אז... עמרי עוד לא הזמין אותי לדייט לוהט כמצופה (מצד שני, לא השארתי לו יותר מדי זמן לעשות את זה. אז כל המחכים לפוסט הדייט הלוהט עם עמרי - אל תאמרו נואש!) והסתפק בתוך כך בהתלבטות אמוטיקנית בעמודת התגובות של הפוסט הקודם. מבלי להתמהמה, התחברתי לוואן גוך שבי, עשיתי מעשה והרי התוצאה לפניכם.
ריאליזם נאיבי במיטבו, רבותיי וגבירותיי! המדובר באסי (שמזכיר כאן מעט את דובי גל בעשייה המוקדמת ובשיאו), טעון בכלבתו החשקנית ניקי ובחרב צעצוע, אשר יוצא לחרף נפשו במלחמה החשובה מכולן – המלחמה על לבה של למ"ד! מולו עומד בצורה קצת הומואית, יש היאמרו (אני, למשל) אויבו המר והאכזר, חמוש במשקפי רייבאן, פאנצ'ים בינוניים וחליפת קונדום ירוקה ומוזרה – עמרי מרכוס החתיך האדיש. בצד, מלמעלה, ניבטת למ"ד המפוחדת שמקווה לטוב* (במציאות למ"ד רזה יותר. ידוע שציורים משמינים יותר מתמונות אפילו).
*שיער: חופפת לבד עם השמפו האקראי של השותפה לדירה שלי. כרגע זה שמפו טבעי כזה שחלטו ממלפפון וקיווי או משהו. לא רע. שמלה קיצית בצבע טורקיז: יד-שנייה מ"אדרת". מגפונים אדומים: אוסף פרטי
------------------------------------------------------------------------
צל"ש: - למגיבת הבכורה שכינתה אותי בתואר הקונקרטי והמייצג - "מעולה". עם סימן קריאה! - לאסי'לה שמטפח את פריצת הדרך שלי באמצעות דוא"ל יוקרתי בקשת טי וי - לנדב יעקבי המושך יחסית לגילו, שהחמיא לי בהודעה אישית והחזיק אותי קצר וכמו שצריך כשציין "אני לא נותן כוכבים מתוך עיקרון, אבל מחמאות דווקא כן".- לעמרי החתיך, שאמנם לא הגיב תגובה מהממת, אבל עדיין הגיב ולפחות לא התחכם.
|