מי ידע לתאר אתירושלים ביום כיפור מנקודת מבט של כניסה ג' בשיכון אחד בקטמון הישנה בשעה תשע וחציבערב, אחרי שהשכנים החגיגיים מצום השכיבו את עצמם לישון, ופטרו אותנו סוף סוף מקולדיבורם הרם מהתרגשות.

והתמונה היא רק עלפי משמע אוזניים; דלת נטרקת, מקרר נוהם ומפסיק, מישהו הופך דף בספר, יללה של חתולאחת יחידה, הדי דיבורים רחוקים, אנשים הולכים ובאים מעמק רפאים אל הכותל ובחזרה,נהר של אנשים הרחובות, והכל שקט, הכל דומם. אפשר לשמוע את רשרוש עלי האקליפטוס אחדאחד, צרור נביחות אחד יחיד מרחוק ונמוג כמו בכפר, כמו  בהר, כמו ביער. ירושלים מחלון אחדהפונה לרחוב נגבה, פתוחה לרווחה,  לא מנוכרת, לא מתגוננת.   

וחושךגמור בחצר האחורית  שאינם פונה לרחוב, איפה שהחלון שלי פתוח, כי הצמים כיבואורות, התכרבלו בתוך שמיכות, והניחו אותנו לנפשנו.

אנשיםלא תופסים שבעצם עשינו דיל טוב ביום הכיפורים בירושלים.