כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
הכעס האחרון
עונות השנה, החגים - יש בהם סימליות מאד גדולה. מה אני רוצה - איפה אני נמצאת בתהליך - מה צריך לקרות ולעשות בכדי להניע את העגלה עוד צעד קדימה.
הרבה שנים, מה שהניע את העגלה שלי קדימה היה הכעס. היו לי סיבות ואפילו טובות ביותר לכעוס. אין לי ספק שהכעסים היו מוצדקים.
היום אני יודעת (סוף סוף) שזאת לא שאלה של צדק, מי צודק, מה נכון ומה לא - השאלה היא במה הכעסים קידמו אותי לטובת עצמי, לטובת הדבר שאני רוצה להשיג עבור עצמי ובמה הם תקעו אותי.
הייתי בטוחה בצדקתו של הכעס הקדום ועמדתי על זכותי לכעוס אותו. נוצר מעגל אימה של כעסים שמכעיסים את עצמם. הכעס על הכעס
אף פעם לא מאוחר מכדי לטפל במקור.
אף פעם לא מאוחר מכדי להפסיק לכעוס. כשאתה כועס את הכעס עצמו - זה במידה הנכונה, כשאתה כועס את הכעס על הכעס, זה מאבד פרופורציות.
לפעמים אתה כועס על הילד שלך כי אתה מאוכזב מזה שהוא לא בדיוק אתה או בגלל שהוא בדיוק אתה - האהבה האמיתית אליו תגיע כשתהיה מוכן להפסיק לכעוס עליו ותהיה מוכן לקבל את זה שהוא פשוט - הוא. באותו הרגע תהיה יכול לדבר איתו.
כך גם עם אנשים אחרים, שעובדים איתך, במשפחה שלך, חברים, האשה שעומדת בתור לסופר או החוצפן שעוקף אותך במכוניתו.
זה תהליך ואפילו תהליך כואב. הכעס הקדום מונע מאיתנו תקשורת בונה ומצמיחה. תאמינו לי, זה אפילו קשה לכתוב את זה, זאת מחויבות גדולה. בעולם האמיתי אני כבר חיה ככה וזה מוכיח את עצמו, בעולם הפנימי עוד יש לי עבודה, כמו לכולנו. מי שמסתכל לאחור - הופך לנציב מלח ! גילה |
תגובות (89)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השנה עשיתי תשליך, עשיתי צום
אפילו עשיתי תענית דיבור.
גילוש לייט? אין חיה כזאת... :)
מאחלת אנרגות חיוביות לכולנו...
וכמו שנאמר,
כל יום אנחנו קצת יותר חכמים מאתמול
וקצת פחות חכמים ממחר...
תודה מותק, חג שמח.
כמו כולנו מאיה, כמו כולנו.
זה כמו הילד שכועס על הוריו ומעניש אותם
בכך שלא רוצה לאכול...
מסכימה איתך לגמרי - רק רוצה להוסיף,
שמי שיש לו מקום של אהבה ללא תנאי בליבו,
מקום שקיבל מהוריו,
ידע לעבור את התהליך בקלות רבה יותר
מזה שאינו יודע איך אהבה ללא תנאי נראית.
אוהבת אותך גם
גילה
הרבה פעמים כאשר אנחנו כועסים
זה מתוך משהו שמפריע לנו בנו עצמנו
אנחנו מוצאים את עצמנו מופעלים ע"י
משהו בתת מודע שלנו שנמצא שם
ולוחץ על הכפתור הזה של הכעס מתוך הגנה.
כעס = משמעו לבלוע כוס תרעלה ולחכות שמישהו אחר ימות
לא יותר
אני איתך
פוסט מעולה ומלא חוכמה
נשיקות
וחג שמח
אהובה.
גילה היקרה.
כרגיל מסרים חשובים בכתיבה מעולה.
אכן הכעס הוא מנגנון שמופיע כשאנחנו לא מצליחים "לחנך" את העולם שיהיה בדיוק כמונו.
או אולי כשאנחנו לא מצליחים "לחנך" את עצמנו להיות כמו שהיינו רוצים לראות את עצמנו.
כשמבינים את זה ומוותרים על זה, מגיעה השלווה.
ואז מגלים שהעולם, כמו שהוא, הוא בסדר גמור.
חזרתי להאיר
לדרך הארוכה
שעומדת
לפני הכועסים..
שלך אפרת*
מודה
הוא..
