כותרות TheMarker >
    ';

    אינטראקציה!

    פתאום ראיתי שיש לי אפשרות לבלוג אז פתחתי אחד. יש מחשבות שלא תמיד יש מי שיקשיב להן. אני אכתוב אותן לפחות אוכל אני לקרוא אותם בסוף היום :-)

    אמא שלי 5

    11 תגובות   יום חמישי, 9/10/08, 02:41

    יום כיפור.

    אמא שלי לימדה אותי שלא חייבים לצום אם לא רוצים כשהייתי נער.
    אותה לא לימדו את זה אלא הכריחו אותה לצום כשהייתה ילדה.
    כל יום יש לי את הזיכון המיוחד של אמא שלי, ביום כיפור זה הזיכרון שלי.

    באזכרה לציון השנה הראשונה לפטירתה הופקה חוברת עם מכתבים שקיבלנו אחרי פטירתה והספדים שנקראו על קיברה הטרי.
    היום בערב ניזכרתי בחוברת הזו.
    הלכתי לארון שבו היא שמורה והוצאתי אותה.
    קראתי את כולה.


    את מה שהחברים שלה לעבודה כתבו.

    את מה שהחברים שלה כתבו.

    את מה שהתלמידים שלה כתבו (תלמידי חינוך מיוחד)

    היה לי קשה.

    היה מרגש.

    היה עצוב.

    יש לי הרבה געגוע לאמא שלי.

    הרבה הרבה הרבה געגוע לאמא שלי.

    הנה חלק מהחוברת הזו.


    מחברות לעבודה

     

     

     


    מהחברות

     

     

     



     

    מתלמיד

     


    אמא שלי הייתה בן אדם מאוד מיוחד.

    את חסרה לי הרבה אמא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/2/09 22:16:

      כואב ומרגש. אין מילים להוסיף.
        19/10/08 16:17:

      איננו מכירים ובכל זאת התרגשתי עד דמעות.

      לא הצלחתי לקרוא הכל.

      כשאימי נפטרה מסרטן נזכרתי איך בוכים. איך מתייפחים...

      די לא אכתוב יותר...אין לי את הכוחות לחלוק כמוך. זה כואב מידי.

      תודה!

       

        10/10/08 09:07:


      יינון יקר,

      קשה לאבד אמא, בכל גיל, בכל מצב,

      על אחת כמה וכמה כשהיא אמא נפלאה ונהדרת כ"כ.

      לא יודעת איך אתמודד עם ובבוא הזמן...אמא שלי היא יד ימיני,

      היא האופטלגין, הכרית והממחטה, שק האגרוף שלי, החברה הכי טובה,

      הפסיכולוגית, המנחמת, האור בקצה המנהרה, האור בעצמו  -ועוד ועוד סופרלטיבים.

      היא יודעת את זה.

      אני טורחת לומר לה ולכתוב לה זאת. אני מזכירה לה מידי פעם. שתדע.

      גם כשאנחנו עוברות חוויות לא קלות בחיים, הכל נעשה ביחד, בשיתוף, ממש בסימביוזה

      ותמיד יש לי לאן לחזור. תמיד יש לי בית אצל הורי ואני אסירת תודה ומוקירה אותם על כך.

      זה לא מובן מאליו ואני יודעת שזה ה"לוטו" שלי בחיים. (גם הבנות, אבל זה נושא לפוסט אחר).

      מה למדתי מזה? לנסות ולהשתדל להיות הכי הכי עבור הקרובים אליי.

      לתת הכל למענם.

      לא תמיד זה מצליח לי. אבל זה מה שמנחה אותי.

      שלא אצטער ביום לכתי מהעולם.

      כשמישהו נפטר אומרים: "שלא תדע עוד צער".

      מאחלת לך שתדע לתת לקרוביך. שתחיה כך שאמך תתגאה בך.

      ו...כיכבתי.

       

       

        10/10/08 05:59:

      גאה בך בן יקר ובמיוחד לקרא את זה בוושינגטון הרחוקה
        9/10/08 21:13:
      אשרייך
        9/10/08 18:43:

      נגעת

      מקסים

       

        9/10/08 16:18:
      לצערי מבינה לליבך
        9/10/08 13:37:


      ממש קשה לי לעצור את הדמעות. תודה רבה כ"כ על השיתוף.

      חיבוק גדול.

        9/10/08 07:43:

      הזכרון שלך כל כך מוחשי כאילו היא כאן,

      כשקראתי את השורות הללו - התרגשתי יחד איתך - אין ספק שהיתה אישה מדהימה

      זכות גדולה הייתה לך להיות הבן תחת כנפיה כל השנים

      ונראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ - התכונות הללו עוברות במשפחה.

       

        9/10/08 04:48:

      פוסט מרגש. הכתבים מצליחים להעלות את דמותה בצורה מוחשית ביותר , וכאילו נתקלנו בה עכשיו בקפה והכרנו אותה - וזה נראה כמו זכות גדולה.
        9/10/08 03:14:


      כמו תמיד

      מרגש ונוגע בכל פיסת עצב ,רגש ונשמה בגוף.

       

      אמא שלך הייתה אישה מדהימה כך עולה מהכתוב.

      אתה ממשיך את הדרך שלה בכמויות האהבה שאתה מעניק לאחרים!

      שתדע.ותתגאה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ינון לנדנברג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין