שלום לכולם קוראים לי גלעד שליט. תודה שבאתם. בעצם אין לכם ברירה בכל זאת אתם חייבים להיות פה ולשמור עליי, אני מזהה פרצופים מוכרים בקהל, הנה מוסטפה שהעביר אותי לבונקר, הנה חליל שמגיש לי ארוחות בוקר. תגדי לי חליל אני חייב לשאול אותך משהו, באיזה ספר בישול קראת שצריך לירוק לתוך ארוחת הבוקר? - "פשטידות וחטיפות ב 5 דקות"? דרך אגב אני לא רוצה להלחיץ אותך אבל לפי המוחטות שלך נראה לי שחסר לךB12 בגוף, כדי שתתייעץ עם רופא בעניין. את האמת לקרוא למה שאתם מגישים לי ארוחת בוקר זו מחמאה לא קטנה, ואני חשבתי שאמא שלי לא יודעת לבשל.

אני גם רואה את יוסוף ואת מחמוד. מזל טוב מחמוד, יוסוף סיפר לי שאשתך שוב בהיריון, גילית כבר מי האבא?
אל תתרגז צוחקים איתך. אתם יכולים לצחוק עליי כי אני מה אני מבין בנשים, בקושי הייתה לי חברה, חטפתם אותי לפני שבכלל ידעתי מה זאת אהבה. אתם יודעים שלפעמים בלילה אני עוצם את העיניים ומרגיש דמות שמחבקת אותי, נצמדת אליי בעדינות, מלמטפת לי את הראש, מנגבת לי את הדמעות ולוחשת לי שהכל יהיה בסדר. אני פותח את העיניים ורואה את מוסטפא.
תשב מוסטפא, תשב, מה אתה נדלק לי , זה רק בדיחה. עכשיו כדי שתירגע אני אספר לך בדיחה על יהודים . איזה קצין נאצי קולט אחד עם טלאי צהוב בגטו, הוא שואל אותו תגיד לי אתה יהודי? אז הוא עונה לו: ברור, מה חשבת שאני השריף?
ידעתי שתיהנו ממנה, הנה עוד אחת יהודייה אחת, כמובן זונה, הולכת ברחוב ורואה מנורה, מתחילה לשפשף אותה ויוצא ממנו שד. בהתחלה היא נבהלת אבל השד מרגיע אותה ואומר לה שבתמורה לזה שהיא שיחררה אותי היא יכולה לבקש ממנו מה שהיא רוצה, רק יש תנאי אחד מה שהיא מקבלת השכנה שלה תקבל כפול. היהודיה הזונה חושבת חושבת ואומרת לו: אתה יודע מה, תוציא לי עין.

מה אני אגיד לכם, אתם לפחות יש לכם אישה, מישהי לחזור הביתה ולדבר איתה או איתו במיקרה של מוסטפא. לי יש חדר של ארבע על ארבע מזוהם ומטונף בלי חלון בלי כלום. רק חושך. בזכותכם אגב למדתי כבר לא לפחד ממנו. כשהייתי קטן לא נתתי לאבא שלי לסגור את הדלת תמיד ביקשתי ממנו שידליק את האור במיסדרון, כדי שהמפלצות לא יבואו. עכשיו מה אני יכול לעשות? גם יש לי חושך וגם אני מוקף מפל... אז מה, יש פה מישהו מעזה?
כשאני חושב על זה, אני כבר שלוש שנים פה, איך שהזמן טס כשנחטפים. אנשים אומרים שהזמן עובר והזמן אומר שאנשים עוברים. אם הייתי עכשיו בישראל הייתי משתחרר מהצבא, נוסע להודו עושה סמים וחוזר דולפין. והנה תראו אותי עכשיו כלום, בן אדם רגיל. אומנם קצת חטוף. אבל לפחות לא דולפין. בעצם אתם הצלתם אותי. אז תודה ואיך אומרים אצלינו, על לא דבר.