לעתים מקרקע אותי
ואני עמו
לעתים בדו שיח שלא נגמר..
תאמינו לי, זה אפילו קשה לכתוב את זה, זאת מחויבות גדולה.
אפרת
כעס זה דבר שעם הזמן הולך ונעלם
תלוי במקרה. אפשר גם להתעלות על הכעס
ואז התהליך יותר קל. אני לא חושבת שאם אסתכל אחורה
אהיה לנציב מלך. להיפך מהעבר אפשר ללמוד הרבה**
גילה יקרה
אני מדברת על כעס שניגרם בעקבות פגיעה רצינית
ולא על דברים שטותיים כגון: אידיוט שמנסה להרגיז,
כשאתה כועס על אדם או אנשים שפגעובך במזיד
פגיעה בלתי הפיכה ,פגיעה שגרמה לכאב עצום
והסיטה את החיים שלך ממסלולם אין בך סליחה,
"הפתרון הוא להבין על מה זה יושב ולפתור את זה"
אתה מבין על מה זה יושב ואין לזה פתרון.
תודה שאול,
לפעמים אנחנו קוראים את הסלע
ולפעמים דופקים בו את הראש...:)
תודה משה,,
החיים זה שיעור אחד גדול,
שנה נהדרת, גילה
כתבת מעולה, אני מסכימה עם כל מילה בפוסט הזה. אם התובנה הזו היתה קיימת בכולנו ובכל אלה שסביבנו היה יכול להיות מה זה יותר פשוט.
וגם - חג שמח :-)
תודה
רותי
יקירה
שתהיה לנו שנה טובה
וגמר חתימה טובה
גילוש
ראשית תודה על המילים שלך
שתמיד זורקות אותי להסתכל במראה שוב ושוב
ונכון זה לא קל.
אני אשתף אותך.
אני חייתי בעבר הוויה של כעס
כעסתי והאשמתי ורטנתי והתלוננתי.
נחשי מה?
זה לא עזר לי!
תקע אותי באותו מקום.
למדתי שהכעס על אחרים - הוא בעצם לכעוס ולהעניש את עצמי!
מאז אני חיה עם עצמי בשלום.
מאז- החיים דבש.
זה תהליך. ולא קל.
זה לקבל, לתת, להקשיב, לסלוח, לאהוב, לוותר על אגו
אבל החיים, מושלמים יחד עם זה.
אוהבת אותך. תזכרי את זה.
מאיה
"הרבה שנים, מה שהניע את העגלה שלי קדימה היה הכעס. היו לי סיבות ואפילו טובות ביותר לכעוס. אין לי ספק שהכעסים היו מוצדקים"
בחיים צריך ללמוד לשחרר, להעביר ולהמשיך הלאה...
תמיד יש סיבות טובות לכעוס
עם הזמן למדתי שחבל על הבריאות
אחותי- זה הדדי!!
חגים שמחים!!!
פוסט חכם גילה.
מישום מה כשאנשים מגלים דרך חיים בריאה יותר, הדרך אליה היא קשה,
כי אנחנו יצורים בעלי רגשות ומהווים ומאד קשה לנתק אותם בשם הראציונאל,
קל מאד לקרוא, מאד קשה ליישם, עבודה קשה לפנינו.
תודה:))
בוקר טוב, אליהו,
עכשיו נזכרת?
יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם!
אשת חינוך??
גמ"ט
חגי
היי גילוש....
כמה יפה כתבת. אהבתי את הסימבוליקה..
הכתיבה הקולחת...הנושא...
חשבון הנפש...
חושבני שחשבון נפש כדאי לעשות כל יום....
אולי זה כבד...
אבל לפני שהולכים לישון..לעבור על הפעילות היומית..
לראות מה היה טוב ומה ניתן לשפר..אם במקרה פגענו..או נפגענו...
תודה לך על פוסט נפלא.
רפאלה*
את כ"כ צודקת. אין טעם לכעוס... זה לא יעזור.
עדיף להשאיר כעסים ומרירות מאחורה.
ככה נהיה יותר מאושרים ושלווים.
הפנמתי, הבנתי, לקחתי תשומת ליבי את דברייך. - אהבתי. שתהיה לך גמר חתימה טובה.
אופיר,
אכן התפתח פה דיון מעניין, כל אחד מהמקום בו הוא נמצא.
הכעס הוא סמן גבול בעיני כמו שהשמחה היא סמן גבול בעיני.
