0

pay it forward

13 תגובות   יום רביעי, 8/10/08, 13:33

נפלה בידי הזכות ללמד את הילד שנחשב לאחד מהבעייתיים ביותר בביה"ס.

אני לא צינית.

ישבתי ליד הילד גדול-המידות הזה, נותנת לו להרגיש מעל, צוחקת איתו על כך שהוא מתנשא מעלי.

לילד הזה, שסירב לקרוא ולו מילה אחת, אמרתי שלא אוותר לו. שמבחינתי אעשה את כל שאפשר כדי שיצליח, אני רק מבקשת שקצת יעזור לי.

אז הוא עזר קצת.

אז התקשרתי לאמא שלו (אין לו אבא) היום, ומששמעה ששוב מדובר במורה, נאנחה ואמרה "כן"...

אמרתי לה שהתקשרתי רק לספר איזה יופי למד אנגלית אתמול. לאחר שתיקה קצרה אמרה לי: "את לא יודעת איך אני מודה לך, אף פעם לא התקשרו להגיד לי משהו טוב עליו, רק כל הזמן בעיות".

עניתי לה: "דווקא ילד שכל-כך קשה לו, ובכל זאת מנסה - אני מעריכה את המאמץ שלו יותר".

ואני לא מספרת את זה כדי להשתחצן חלילה, אין לי במה.

אני רק מזכירה לכולנו, שכדאי להגיד דברים טובים. הרי אנחת הרווחה שלה, עוררה בי דמעות שמחה וגם חיוך, ושתינו יצאנו נשכרות.

נו, מין יום שכזה עובר על כוחותינו.

דרג את התוכן: