אפתח בברכת גמר חתימה טובה.

ואמשיך בשאלה-האם עמדתם במצב שאתאר כאן, וכיצד פעלתם.

זה החבר הזה הימי הצבא/לימודים,

זו החברה הזו, שאתן כבר שנים מכירות, כבר ששכת ממתי אפילו,

עברתם יחד כל כך הרבה, את כל משוכות החיים, הקשיים, ההנאות, הטוב, הרע, והמשעמם. הלימודים, הנישואין, הגירושים, הפיטורין, הלידות, הזכיה באוסקר..הכל הכל.

ואז התחילו להגיע הגמגומים, החברות כבר לא מה שהיתה, או שהיא /הוא התחילו להיות פוגענים, או שסתם התחיל לשכוח ימי הולדת, או שנישאו לבן/בת זוג בלתי נסבל או בוגדני, בקיצור, זה כבר הרבה זמן לא זה, והחברות מתחילה בעיקר להעיק.

ומנגד, חברים חדשים באים, וההרגשה שהם חברים אמיתיים.

והנה , עשרת ימי תשובה באים (בעצם, כבר הלכו..) וחשבון נפש מגיע.

החלטתי שיש חברים/ות שאני לא מעוניינת להמשיך את הקשר איתם. וחלקם זה קשר של שנים ארוכות, ואני לא מאלה שמסננים או נעלמים.

מה עושים?

חייבת להיות שיחה, אבל איך..?