מה שאני אכתוב כאן עלול להיות חד טער הסכין, קצר ולעניין, מצד שני טעון מאוד וישיר. אומרים שצום בריא לגוף, מנקה את הקיבה, לזמן קצר לא ייגרם נזק. אני חושבת הרבה על הצום, חושבת הרבה על משמעות הדברים, אדם אשר כל חייו למד והוא רב גדול ודגול, מה הסבירות שהוא חוטא וצריך לענות את נפשו וגופו? אם כך למה הוא צם? אז זהו שמכאן אני מבינה שבעצם אף אחד בעצם לא יודע בדיוק, מה זה צדיק ומה זה חוטא, אף אחד לא יודע מה הגבול, מה רע מה אסור. אף אחד לא בטוח שהוא עושה בסדר, שהוא זה החסיד, הטהור, אף אחת לא בטוחה שהיא צדיקה גמורה. כל הנושא של הדת חלוק כל כך, וכל פעם ממציאים עוד פסקי הלכות שונות ומשונות שבכלל לא בטוח שכל ההלכות שהמציאו באמת הכרחיות, אולי אנחנו צדיקים גם אם אנחנו לא יושבים כל היום וקוראים תורה?, אולי אנחנו צדיקות גם אם לא נכסה את המרפק? הרי הכל סמוך ועומד על פסקי הלכה כבדים של מתיימרים להיות גאוני דורי דורות וחסידים מופלאים שכל פשוטי העם סוגדים להם? האם זו אמונה באל או ברבי, שרק יושב וקורא כל העת? בכל מקרה אני צמה, ובכל מקרה אני רוצה להביע כמה סליחות וכמה עצוביות שרשמתי לי ככה בזיכרון. ראשית דבר - סליחה. ראשית לגבר שלי, שיודע כמה אני אוהבת אותו, וכל הויכוחים שהיו נשכחו אחרי דקה וחצי, סליחה ותודה לך על הסבלנות, האמונה שיש לך בי, שאתה מקשיב אלי ושוקל ברצינות כל בקשה שלי. הילדים שלי, סליחה שאני לפעמים קצת צועקת, סליחה שיש לי קצת קיטור מהאוזניים, אולי זה בגלל שאני לא רגועה תמיד, אולי זה כי אני עייפה, לפעמים אתם יודעים ללחוץ לי בדיוק על הכפתור שמרתיח את הקומקום בראש שלי. סולחת ושוכחת לאמא שדאגה לי כל החיים ועד היום, שלפעמים כעסה, וצעקה וגערה, בלי קשר היית אמא מקסימה, אני לא יודעת אם איי פעם אוכל לתת לך מה שנתת לי ועדיין נותנת. לא פלא שהיית אמא כועסת לעיתים, עם בעל בלתי נסבל כמו שלך זה בלתי אפשרי להיות רגועה. לאחיי, אתם אומנם גדולים יותר, ותמיד הייתם שולטים אך אני סולחת לכם כי משפחה זו משפחה. סולחת אך לא שוכחת לגברים שהכרתי כאן מהרשת, אלה שרצו ממני דבר אחד בלבד, שלא קיבלו ונעלמו כלא היו. ולאיתי הידיד המסתורי שנטש בתירוץ מבריק, ולא בא להגיד אפילו חג שמח. לא שוכחת ולא סולחת לגבר ההוא שהיה ידיד אמת נכנס לתוך חיי, קיבל מעל ומעבר, שיקר והונה אותי נפשית,גם הלך לחפש סקס אצל ילדות בנות 17 , לא שוכחת ולא סולחת לך!!! לאבא שלי, אדם שכמוך אני לא מבינה ולא אבין בחיים, אתה אדם רע לעולם לא אשכח לך ולא אסלח לך. לחמי, על ששלחת את הבן שלך כשהוא רק בן - 18 לגור לבד בדירה אפלה, ולא איפשרת לו לחסוך כסף בנוסף הדרכת אותו לקחת הלוואות למחייתו וסיבכת אותו יותר...בכלל כל החינוך הזה. סוף דבר הטקסט הזה נראה כמו סוף הדרך, אך לא, חס וחלילה, זה מן סיכום כזה לסליחות. שמתי לב שבעיקר קשה לי לסלוח לגברים,אולי זה בגלל ההתנהגות, גם נכון לומר שמעולם לא היתה לי ידידת אמת , או אפילו אחות. אך לאחות הייתי סולחת ושוכחת. צום קל לכל הצמים, חתימה טובה, שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, שנוכל להתרווח בשלווה להביט על חיינו בסיפוק, שנסתפק במה שיש לנו ונהיה מאושרים בחיינו. שנקצור פרותינו ברינה. |