"אין לחיים שלנו מטרה מוגדרת מראש." (פרופ' אסא כשר) 

אני יוצרת ומגדירה את דרכי כפי שאני רוצה,

כשאני רוצה.

כמי שנטועה בהרגלים שלה,

אני מוצאת עצמי לפעמים,נסחפת עם איזשהו כיוון מתבקש,

אבל,אני רוצה לשלוט בחיי.

להחליט אם לחיות,להחליט לאן, עם מי, ולמה. 

אני רוצה לכתוב את הסיפור שלי,

אני רוצה לכתוב את המשמעות.

אני רוצה לכתוב בתוך הדפים הלבנים של סיפרי,

שכן  אף אחד לא יכתוב את התוכן שלהם במקומי. 

אני רוצה להסתכל, עכשיו - על חיי,ולדמיין איך הם הופכים לחלק מסיפור שאני רוצה לספר.

אני רוצה את ענת שבעולם,

מצאתי את רובי,

ואני הולכת עכשיו למצוא את כולי. 

אני מודה לפרופ' אסא כשר

שקרא את השיר בשנת 1984 לעדת סטודנטים לפילוסופיה.

הרעיד את ליבם באופן שלא שכחתי  מעולם.

איתקה

 מאת קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863)  

כי תצא לאיתקה

בקש כי תארך דרכך מאד.

שתהיה מלאה הרפתקאות,

שופעת תגליות.

ליסטריגונים, קיקלופים,

פוסידון הזועם – אל תירא מהם:

לעולם לא יקרו אלה בדרכך

כל עוד מחשבותיך נעלות,

כל עוד רגשות נשגבים

מדריכים את נפשך ואת גופך.

ליסטריגונים, קיקלופים,

פוסידון הפראי – לא תפגוש בם

אלא אם כן תישאם בקרבך,

אלא אם כן רוחך היא שתקימם לפניך. 

בקש כי תארך דרכך מאד.

מי ייתן ותתעורר אל בקרי קיץ רבים,

ובשמחה רבה, בחדווה,

תדרוך כף רגלך בנמלים אותם תפקוד לראשונה.

מי ייתן ותחנה במחוזות המסחר הפיניקיים

ותרכוש את הטובים שבטובין,

אם הפנינה, האלמוג, הענבר וההובנה,

גם בשמים משכרים מכל המינים –

בשמים משכרים ככל שתוכל לשאת.

ומי ייתן ותפקוד ערים מצריות לרובו

תלמד, ותוסיף דעת מחכמיהם. 

ותהא איתקה לנגדך תמיד,

להגיע לשם זה ייעודך.

ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך.

ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה,

ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים,

עשיר ככל אשר אספת בדרכך,

ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד. 

איתקה העניקה לך את הטיול המופלא.

אלמלא היא לא היית יוצא כלל למסע.

אין בה עוד. והיה כי תגלה ערוות עניה,

לא איתקה הוליכתך שולל.

וכך, לאחר שתקנה חכמה ותעתיר ניסיון,

אז תשכיל להבין משמעותן של איתקות אלה. 

תרגום מתרגומים לאנגלית ולאיטלקית: דן פלדמן feldman@bezeqint.net