אבא שלי בבי"ח. הוא נימצא בטיפול נמרץ כבר למעלה מ10 ימים. וגילו לנו שיקח עוד הרבה זמן עד שהוא ישתחרר. אבא שלי משלם מחיר. מחיר יקר. הוא משלם על 50 שנות עישון של 2 קופסאות ביום. הוא משלם על 50 שנות שתיית אלכוהול, כל ערב. הוא בעיקר לא מתמודד. לא מתמודד  עם עימותים, לא מתמודד עם כעסים ועוד.

והוא גם בוחר. בוחר בחיים. הוא בוחר להמשיך לתפקד עם זונדה באף, קטטר בפין ומכונת הנשמה בפה. אבא יקר שלי, בימים אלו גיליתי שאתה מסוגל להודות בטעיות שלך וביקשת סליחה משתי נשים שמררת להן את החיים. אני כל-כך גאה בך. אני גאה באבא שנאבק כדי לשרוד את החיים ונאבק כדיי לומר את אשר על ליבו. בימים אלו למדתי לאהוב אותך יותר וגם להבין שאני קשורה אליך מאוד. אני מבינה שהמלחמה שלך בחיים הנוכחיים עוד לא הסתיימו ויש לך עוד מה לומר. ואתה בוחר בקפידה את המילים. בימים אלו נגעתי בך יותר מאי פעם. ליטפתי וביקשת שאמשיך. כל נשיקה וכל מגע של בנותיך גמעת בשקיקה והיום אתה לומד לקבל. לקבל אהבה בחזרה. אהבה על כל 36 שנות חיי. בימים אלו למדתי להיפרד ממך בכבוד. לומר לך שאני אוהבת אותך. הספקתי גם לשחרר אותך ונתתי לך את זכות הבחירה. בחירה בין חיים או מוות. ביקשתי ממך לבחור. הצעתי לך לוותר על החיים ולהפרד  מהכאב. הבטחתי לך שאעמוד לצידך בכל בחירה שתבחר. וגם התחננתי. התחננתי שתילחם על חייך. שתילחם על האהבה שאתה מקבל עכשיו. שתילחם כדיי לתת לנו עוד קצת ממך ואתה מאיתנו. היית במבוך אבל, אתה בחרת. בחרת בחיים. אבא הגיע הזמן שתחגוג. תחגוג את החיים.