אולי, בימיכיפור באים אעשה תהליך אינטנסיבי של חשבון נפש. מרתון, אם תרצו.
לשבת עם הנשמה הכי קרובה שלך ובמשך כל יום הכיפור לנתח ולעשות מאזנים נפשיים ומוסריים של השנה האחרונה והחיים בכלל.
ובשאר הזמן פשוט לשכב, לבהות ולעשות מאזנים עם עצמי בתוך הראש.

לא להיות כבש כמו אחותי שפעם בשנה שמה על עצמה שמלה שחורה, הולכת לבית כנסת ומחליטה לצום כי זה אתגר ומגניב. או אבא שלי שלא צם ומחפש תחנות זרות בטלוויזיה כדי שיהיה לו מה לעשות אבל פתאום אני קולט אותו תולה כביסה בחושך.

הקטע של הצום טפל בעיני.

נשמע כיף