אדים כתומים בחלל הערב חליפות שחורות על נערי הנצח מקטעים באבק החדר נושבים צורות של התניה.
המוזיקה הולכת ונגמרת הרצפה הזאת קשה מידי העננים פזורי שמים בכחול של כאב לא מובן.
שקט עכשיו העכברים סתורי רגש בפינות הטחב האפלות של הפחד הילדים מצייצים חיוכים של גבינה במלכדות חלודות של דעת.
פיג'מות פסים לאורך גדרות ההתניה בתי כלא למשוגעי הנורמה התדר משבש בעצמו במעגלים דחוקים של רעד.
|