כשפתחתי את אותה תיקייה דהויה גיליתי מכתבים, גלויות, טלגרמות ושאר מסמכים שהשתמרו משנת 1918 ועד 1941 לערך.

התרגשתי. משהו בנייר שהשתמר, בשפה הזרה והלא מוכרת, בניירות המכתבים של הקרן הקיימת, בגלויות המצהיבות התחיל לעורר בי יצר סקרנות לסיפור ישן שצריך לפענח.

בין ארוחות החג להתאוששות מהן התבוננתי במסמכים שוב ושוב, מנסה לקלוט קצת פרטי מידע, מנסה לזהות סימנים מוכרים בסבך האותיות הלטיניות המחוברות. כאמור, הרוב כתוב בשפה זרה, אבל יש מכתב אחד ביידיש וגם גלויה אחת שכתובה בעברית - חבל שהמלל נמחק ממנה כתוצאה מרטיבות.

ויש גלויה נוספת, שצדה האחד הוא הזמנה משנת 1938 לתערוכת ציורים של הצייר ראובן רובין, מצידה השני כתובה הקדשה אישית בכתב ידו של הצייר: "למוטי, מאלי, אנגי, יוסי, דירה, פינקו, גיזללה, אהרון, טברסקי, אשתר, גב. ברודי, וכל משימצא ברחוב מנדלה 14, ההזמנה זו - באהבה רבה, ראובן ואסתרקי"

מהבולים המודבקים על ניירות המכתבים והטלגרמות ניבטים פרצופיהם של משה מונטיפיורי, דויד וולפסון, הרבי מוהליבר ובנימין זאב הרצל. הגלויות, לעומת זאת, הן צילומי אתרים שונים בבוקרשט, וכך הגעתי למסקנה שהשפה הכתובה בכל המסמכים היא רומנית ויעידו על כך גם הבולים של מלך רומניה (שהודח לאחר הפלישה הרוסית למדינה)

 מעבר לנכס ההיסטורי שבידי (ויש הטוענים שהוא גם בעל ערך כספי רב - בעיקר הבולים וההזמנה של רובין) אני מתחילה לפענח את הסיפור שמאחורי האותיות הצפופות. בבית התפוצות גיליתי שכל עובדי הארכיון נמצאים בחופשה מרוכזת ולכן, בינתיים, אני מתחילה לעבוד לבד.

השלב הראשון הוא צילום כל המסמכים בדיגיטלית (למעשה כמעט את כולם כי כמות הטלגרמות גדולה מאד) וקיטלוגם על פי סוג ותאריך.

 תוך כדי הצילום והקיטלוג אני מסמנת לעצמי שמות שחוזרים על עצמם ומנסה לקשור ביניהם: מרדכי רבינוביץ', התחתן עם מאלי ולדהיים, ישראל מרקוס, אוסקר קראוז, י' גלבר (ששולח גלויה מקומית מרחוב בן נון 4 בתל אביב), מר וינשטיין שתרם עצי זית לקרן הקיימת ביחד עם מרדכי רבינוביץ'. השמות האלה עדיין לא אומרים לי כלום והפאזל נראה בלתי ניתן להרכבה. אפילו ניסיתי להוריד מילון רומני-אנגלי, וניסיתי את כוחי בתרגום מלים מיידיש, אך ללא הועיל.

אחרי שנמאס לי לצלם, אני לוקחת הפסקה ויוצאת לכיוון רחוב מנדלי מוכר-ספרים. לבית מספר 14 יש שתי כניסות. כשעוברים את כניסה ב' מגיעים למעין חצר פנימית והבניין בהחלט נראה ישן (אך משופץ). כניסה א' מובילה לבניין חדש יחסית, עם מעלית ואינטרקום. ברור לי שלא אוציא דבר מהשמות שנמצאים על תיבות הדואר.

למחרת, ערב יום כיפור, אני נוסעת לעליזה רוטשילד.

עליזה עלתה מרומניה לישראל בשנת 1951 לאחר שניצלה עם משפחתה מהנאצים. אותי היא גידלה מהיום שנולדתי ועד שהלכתי לחטיבת הביניים. יש אנשים שיקראו לזה "מטפלת" אבל בשבילי היא כמו סבתא מדרגה ראשונה.

עליזה קצת מופתעת לראות אותי נכנסת אליה בהכרזה דרמטית: "רק את יכולה לעזור לי".

את תיקיית המסמכים אנחנו פותחות בסלון שלה, היא מרכיבה משקפיים ומקריאה לי בבירור שניים שלושה מכתבים קצרים.

מסתבר שצדקתי בהשערות שלי: מאלי ומרדכי באמת נשואים. הם התחתנו בבית הכנסת תלמוד תורה בבוקרשט בשנת 1918.

אני מבקשת ממנה לנסות לתרגם לי מכתב משנת 1941.

הרושם הראשוני שלה הוא שמדובר בכותבים משכילים - "לפי הכתב וההתבטאות והשפה". המכתב הזה מספר על הכפור שברומניה ועל הדאגה לאלו בנמצאים בפלשתינה ולא שמעו מהם זמן רב. יש במכתב הזה צער ודאגה לצד אופטימיות לעתיד טוב יותר. היא מצטטת לי משפט: "אלוהים היה איתנו ויהיה איתנו".

אחר כך נכתב על אנשים שנהרגו ביריות ברחוב והכותב גם מרחיב על אדם כלשהו שנהרג במלחמת העולם הראשונה.

בשלב הזה אני רואה שההתרגשות גדולה מדי ומחליטה להפסיק. עליזה מביאה לי קלטת וידאו שצוות מ"יד ושם" צילם אותה מספרת עדויות מתקופת המלחמה ברומניה.

עם כמה שמות וכמה כתובות בישראל וברומניה אני ממשיכה לחפש את הסיפור של משפחות רבינוביץ' ו-ולדמן.

אם מישהו יודע על מתרגם/ת חרוץ/ה (מרומנית לעברית) אשמח אם תיידעו אותי.

ויותר מזה, אם משהו מהנכתב למעלה מצלצל לכם מוכר - שם, כתובת או סיפור, אשמח אם תיצרו עמי קשר דרך הבלוג.