למולה עמד שולחן גדול, עליו מונחות צלחות עם עיטורים כחולים עדינים, גביעי קריסטל מעוצבים, בקבוק יין אדום בתוך דלי עם קרח, צלחת גדולה באמצע מלאה במטעמים המדיפים ריח ממכר ומעורר תיאבון. בין הכוסות לצלחות היו גם פמוטי נרות גדולים שהאירו ואורם נשבר בגווני הקריסטל. הכל נראה היה כמו מתוך חלום. מוזיקה נעימה נשמעה ברקע, מוזיקה איטית, רגועה ורומנטית. היא סובבה את ראשה למצוא את "תומר" או מי שלא הביא אותה לשם... "שלום לך "נועה". אמר בקולו הערב וחייך אליה. "את לא חושבת שהגיע הזמן שתתני לי הזדמנות נוספת להסביר מה היה שם ושנתחיל מחדש?" עיניו של אייל נצצו. רעות לא ידעה מה לומר. עיניה נצצו מדמעות של התרגשות שגעשו בה. "אבל.. איך.. מה.. אני לא מבינה כלום..." גמגמה בבלבול. "למה שלא תשבי ונאכל את הארוחה שהכנתי ואחר כך אסביר לך הכל?" אמר אייל. הוא הוביל אותה לכיסא והושיב אותה כמו שרק ג`נטלמנים אמיתיים עושים. רעות שיתפה פעולה למרות ההלם שהכה בה. להפתעה מהסוג הזה לא ציפתה. היא התבוננה בעיניו הכחולות, ובשפתיו כשדיבר. שמעה אותו, אך לא הקשיבה למילותיו. הייתה שקועה בשפתיו ובגעגוע שלה לנשקן. "הכל בסדר?" שאל אייל והחזיר אותה להקשבה. "כן.. כן. אני מתחילה להבין קצת מה קורה סביבי." אמרה נבוכה. "מה דעתך שנרקוד קצת?" שאל אייל. "אולי זה יעזור לך להירגע." חייך אליה. הוא קם מן הכסא והושיט לה את ידו. היא הניחה את ידה על ידו והם התקרבו והחלו לרקוד סלואו לצלילי השיר השקט שהתנגן ברקע. היא נצמדה לחזהו ורטט הציף אותה. התגעגעה לחוש בשרירי גופו ובחום שהקרין. היא השעינה את ראשה וחיוך עלה בה. היה לה טוב. היא חשה בידו המלטפת את שיערה, מזיזה למשעי קבוצת שיערות מפניה. מגע ידו היה לה נעים. כמה התגעגעה לכל אלה. הוא קירב את פניו והצמיד לחיו לשלה. היא חשה בנשימתו ושמעה את דופק ליבו. גם הוא התרגש כמוה. הוא לחש באוזנה: "אני יודע שעוד לא הסברתי הכל...אך יש בי צורך עז לנשק אותך...." הוא עוד לא סיים לדבר, והיא הצמידה את שפתיה לשלו. נשיקה ארוכה ולוהטת העניקו זה לזו וזו לזה. נשיקה של געגוע גדול ותאווה עצומה. נשיקה שהעבירה רעד בשניהם, שאמרה את כל מה שלא ניתן לומר במילים. נשיקה שחשפה עד כמה עמוקים רגשותיהם האחד לשני למרות הזמן שעבר מאז היו יחד. הוא נישק שפתיה ברוך והביט בעיניה. "כדאי שתשבי. אני חייב להסביר לך כמה דברים." אמר לה. היא התיישבה ואמרה: "אם אתה מתכוון לספר לי על התאומים שלך, אז אני כבר יודעת עליהם..." "באמת?!" הופתע אייל. "איך? מי סיפר לך?" התפלא. "הייתי בדאנס בר עם ליאורה וראיתי אותך. חשבתי שראיתי אותך... זה היה ארז אחיך. בכל מקרה זה סיפור ארוך, אבל הוא סיפר לי גם על דניאל. אם לדייק, הוא ניסה לספר לי למה לא סיפרת לי עליהם, אבל לא ממש יכולתי להקשיב לו. אז זה חלק שארצה שתסביר. איך לעזאזל יכולת לצאת איתי במשך חמש פאקינג שנים, בלי לספר לי שיש לך אחים תאומים?!" משהו בקולה השתנה. היא כעסה מאד. "רעות, תאמיני לי שיש סיבות מאד טובות לכך שלא סיפרתי לך." אמר אייל. "ואיך ידעת שאתה מדבר איתי בצ`אט? איך בכלל הגעת אליי?" השאלות החלו לבעור בה. פתאום היא הבינה ש"תוער" עליה דיבר "תומר" היא היא עצמה. איך לא שמה לב לכך עד עכשיו??? "אסביר את הכל." הבטיח לה אייל. "אבל בבקשה ממך, אל תכעסי בלי לדעת ולשמוע הכל. אם תכעסי עליי אחר כך, אבין. אבל עוד לא שמעת מה יש לי לומר...." התחנן אייל. רעות החליטה שהפעם לא תטעה שוב. הפעם תשמע את מה שיש לאייל לומר, ורק אחר כך תחליט האם זה מוצדק לכעוס או לא. זה לקח שלמרבה האירוניה לימד אותה "תומר". "אחרי שנעלמת מבלי להסביר, חיברתי את מה שקרה כמה ימים לפני כן והבנתי שראית אותי עם