כל אחד מהרגשות אומר לנו בפשוט - תקשיב עכשיו טוב לך או עכשיו לא טוב לך.
כמו שאני רוצה להרגיש את השמחה אני רוצה להרגיש את הכעס -
כשהם עולים. כאשר נוצרת תקיעות נפעל לשחרר אותה באמצעים טיפוליים רגשיים ושינוי הרגלי חשיבה.כל העבודה סביב זה היא אותה עבודה של חיזוק הבטחון העצמי והעלאת הערך העצמי.
בעיני הדיון הוא על בטחון עצמי, שינוי הרגלי חשיבה ועל תקשורת כנה ואמיתית עם הסביבה, אנחנו יכולים לכעוס על מי שלא רוצה לשחק איתנו כהרגל חשיבה או אנחנו יכולים לקבל את הסרוב ולחפש מי כן רוצה לשחק איתנו.
מקווה שהייתי ברורה, יש לי מלא דוגמאות מחיי הגן, כשהם ילדים וזה עדיין כחומר ביד היוצר. כמבוגרים אנחנו כל כך רגילים לחשוב ולהרגיש על פי דפוסים מסויימים עד כדי שאנחנו חושבים שככה זה ואי אפשר אחרת, אבל האמת היא, שאפשר גם אפשר.
גילה
האמת, בתפיסה שלי
אפשר גם ללא כעס,
ובטח אפשר ללא שינאה.
זה ענין של הרגל ועבודה עצמית.
זה שאני לא מסכימה עם מישהו או לא אוהבת מישהו,
לא אומר שהוא יכול להכעיס אותי או שאני שונאת אותו.
כמובן שזאת אוטופיה וכולנו חוטאים בזה וזה בסדר -
זה אנושי ועבור כך המציאו את ה"סליחה"...
גילה,
קניתי
המון תודה
שנה טובה
יעל
גילוש. מצאה חן בעיני הגישה שלך לגבי הכעס. ומה שאמרת לילדים בגן - אתם יכולים פשוט להגיד מה אתם רוצים, במקום לכעוס. להגיד מתוך ידיעה שיקשיבו לכם, או לא, אבל לאפשר לקול שלכם לצאת החוצה באמונה שמגיע לכם, שזו זכותכם וחובתכם להגיד...
כמו כל רגש, אם הוא גורם לנו להסתכל פנימה, להגיד לעצמנו ולסביבה את האמת שלנו, אפשר להתקדם הלאה.
אם נשאיר את הכעס בפנים - כמנוע לחיים שלנו, זה יהיה עצוב.
המנוע לחיים שלנו, לדעתי, כדאי שיהיה הרצונות העמוקים שלנו, כל מה שגורם לנו שמחה. הכעס, פעמים רבות מראה לנו מה אנו באמת רוצים שיקרה.
להחזיק בכעס, זה תוקע, לראות את הכעס להשתמש בו לעבור הלאה, זה חיוני.
זה כמובן תהליך של התפתחות, לא פשוט, דרך ללכת בה, וגם אם מסכימים לה, צריך לתרגל שוב ושוב, ורק להנהן לא מספיק...:) כדי לעשות שינוי, צריך רצון מחויבות ובחירה בדרך של התפתחות..
תודה ושנה של ביטוי וחופש וצמיחה, מירי
אני מזמינה אותך
לקרוא את התגובה שעניתי למירי.
אין מה לפחד מהפחד
או לפחד מהכעס. יש לנסות ולהבין
למה הוא התעורר.
תודה על דיון פורה שהתעורר פה.
גילה
החלטתי לוותר על הכעסים הקדומים, לארוז את כל החבילה בעטיפה יפה,
להוריד אותה מהגב ולהמשיך ללכת קדימה בלי להסתכל יותר לאחור.
מי שמסתכל לאחור - הופך לנציב מלח !
גילוש יקרה,
צודקת מאד. *
לא קל ליישם , אבל שווה לנסות...
גמח"ט !
גילה יקרה, איזה פוסט נהדר
וכל כך נכון. מדהים בדיוק חשבתי אתמול
על כעסים. מתי כעס הוא בריא וטוב שיצא החוצה
לחופשי ומתי הכעס הופך להיות גוש, מועקה התקועה
עמוק בגרון (או במקומות אחרים בלב הגוף או הנפש שלנו )
ומעבר להתבוססות בהם, המשולבת בתחושת קיפוח, תסכול
אומללות ותקיעות, אין בהם כדי להועיל לנו דבר.
