הפסקתי להתמכר לרגשות, הנחתי אותם איי שם באזור הדמדומים, יצרתי חסמים שאני יכול

להתגאות בהם אני חסין. לא כואב לי אם יש או אין, לא איכפת לי ממה שהיה,

לא חשוב לי ממה שיש, ולא מעניין אותי אם יהיה, התברכתי בקהות חושים.

עכשיו טוב לי. נכון שזה עלה לי בהתחלה במאמצים עילאיים, אבל אט, אט

עם הזמן הועם המאמץ ונכנס לתלם.

וטוב לי, אני יותר פנוי לעשות דברים אחרים, אני יכול לאפשר לחיים לחלוף לידי

אני כבר לא לחוץ בזמן, יש לי את כל הזמן שבעולם.

אין לי יותר לוגיקה שתחייב אותי לעשות סדר בחיים שלי, אני גם לא צריך.

ועל זה אני יכול להודות רק לשמוליק ! ! !