אביטל, הארוסה של אחי דניאל. היא התבלבלה וחשבה שאני זה הוא. את חשבת שאני בוגד בך עם בחורה אחרת... ועוד עם האקסית שלי... אז הבנתי למה כעסת ולמה נעלמת לי. רציתי להסביר אבל לא איפשרת לי." אמר אייל. "ואני יכול להבין אותך". אמר לה. "בכל מקרה, הייתי שבור. לא ידעתי מה לעשות ואיך להחזיר אותך אליי. דיברתי עם שימרה. היא סיפרה לי שבאחת מהשיחות שלכן, סיפרת לה שפעם היית מצ`וטטת בצ`אט של תפוז. היא זכרה שאמרת לה את הכינוי שלך.." אמר אייל. רעות הקשיבה בתשומת לב. "בכל מקרה, היא שכנעה אותי ששווה לחפש את הכינוי שלך ושאולי תכנסי לצ`אט. אני חשבתי שזה מטורף והסיכויים קלושים, אבל היא התעקשה על כך ובסוף השתכנעתי. להפתעתי, מצאתי את הכינוי שלך ולא הייתי בטוח אם זו אכן את.. אבל הסתכנתי והתחלתי לדבר איתך." אמר לה. "למה "תומר"?" ביקשה לדעת. "אה, תומר הוא חבר של שמרית. מכיוון שהיא מבינה בדברים האלה יותר ממני, היא זו שכתבה עבורי הכל. אז היא בחרה את הכינוי..." חייך אייל. "כשהבנו שזו אכן את, לא רציתי לשקר לך ולכן אמרתי לך שלחברה שלי קוראים "תוער"." אמר אייל. "כן את החלק הזה הבנתי ממש לא מזמן." אמרה רעות. "תוער בקריאה הפוכה יוצא רעות. אני ממש מטומטמת שלא קלטתי את זה קודם." אמרה רעות. "טוב, גם שימרה לא ממש קלטה את זה בהתחלה. היא בכלל לא הבינה מה זה השם הזה. למרות שזה שם קיים לידיעתך." צחק אייל. "ומה היה הקטע המוזר הזה עם החבר הג`ינג`י שלך?" שאלה רעות. "רציתי לבדוק אם באמת תופיעי לפגישה או שתבריזי... אז שלחתי את תומר האמיתי עם פתק ממני." הסביר אייל. "ולמה היית בטוח שאפגש איתך בפעם השנייה?" שאלה רעות. "תראי, שימרה הבטיחה לי שתהיי כל כך סקרנית לדעת מיהו "תומר", שתבואי בכל מקרה. אין לך מושג כמה שמחתי מהמייל האחרון ששלחת ל"תומר". הוא חיבק אותה. רעות שתקה. היא ניסתה לעכל את כל האינפורמציה החדשה. "יש עוד משהו שאני חייב לספר לך...." אמר אייל. "אני חייב לספר לך כדי שנתחיל בצורה נקייה יותר." הוסיף. "עד עכשיו סיפרתי לך למה כעסתי על דניאל ולא דיברתי איתו. אבל יש סיבה נוספת לכך." אמר לה. "ומה בקשר לארז? למה אתה כועס עליו?" שאלה רעות. "חודשיים בלבד, אחרי שהתחלנו לצאת, דניאל התחיל לצאת עם אביטל האקסית שלי אותה ראית איתי באותו יום." אמר אייל "כעסת עליו כי יצא עם האקסית שלך?" שאלה רעות. "לא בגלל שיצא איתה. היא לא מעניינת אותי וגם אז לא עניינה. את היית הכל בשבילי ורציתי רק אותך. אני עדיין רוצה ואת עדיין הכל בשבילי...." אמר לה. "אבל הרגיז אותי לדעת שהוא התחזה אליי כשהתחיל איתה. את מבינה? אני בכלל לא בטוח שהיא אוהבת אותו. לדעתי היא איתו כי היא רוצה אותי איפשהו..." אמר אייל. "וזה משנה לך?" אמרה רעות. "לא משנה לי בכלל, אני פשוט לא רוצה שהוא ייפגע. ולא יכולתי לסלוח לו על מה שעשה." אמר אייל. "תמשיך". ביקשה רעות. "הסיבה שאני כועס על ארז... טוב זה טיפה יותר מורכב.." אמר בנימה מתנצלת. "את זוכרת את הסילבסטר של לפני ארבע שנים?" שאל אייל. "הסילבסטר שנישקת אותי בחצות שיכור כולך?" שאלה רעות. "מה לגביו?" הוסיפה. "זה לא אני שנישק אותך..." אמר אייל. "היה זה ארז." מסתבר שהיינו באותו מועדון באותו יום בלי לדעת, וראיתי אותו מנשק אותך..." אמר לה. "מה?!" התפלאה רעות. "כן. עכשיו את מבינה.. אחרי מה שקרה עם דניאל, שאגב ארז שיתף איתו פעולה בעניין הזה, לא יכולתי לסבול יותר, וניתקתי קשר גם עם ארז... לכן בכלל לא רציתי לספר לך עליהם. התביישתי בהם ובמעשים שלהם..." אמר לה. "אני מקווה שאת מבינה אותי עכשיו." הוסיף. הוא חיכה לתשובתה. רעות לא ידעה מה לומר. המשך יבוא.... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |