אנשים שבורחים מהצל של עצמם

וכמה שירחיקו עד קצה העולם

שהשמש תצא הוא איתם

לפעמים נדמה שהם שכחו

ממה הם במנוסה

בבהלה

אך כל יום שיש אור הצל מזכיר

שהם חיבים לארוז ולזוז

כל הזמן בתנועה

לא נותנים לאף אחד להתקרב

הצל לא נותן

כולם מגיעם בסוף אל הים

ומתאספים כל הבורחים מעצמם

כי שם אין יותר לאן לברוח

ושם בשמש הצל הכי בולט

אבל אף אחד לא רואה

מה שצריך לראות

אף אחד לא רואה את הצל של השני

כל אחד מטפח את הצל שלו

אם לרגע היו מפסיקים לברוח

אולי היו מתחברים

צל לצל

אדם לאדם

ואז יחד מפסיקים לברוח