תודה לכתיבתך היפה ולנושא המרתק
מאחלת לך שנה נהדרת והמשך עשייה
מבורכת למענך ולמען כל יקירייך.
ממני באהבה ובערכה, יעל.
שאלות טובות האא??
ו...אילו משמעויות אנחנו נותנים לדבר הזה שהכעיס אותנו...
בדרך כלל המשמעויות הן המפתח להבנת הדבר שעליו הכעס יושב.
אוהבת את השיחות איתך.
חתימה טובה, גילה
לגילוש היקרה.
הנושא הוא רציני ומטיל מוראו על כל השנה.
אך, מסכימה עם דבריה של מירי ומוסיפה:
ללמוד מן העבר ולהביט אל העתיד
גמר חתימה טובה
ברייקי
אסתר שמיר
תודה דליה,
מותר לכעוס, כמובן,
גם על הגננת...:)
חתימה טובה
תודה מירי על שחידדת את הנקודה.
אני לא מדברת על להדחיק את הכעס, ממש לא.
אני מדברת על מצב בו דברים שמכעיסים אותך,
לא יכעיסו אותך יותר.
אם מישהו עושה משהו שהכעיס אותי זה אומר משהו עליו - לא עלי -
הוא אדם קטן, הוא לא יודע לעבוד, הוא אדיוט,
אז למה אני צריכה לכעוס? למה לי צריכה לכאוב הבטן?
הכעס מתעורר כי זה יושב על דברים לא פתורים
ועליהם מנגנון הכעסשדיברת עליו בא להתריע.
ברגע שנעלב, ננקום או נתרחק, התעלמנו
מהאזהרה ששוגרה אלינו והסיטואציה הפוגעת תחזור שוב ושוב עד
שנבין מה הדבר הלא סגור שרודף אחרינו.
לנקום זה ממש לא פיתרון.זהכמו סם,
עוזר רק לרגע ואז חוזרת ההרגשה הרעה...
הפתרון הוא להבין על מה זה יושב ולפתור את זה.
ושוב,זה תהליך שלוקח זמן, גמר חתימה טובה, גילה
כל כך מסכימה איתך
הכעסים מביאים אותנו להתנהגות שלא משרתת אותנו,
לחשיבה לא תמיד תואמת את המציאות
ולתחושות לא נעימות לגבינו ולגבי הסביבה.
ויתור על הכעסים זו עבודה קשה
אבל עם כל ויתור יש הקלה נפלאה.
"כאשר נבוא ממקום אחר של קבלה
ולא של כעסים קדומים, נוכל יותר להיות
מי שאנחנו - נוכל להתבטא יותר בקלות
ולהגיע בדיוק אל מה שאנחנו רוצים"
ניסיתי את זה
ואותם אנשים הכעיסו אותי שוב ע"י גרימת
עוול נוסף,
ואני דווקא חושבת שלא כדאי לחנוק כעס
כעס הוא מנגנון חשוב,בתנאי שאנחנו לא נותנים
לו לשלוט בנו,ולהוליך אותנו למחוזות לא רצויים,
ופחד אותו כנ"ל,אלה מנגנוני אזהרה שמזכירים לנו
איפה לא טוב לנו ,אם אפשר לטפל בגורם לכעס
מה טוב ואם לא ,או להתרחק,או לנקום,אבל בשום
פנים לא להדחיק כי אז אנו פוגעים בעצמינו.
יפה כתבת..
כאחת שכרגע מתמודדת עם כעסים, הכנסת לי פרופורציות וראייה מחשבתית שונה...
תודה
מאחלת שנה טובה ללא כעסים וללא שנאה
סיגל
יפה ניסחת.
ברגע שנקבל את העבר ונשלים
את מה שהכעיס אותנו,
נוריד את המחסומים המונעים
מאיתנו את תמונת האושר שלנו.
תודה על הברכות,
גמר חתימה טובה.
חמוד,
דומה נמשך לדומה,
נציב מלח,..
לא - לא אוהבת את ים המלח...
אפשר להחליף את הדימוי לים שלי
בקיסריה ? אולי אבין ?
איך, איך אתה אומר למתוקה כמוני
שאני מלוחה.. עוד שניה אני כועס...ת..
חחחחחח
הבנתי את הפואנטה..תודה..
