אני מאלה שחושבות שחבר לשעבר יכול להישאר ידיד for life ...

בכל זאת, שנים ביליתם בלהכיר אחד את השני

הוא יודע הכל , הוא מכיר אפילו את ריח הפה של הבוקר

ועדיין - יש אנשים שלא מאמינים בזה...

הסיפור שלי מתחיל לפני שנים רבות

הייתי בת 16 וחצי (בת"א -  זה נחשב שכבר גיליתי את תמצית החיים)

ואז הוא הגיע - אורן קראו לו.

גבוה,שחום, שעיר במקומות הנכונים

גבר גבר

בדיוק כמו שאני אוהבת

למדנו באותו בית ספר

נסענו יחד באוטובוס

ואחרי שבוע הניצוצות החלו

אני ואורן התחלנו לצאת.

אחרי שנה כבר ידענו שנועדנו זה לזו

גיל 16 , אהבה ראשונה - אתם יודעים איך זה

כבר ידענו איפה נתחתן ואיך יקראו לילדים שלנו

אבל אחרי שנתיים וחצי גיליתי שלא כ"כ בא לי להתחתן בגיל 18 וקצת

ולא ממש בא לי להיות אמא

ושיש עולם שלם וגדול בחוץ - שממש רציתי לגלות!

אז אורן ואני נפרדנו (ממש לא כידידים)

אבל אחרי חצי שנת פרידה החלטנו "להישאר ידידים"

נכון, זה לא היה קשר ממש אפלטוני

היו נגיעות (היה הרבה יותר מזה...)

אבל עדיין - היינו חברים ממש טובים!

בגיל 19 פגשתי את רונן (הנוכחי - כן כן אנחנו 6 שנים ביחד)

אבל אני ואורן עדיין נשארנו חברים

וזה היה ברור גם לרונן (כי כבר לא היו נגיעות אז זה היה בסדר)

וכך המשכנו כמה שנים...

לפני שנה וקצת אורן פגש בחורה

לא כ"כ הטעם שלי - אבל הוא אהב אותה אז זה היה בסדר

והחברה החדשה לא "הרשתה" לאורן ולי להיות חברים יותר...

אז שוב, בדיוק כמו לפני 5 שנים, נפרדנו דרכינו...

ומאז לא שמעתי ממנו...

כולי הייתי געגועים - אני מודה

אבל לא רציתי להפריע

אתמול אחותי שפגשה במקרה באבא של אורן גילתה לי חדשות מפתיעות :

אורן הוא :

1 . נשוי

2 . אבא

3 . חולה מאוד ומאושפז בבית חולים

לא מצאתי מנוח, כ"כ רציתי לדעת למה הוא לא שיתף אותי בכל הדברים הגדולים של חייו!!!

כ"כ רציתי לשמוע שהוא בסדר או שהוא יהיה בסדר!

בכל זאת , כמעט 3 שנים היינו ביחד ביחד

ופתאום אנחנו כ"כ לבד אחד מהשני...

מחר נראה לי שאת חצי היום ראשון שלי אני אבלה בלחפש את מספר הטלפון של אורן

ואני אתקשר לשאול מה שלומו

והוא יספר לי

ואני אשתוק ואבין - אורן הוא כבר ממש לא חלק מחיי...