אני לא רוצה להעליב אתכם אבל משעמם רצח כאן. באמת אני מפחד בסוף למות משיעמום. בבתי כלא ישראלים נותנים לאסירים ספרים, יש להם רדיו או טלוויזיה, אצלכם כלום, שום דבר חדר ריק וזהו.
מה כבר ביקשתי, מצידי תכניסו בקבוק אקנומיקה כדי שאני אוכל לקרוא את התוית שלו
אתם יודעים כמה פעמים ספרתי עד עשר מליארד בכפולות של שלוש? או חשבתי על כל המילים שהאות השנייה בהם היא ז', אפילו רבתי עם החבר הדמיוני שלי ועכשיו אנחנו לא מדברים. קודם שיתנצל על מה שהוא עשה. החצוף הזה ניסה לגנוב את החברה הדימיונית שלי. כן, כן מול העיניים שלי. בזמן שישנתי הוא ניגש אליה ואמר לה שאיתו היא תהיה מאושרת הרבה יותר ואפילו הציע לה לברוח ולהשאיר אותי לבד. אבל היא סירבה. היא אמרה לו שהיא לא הולכת איתו לשום מקום ונשארת איתי כאן. זה לא שהכל מושלם ביננו. לפעמים אנחנו רבים, בד"כ על שטויות. כמו הפעם ההיא שהיא רצתה לנסוע לחופש בסיניי ואני אמרתי לה שזה לא טוב עם כל ההתרעות שיש. אז היא מאוד כעסה קראה לי פחדן ולא דיברה איתי כמה שעות.

אתם צוחקים הא, חבר וחברה דמיונית, מה אני אעשה כנראה שבדרך פלא השהייה שלי אתכם דפקה לי את הקופסא . הא חליל? אתה זוכר את הפעם ההיא שהייתי בטוח שאני חתול והתחלתי לשרוט את הקירות כמו משוגע או את הפעם ההיא שניסיתי חתוך את הוורידים עם השיניים ואתה נכנסת ובעטת לי בראש כדי שאני אפסיק. ואז אמרת לי גם משהו, אני לא זוכר בדיוק כי התעלפתי. מה זה היה תזכיר לי, אהה כן, "יא כלב אם מישהו יהרוג אותך זה רק אנחנו ולא אף אחד אחר".
תשמע אני חייב להגיד שיש לך את זה, אתה יודע להגיד את הדבר הנכון ולבעוט במקום הנכון. חשבת פעם להיות פסיכולוג? אתה נראה לי מבוזבז, מה כל החיים תשמור עליי? לך תלמד באוניברסיטה בעזה או במה שנשאר ממנה אחרי ההפצצות ותעזור לאנשים. הצלת את החיים שלי, בטח מסתובבים אצלכם עוד אנשים שצריכים אוזן קשבת ורגל בועטת.

תאמינו לי שאתכם זה גן עדן לעומת מה שעברתי בהתחלה. רק מכות ועינויים. נכון שגם אתם מדי פעם נותנים לי איזה אחת, רק שאז אחרי האחת הגיעו גם השתיים והשלוש והשמונים. זה לא שהם ניסו להוציא ממני מידע, הם ידעו שאני חייל פשוט זה היה סתם בשביל הכיף.
הם פרקו עליי את כל התיסכולים שלהם. וכשאני אומר פירקו אז תדמיינו שאני סובארו לגאסי מודל 98 שהגיעה למשחטה. כן, סוף סוף נפל להם יהודי לידיים והם חגגו עליי. לא תיארתי לעצמי שאפשר להגיע לרמות כאלה של כאב. רק מלחשוב על זה כל הגוף מתחיל לכאוב לי שוב. היו רגעים שרציתי שמישהו כבר יירה בי ושכל הסיוט הזה יגמר. כדור אחד בראש וזהו, מה אתם אומרים הייתי מגיע לגן עדן או לגיהנום? ונגיד שהייתי מגיע לגן עדן אתם חושבים שמישהו מהשהידים היה נותן לי כמה בתולות, אחרי הכל גם נפלתי על קידוש השם, גלעד שליט זה שם יהודי. וזו הסיבה שמלכתחילה הגעתי לשם.

שלוש שנים עברו וכלום לא השתנה. רק רזיתי המון. אין מה להגיד, שבי זה הדרך הטובה ביותר להרזות, לא מכוני כושר, לא כדורים, לא שיטות הרזייה, כלום. רק לבלות אתכם איזה תקופה.
אני חושב על ההורים שלי בתקופה הזו והם בטח כמו אבטיח בחורף - חיים מבחוץ ומתים מבפנים. כמוני. ביום שהתגייסתי אמא שלי בכתה, אבא שלי עמד שם עם פנים חתומות. אמא תמיד הייתה יותר רגשנית ממנו. אני זוכר שעליתי לאוטובוס והיא עמדה עם עיניים דומעות מנופפת לי לשלום. הסתכלתי עליה מבעד לחלון והלב שלי קצת ניצבט , בכל זאת לא בכל יום אתה רואה את אמא שלך בוכה. זה כאילו שהיא ידעה מה מחכה לה. אני חייב לומר שבאותו רגע גם אני בכיתי קצת. לא הרבה לא רציתי שהאנשים שיושבים באוטובוס יחשבו שאני איזה ילדה. מוסטפא תירגע מהר, נכון אמרתי ילדה אבל שלא יכנסו לך כל מיני רעיונות מוזרים לראש.
אבא שלי בטח הופך עולמות כדי להחזיר אותי, לא שזה משנה משהו, עובדה שאני עדיין פה. אבל מנחם אותי לדעת שיש מישהו שנלחם בכל הכוח כדי שאני אשוב הביתה - כלומר ישר לפסיכיאטר.
כל הכסף של האוניברסיטה כניראה ילך עליו. אז מר פסיכיאטר איפה שלא יהיה, תתכונן, כי ברגע שאני חוזר אתה בכיף יכול לקנות דירה בבלי, ים כסף אני הולך להוציא עליך.