בוודאי - הרווחתי כל קמט (?),
לא מוותרת על כלום.. רק על מה שאי אפשר לשנות
ומיותר... וברצינות, כמו שאמרתי - הכעס שירת אותי
ודחף אותי קדימה. ברור לי שחלק ממי שאני היום נובע
מהרצון להוכיח (בשני המובנים...)
חתימה טובה גם לך חומד.
לא יודעת בקשר אליו -
אבל את - אחלה...
גילוש
גילוש
פוסט ממש חזק ונכון, עם הרבה חומר למחשבה.
לפני זמן שמעתי משפט מאוד חכם, שמשתלב לי עם מה שאת אומרת: "אני כועס על עצמי שהצליחו להכעיס אותי"
בזמנו הדגמתי את זה בצורה מאוד פשוטה:
שאומרים לך שאתה חמור, זה לא עושה אותך חמור!
בעל בטחון פשוט צוחק ועובר הלאה, חסר בטחון לוקח את זה למקומות הלא נכונים ומתרגש מזה....
כוחו של הכעס, שהוא מניע לפעולה
חולשתו, היא כאשר הוא גורם רק למרירות ,לחוסר מעש, ולהתחפרות בבוץ...
החוכמה היא לנצל את הכעס בתור כוח בונה, ואז לסלוח ולשים אותו בסל הקטן של העבר וללכת הלאה.
תודה על פוסט חשוב
כל טוב
זאב
אהבתי כל מילה! *
מפנימה.
תודה אביה,
פוסט עם פוסט...
ואני כבר מחכה לטוסט עם טוסט
שנאכל יחד במחנה 80.
תודה גליה,
קראתי קודם את פוסט המחשבות שלך,
מאד נהניתי.
בכלל, זה מדליק,
כל הדרכים שמגיעות לאותן תובנות.
סליחה היא לא רק מילה -
היא תהליך ועד שלא מבינים
למה זה כדאי לנו -
זה נראה כאילו אנו מוחלים על כבודנו.
לכן קודם כל אנחנו צריכים לסלוח לעצמנו,
להרשות לנו, לוותר לנו, למחול על האגו שלנו -
רק אחרי שנהפוך את זה לכדאי לנו,
נהיה מסוגלים לתהליך הלא פשוט של
למחול על חטאי עבר שפגעו בנו.
גמר חתימה טובה אן יקרה.
גילה יקירה
ב - 3 חודשים האחרונים עברתי תהליך של שחרור העבר והכעסים ע"י מאמנת אישית מדהימההההההה שלימדה אותי בתהליך כואב לחבק את העבר, לחבק את הפחד ואת הכעס ולהסתכל קדימה.
תודה יקירה
שתהא לך שנה מלאה באור ואהבה
חומד, איך שומעים ממך
שאת בסרט טוב, כבר לא שם...
המבט קדימה.
לפעמים העבר הוא לא הסתכלות אחורה
הוא הולך בצמוד איתך ותוך כדי, אתה צריך
לעבור את התהליך של לסלוח ולשחרר.
תשמרי על קשר
וואוווווווווו.... גילה,
זה פוסט חזק!!! אלה כתובים, תכנים עם המון חומר למחשבה. קראתי עכשיו פעמיים את שהבאת כאן, והגעתי למסקנה ש.... אני עכשיו צריכה לעבוד על עצמי על מנת לשחרר כעסים שסוחבת עמי כבר זמן רב, סוגים שונים של כעסים.
תודה לך גילה!!!
גמר חתימה טובה ,
פ י ק י
זה באמת קשה לסלוח על עוולות העבר.
אני חושבת, שחשוב להבדיל בין מה שאפשר
לשנות ובין מה שאי אפשר לשנות.
אם אין מה לעשות - אז חבל על האנרגיה
אם יש מה לעשות בעניין -
שווה לתעל את האנרגיה להתמודדות.
האנרגיה של הכעס היא אותה אנרגיה
של ההתמודדות רק מהצד האחר.
גמר חתימה טובה, ממני.
עשית תשליך - כעת את גילוש לייט והעכשיו יש הרבה מקום לספוג אנרגיות חיוביות
היי פנינה, תודה,
כל כך נכון מה שאמרת - הכעס
הוא לגיטימי הוא כלי של תקשורת
ושל הבעה.ככל שהתקשורת שלנו
עם הסביבה יותר טובה,
יהיו לנו יותר כלים להתמודד עם הכעסים שלנו
תוך כדי שמירה על גבולות.
גמר חתימה טובה יקירה.
