הבעיה שמרוז כבר אין מה לבקש סליחה.

סליחה, יש לבקש מכל הילדים שנמצאים בבתי התופת ברגעים אלו.

סליחה שאנחנו לא מסוגלים לאתר את הבתים האלה ולהגן עליכם.

סליחה שלא חולצתם לבית שפוי ואוהב, כבר בפעם הראשונה שהיד של אבא או אמא לא הייתה במקומה.

סליחה שאנחנו ממשיכים בחיינו כרגע, כשאתם עכשיו, ברגע זה ממש,

מושפלים, מנוצלים, מוכים.

סליחה שגם לאחר שנתפש המנצל והמשפיל, מוחזרים אתם אליו,

לסיבוב נוסף של השחתה, אלימות ואונס.

סליחה שהענישה המגוחכת לא מרתיעה את המפלצות.

סליחה שאיננו מסוגלים לקצר עבורכם את שנות האימה,

לשלוף אתכם מימי הילדות המבוזבזת,

ולהעבירכם באחת, עשר, או חמש עשרה שנים קדימה,

לימים בהם תעמדו על דעתכם, תעמידו את המנצל במקומו,

ותהיו חזקים ובוגרים דייכם, כדי לסלוח לעצמכם ולהבין שבעצם אין בכם,

ולו פירור אחד של אשמה.