מעטים הסרטים שכשאני צופה בהם אני מתפעל מהמוסיקה יותר מאשר מהסרט עצמו - אצל טרנטינו זה קרה. במיוחד בקיל ביל. בחירת המוסיקה פשוט גאונית. למשל קרב החרבות ביפן בין אמה ולוסי כשברקע קסטנייטות מקסיקניות.
עכשיו יצא סרט חדש. חסין מוות. לא נראה לי שאני אלך לראות אותו. את הפסקול שלו בטוח יהיה לי.
הנה דוגמית.
נ.ב. המשך יבוא.
|