ט.ל.ח. גילוש,
טעות לעולם חוזרת....
הכעס הקדמון מנהל אותנו לפעמים
עד להתפכחות ועד...לפעם הבאה...
הלוואי ונוכל שלא לפעול כמו אשת לוט.
ואת? נהדרת.
תודה שמים,
משפט יפה ומעורר חשיבה.
אתה הכי קרוב לגלימה,
תגע בה גם עבורי..:)
כל מילה חקוקה בסלע...
היומן הראשון שלי התחיל במילים
גילה היקרה, אני לא יודעת איך להתחיל
אז אספר לך קצת על עצמי...
מזי היקרה, אף פעם לא מאוחר מדי,
היומן היה ותמיד יהיה הדיבור הפנימי שלי
וכתובות בו המחשבות שעכשיו כתובות
בבלוג שלי בקפה... ועוד דברים שרק הנייר יכול לספוג...
חתימה טובה גם לך יקירה
מהפוסט הזה אפשר רק ללמוד. כל כך הרבה חוכמת חיים יש בו.
שנה טובה.
צודקת כמובן,
החיים הם מחול של רגשות,
השאלה היא באמת במינון.
הענין הוא בהתאמה שבין הטריגר לתגובה.
אם התגובה מוגזמת, הכעס יושב כנראה על
כעסים שאינם פתורים.
קשה מאד להרגיז אדם שלא סוחב אחריו ענינים
שאינם סגורים. כמו שאמרתי באחת התגובות:
בגן שלנו מותר לכעוס - גם על הגננת...
בזכותך אני צריכה להחליף צבע
ומגלה שגם צבעים אחרים יפים לא פחות...
מה שהרג את אשת לוט זה חוסר האמון,
היא הקשיבה ליצר הרע שלה
ולא הצליחה לעצור את עצמה. זה תמצית
כל הענין של הפוסט -
הכעס עולה בנו כשהבטחון יורד.
מי שסומך על עצמו ומאמין בעצמו - אינו צריך
לכעוס כי יש לו את הבטחון הבסיסי שגם אם טעה,
זה בסדר והעולם לא יתפרק. הכעס הוא כלי
שחוסר הבטחון שלנו משתמש בו כמו סכין שלוחצת פנימה
במקום התקשורת שהיא הכלי שמוציא החוצה.
נכון שכעס עושה כאב בטן? בדיוק בגלל זה...
חולה עליך...
היי גילה
פוסט עם דיון מעניין
הייתי שמח אם היית משתפת אותי לא רק בחשיבות הפרידה מהכעס אלא איך את נפרדת ממנו
האם בביטוי בעזרת אמנות , האם בהתעלמות ,האם בדיבור עצמי
ומעניין מתי הכעס הוא בעצם ביטוי של חיות פנימית
ועוד נקודה -מצבים של דיכאון אגיטטבי שבו הכועס מביע דרך הכעס את חוסר האונים שלו אל מול העצב שאינו יכול להביע ,וכך הוא מביעו באמצעות כעס ...
מעניין היה השיר של עמיחי ,במקום בו אנו צודקים לא תצמח האהבה ....{פרפרזה שלי }
לכשעצמי אני חוקר את הגישות של הזן בודהיזם וגורג'ייף שעסקו בביטוי ואי ביטוי של רגשות שליליים
כיפור שקט
אי אפשר ללא כעס,
הכעס הוא חלק מחיינו.
צריך לרק לדאוג לתת לו את המקום הנכון, כי אנחנו מורכבים מהכל.
כעס, שינאה, אהבה, חמלה....*
נכון? אם נשארים ללא כעסים מהעבר,
מגלים שיש הרבה פחות דברים שמכעיסים אותנו -
הרבה פחות דברים שלוחצים לנו על הכפתורים
כי ניטרלנו את הכפתורים...חחחח
גם אני לפעמים מוצאת את עצמי כועסת על זה
שאני כועסת...:)) כאילו - מה כבר קרה, אפשר לחשוב...
אופק חדש, שושי ?
את ???
משחילים אותנו חופשי
אבל בסוף זה יסתדר...
שתהיה שנה של חינוך וערכים
גם לילדים וגם למבוגרים :)
מסכימה איתך לגמרי.
מדברת על כעסים לא פתורים מהעבר
שמונעים מאיתנו לצמוח.
בגן שלנו מותר לכעוס - גם על הגננת:)
יופי של חומר למחשבה...
