצה הופעה בשמלת מיני ועוד עם מחשוף. מה'ניאגיד  לכם, יש עליה. אם היא לא הייתה זקנה בת 45 אולי הייתי עושה לה טובה.

 אז נכנסנו והיה ריח כאילו מישהו אופה עוגה. אבוש באמת שאל מי אופה עוגות בערב יום כיפור, אז לינדה נהייתה אדומה ואמרה שזה לארוחה המפסקת ועוגת דבש זאת מסורת.  ישבנו בסלון על ריהוט מה זה פאסה. ספה מימי החשמונאים נראה לי. לא משנה, היא התחילה לספר לאבוש כל מה שקרה ולמה היא התעקשה שהוא יטריח את עצמו בערב כיפור לבית שלה, ובלה בלה בלה איך הכול זה חלק מהעונש החינוכי שלי....וידעתי שתיכף יגיע הקטע שואו שלי שאני צריך לבקש סליחה, אז אמרתי – "סליחה, אפשר לשירותים רגע?" כי רציתי קצת להתאמן מול המראה עם פרצוף של סליחה אמיתית אפילו שזה סתם חרטה-בארטה. אני אוהב לעשות הכול מושלם אז רציתי להשקיע.

אני פותח את הדלת של האמבטיה ורואה שמה איזה פצצה בלונדינית נראית לי גם כן ב-יא או אולי אפילו ב-יב לפי הציצים.  אמרתי תיכף –"סליחה" שלא תחשוב שבאתי להציץ או כאלה. אז היא חייכה דווקא ואני הרגשתי שהעולם מסביבי כאילו מתפוצץ והברכיים שלי רעדו כמו אז שחטפתי מכות מתומר. הלב שלי התחיל לדפוק כל כך חזק שחשבתי שהיא תשמע אז התחלתי סתם לדבר וכאלה, איך זה להיות בת של מורה, וכמה יש לך באנגלית..חחחח ועוד כל מיני העיקר שלא תרגיש שהלב שלי דופק.

אני חוזר לחדר ומרגיש שאני מלך העולם. ממש לא'כפת לי לבקש סליחה כי בסך הכול לינדה באמת בסדר ואני זה שלא הייתי בסדר. אז אני מוריד את הראש ואומר בקול חלש וזה יוצא לי באמת אמיתי –"סליחה, המורה...". אני מרים את הראש ודי מתפלא שהיא בכלל אפילו לא מסתכלת עלי. אז אני רואה שאבוש מחזיק ביד צלחת עם פרוסת עוגת דבש והמורה יושבת ממש מולו ודווקא חייב להגיד שיש לה רגליים לא רעות במיני, והיא ואבוש מסתכלים אחד בעיניים של השני כאילו אני אוויר! אז אני אומר שוב פעם –"סליחה ,המורה", ואף אחד לא מתפעל מהנכונות שלי ומהנדיבות שלי ומהטוב לב שלי. השניים האלה ממשיכים להסתכל אחד בשני כאילו יש להם נקע בצוואר. ואני שומע איזה דיסק ברקע של הזמר המה-זה ישן הזה, מהתקופה שעוד היו בתולות בעולם, נו, איך קוראים לו, זה ששר על אהבה וכאלה, נו, פרנס קינטרה.

אז אני רואה שהם התחרפנו לגמרי אבוש והמורה שלי, ובפזמון הם שרים ביחד "איי לאב יו בייבי" ואני חוזר לאמבטיה ושואל את מעיין הזותי אם יש לה איזה דיסק נורמלי לשמוע במקום השיר דיכי הזה בסלון. והיא מחייכת אלי ומנערת את השיער הבלונדיני שלה לאחור והלב שלי שוב פעם דופק ככה שאני מתחיל להבין שמה שאבוש סיפר לי על איך שמרגישים כשזה סוף סוף קורה, זה הכול נכון.

   * מקווה שברור לכם למה אין כמעט סימני פיסוק בפוסט הזה (-:

   * כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)