אתם יודעים שעכשיו בישראל יש את יום כיפור. זה זמן לחשבון נפש צום ותענית, מה שאומר שבזכותכם חגגתי כמעט כל יום את החג הזה בשלוש השנים האחרונות.
השאלה היא אם אלוהים גם עושה חשבון נפש אם הוא מתענה בעצמו על כל המעשים הרעים שהוא מחולל לבני האדם, למה ללכת רחוק, לי. שיסביר לי כבודו מה עשיתי שמגיע לי להיות פה אתכם כל כך הרבה זמן. מה לעזאזל עשיתי. אוקיי אז הדלקתי טלוויזיה בשבת וגם נסעתי על אופניים ביום כיפור ואפילו רחמנצא ליצלן אכלתי בשר וחלב. אז זה העונש לי לבלות את החיים שלי אתכם? לא שיש לי משהו אישי נגדכם אתם מקסימים והכל ומחמוד הוא נשמה טובה עם אישיות גבולית רק שהייתי מעדיף להיות במקום אחר. איכשהוא אני בטוח שגם אתם.
וזה מוביל אותי לשאלה למה אני עדיין פה, איך זה שעד עכשיו לא עשו עיסקה אתכם ושיחררו אותי תמורת מחבלים, סליחה, לוחמי חופש פלסטינים. השאלה הזו לא יוצאת לי מהראש ומאוד מדכאת אותי
אומנם לא מדכאת כמו ארוחת הבוקר אבל עדיין מאוד מציקה.
מה אתם אומרים, מה אתה אומר חליל יש לך תשובה? כי לי לא. אחרי הכל זה אמור להיות פשוט, כבר עשו את זה בעבר, היו כבר כמה עיסקאות, אז למה לא עושים אחת בשבילי?
אולי רוצים שאני אהפוך להיות רון ארד. מה לעשות, אולי זה לא נעים להגיד אבל קצת נמאס ממנו, כמה אפשר לדוש ולטחון את אותו הסיפור. עם ישראל צריך דמות טראגית חדשה כדי להתאחד סביבה. עם כל כך הרבה בעיות במדינה וסיבות לריב, אולי אני זה הדבר היחידי שמאחד את כולם. לכן יש לפוליטקאים אינטרס שאני אבלה אתכם עוד הרבה זמן.מי יודע אולי אפילו יעשו עליי סרט- שכחו אותי בשבי 2. אני רוצה שאבי טולדנו ישחק אותי, רק הוא יודע איך זה מרגיש כשמדינה שלמה שוכחת ממך שנים על גבי שנים.

אתם יודעים למה אני הכי מתגעגע? לסרטים ערבים. אבל יותר מהכל למיטה שלי. קנו לי אותה כשהייתי בן 13 והיא הדבר הכי נוח בעולם. בא לי לפשוט את הבגדים, לשכב עליה, להריח את הריח סדינים מכובסים. ולהתכסות בשמיכה. לא צריך יותר מזה. אולי רק לתקוע נאד ולהתכסות בשמיכה שוב.
עשיתם את זה כשהייתם ילדים? אני בטוח שיוסוף עשה. אתם צוחקים כי אתם יודעים בדיוק למה אני מתכוןן. יוסוף ידידי ושובי אם אני אמות פה בסוף, רוב הסיכויים שזה יהיה מהנאדים שלך. אני לא יודע מה קורה לך בבטן אבל לדעתי מסתובב לך שם יצור מכוכב אחר.
אז מה אתם אומרים אולי תשחררו אותי, אני אלך לדרכי ואתם לדרככם, אני מבטיח לשמור על קשר ולהתקשר בחגים. לא אהה, אין סיכוי. טוב אי אפשר לומר שלא ניסיתי.
אני הייתי גלעד שליט ואם הכל ימשיך ככה כנראה שניפגש פה גם שנה הבאה