כעס.על מה. על מי. למה. במה אם בכלל הוא משרת את הכועס,
האם בכלל יש טעם לשמרו..*
נאוה'לה היקרה,
אמיתית כמו תמיד. אכן לשחרר את הכעס זה קשה
כי השדים מרימים את הראש וצועקים "פראיירית",
אבל בגלל זה הם שדים, כדי להניע אותנו מלגדול.
מותר להביע כעס, זה חלק מתקשורת תקינה, רק
שהדגש הוא על המילה "להביע" -
כעס שנשאר תקוע - תוקע...
"אפשר גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס"
גילה יקרה
לכן ישנה המילה
****ס ל י ח ה ****
סליחה שהיא קודם כל לעצמינו
על הכעסים ועל פחדים
זה מותר ואפילו רצוי
מחבקת אותך אלי
חתימה טובה
היי גילוש יקרה
פוסט בהחלט חזק
ומעורר מחשבה.
כעס, כובד, אנרגיה שלילית
ההתעלות הגדולה היא
לקבל את העבר
בלי לבקש גמול בעתיד.
גיילוש גמר חתימה טובה
לשנת אושר,אהבה,זוגיות
שלווה והמון שמחה.
גילה יקרה,
אינני יודע אם את יודעת שדומה נמשך לדומה
אז אולי במקום להפוך לנציב מלח יותר כדאי
פשוט ללכת לטבול בים או בים המלח
ולתת למלח להתחבר לדומה
והמים כבר ינקו לבד
ללא כאב וללא מאמץ
ואולי אף עם הנאה גדולה להם שפגשו חבר מלוח
ולנו שפרקנו את המלח מאיתנו
ג.ח.ט.
התמונה נעלמההמשיכי לצפות קדימה ולהשתחרר מהעבר.
עם זאת, אל תשכחי את העבר, אל תתעלמי ממנו. בזכותו גבשת את התכונות והמשאבים.
בזכותו צמחת.
שתהיה חתימה טובה.
נכון שהוא לא יפה?
גילגוש -
כל כך אהבתי את הפוסט הזה
כל כך אהבתי את התגובות לפוסט הזה -
לך התודה
וגמר חתימה טובה לשכנה שכמעט ממול:)
חומר למחשבה בפתחו של יום הצום...
חשבון נפש. לסלוח לאחרים, לאלה שפגעו בנו, ולסלוח גם לעצמנו.
להניח בצד, או מאחור, את מה שלא נוכל לשנות
to let go.
תודה לך, גילה.
וגמר חתימה טובה!
*
העבר עבר, כל הסתכלות אחורה מיותרת
לסלוח ולשחרר...:-)
:-)
גמח"ט
גילוש היקרה, תמיד אוהבת לקרוא את דבריך
השאלה היא במה הכעסים קידמו אותי לטובת עצמי, לטובת הדבר שאני רוצה להשיג עבור עצמי ובמה הם תקעו אותי.
זה ברור שהכעסים שלנו, גם אם הם מוצדקים,
הם קודם כל מעיבים עלינו. הם תמיד גם נגדנו.
כעסים דורשים ולוקחים כל כך הרבה אנרגיות ,
ולא משאירים הרבה כדי להתקדם.
ןבכל זאת, למרות ההבנה,
יש כעסים שכל כך קשה להיפטר מהם,
וגם שנדמה שהנה כמעט...הם עולים וצפים.
תודה על הפוסט המעניין והחשוב
יש בו הרבה חומר למחשבה ולחשבון נפש.
ושתהיה שנה ללא סיבה לכעוס.
שתהיה לנו היכולת והכוח לסלוח ולמחול על עלבונות.
שנה בה נצעד קדימה....
גמר חתימה טובה
פוסט נהדר !!
מבחינתי הכעס הוא חלק ממגון הרגשות שלנו
וכמו לכל רגש, גם לכעס יש לתת ביטוי
רק מה...אין להאדירו.....אין להעצימו
הכל בגבולות.....
והרי כבר כל כך הרבה נאמר על גבולות...
גמר חתימה טובה גם לך יקירה.
פנינה
"מי שיכול לשים את אצבעותיו על מה שמבדיל
בין טוב לרע, יכול לגעת בקצה גלימתו של אלוה." ג'. ח. ג'.
P A F
גילוש יקירתי........
דבר אחד מצער אותי שלא כתבתי אף פעם יומן
והיה לי המון המון מה לכתוב
אף פעם לא ידעתי איך מתחילים בכלל
והיום ...לא נראה לי שאוכל
ואולי כן?.....
מזי
ג. חתימה טובה
אם הכעס קיים , הוא קיים על מנת שישתמשו בו. בדיוק כמו כל רגש אחר.
החיים הוא מחול רגשות.
השאלה קיימת לגבי המינון בשימוש הרגשות. בדיוק כמו דברים רבים אחרים בחיינו. המינון הסובייקטיבי של השימוש - האדרת והקטנת רגשות, מבדיל אותנו איש מרעהו. למשל כעת אני מעט מאוכזבת , כועסת? שאין לי כוכבים. וזו בפרוש אינה מליצה. לשנה עם כעסים [במינון בריא]...לשנה עם שימוש בכל אברי הרגשות.
איזה פוסט חכם, גילה.
כעס ופחד לפעמים שזורים זה בזה.
והם המעכבים הראשיים שלנו.
לפעמים כשאני קוראת, שומעת וחווה,
אני חושבת לעצמי ש-ראבבבקק,
הדרך הזו לא מסתיימת לעולם.
(עד שהיא מסתיימת באמת).
אני עוצרים בצמתים,
אנו מעלים טרמיפסטים,
לפעמים מורידים טרמפיסטים,
לפעמים עוצרים להתרעננות,
כמו היום, יום כיפור, מחדשים כוחות.
אגב.. (ויודעת שאת יודעת) מה שהרג את אשת לוט
זה הסקרנות... (בדיוק כמו את החתול)... (-:
יפה ההקבלה שעשית בין כעס לבין פחד.
הפחד מהפחד...
הכעס על הכעס...
כן, זה נכון. לעיתים אני מוצא עצמי כועס
על עצם העובדה, שאני כועס...
בכלל, צריך לכעוס רק על הדברים החשובים באמת, ואחר-כך
יש לחשוב על זה: במחשבה לאחור, ישנם דברים מעטים מאוד
שהם חשובים דיים כדי לכעוס עליהם..., אם בכלל...
שנה טובה, יקירה!
גמר חתימה טובה!
גמר חתימה טובה!
יהודית, חברתי החדשה,
כעס בעיני = שנאה עצמית, מאחר
ואנחנו נותנים חשיבות גדולה יותר
לאחר מאשר לעצמנו.
בכעס אנחנו מאבדים למעשה את הבטחון שלנו,
כמו שאני אומרת בגן, כשאתה יודע שאתה צודק,
אתה לא צריך להתרגז, אתה פשוט צריך להגיד.
ההתרגזות באה כשאנחנו מאבדים את הבטחון
ובכך נותנים חשיבות יתרה למי שמולנו.
תודה על תגובתך וגמר חתימה טובה.
הזכרת לי:
"מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני..
יש בשכונה שלנו כמה אנשים שאין להם שום סיכוי
לראות אותי מלפנים".
את יודעת מה,
אני מזדהה איתך
אבל מלמדת את עצמי קצת אחרת.
שמותר לכעוס, טוב לכעוס.
תלוי איפה.
תלוי איך.
אבל לא להתאפק.
לא לעשות לי עצירות בנפש.
לכעוס איפה שמרגיש מדויק, להשתחרר ולהמשיך.
יש את אלו שיזכו לראות אותי מלפנים
וזה כולל גם את כעסי,
כי רק הוא הופך אותי שלמה.
ואני גם מסוגלת להכיל את כעסם.
ככה אנחנו לומדים.
ככה אנחנו כנים.
לא רוצחים, לא מקללים, לא מרביצים.
רק כועסים.
שנה יפה אישה נפלאה.
בהחלט, גילוש - מסכימה איתך לחלוטין;
הכעס הוא קשה ומקשה, ואכן מפריע לתהליך של הבניה העצמית...לא פשוט לשחרר אותו, ממש לא.
מנסה.
תודה על הפוסט מעורר המחשבה הזה,
חתימה טובה, יקירתי -
והמון הצלחה, בכלל
ממני
כעס = שנאה
זה בכל אופן דעתי
ואסור לנו לשמור
בבטן שלנו את הדברים האלה
אלה להוציא החוצה
להקיע אותם מתוכנו
בכדי שנוכל להמשיך
הלאה..................
בכדי שנוכל לחיות
חיים הרבה יותר יפים
הרבה יותר בריאים ושלמים...........
ג.ח.מ