על הדף
פוסטים אחרונים
- גמר חתימה טובה ושנה... 6/10/11
- יוטיוב ואני... 30/5/10
- לחם דמעה 1/5/10
- "פרי העץ" שלי 16/4/10
- שבילים בדרך 18/2/10
- פעם הייתי 25/1/10
ארכיון
ללכת בלי ולהרגיש בלי
| זאת מחשבה שתחילתה בגיל 5 עת אושפזתי לצורך ניתוח (קטן) שכל כך שמחתי לקראתו כי הבטחת לי גלידה הכי גדולה בעולם כשאתעורר מההרדמה. הפנים האחרונות שזכורות לי לפני ההרדמה הם פניך היפות והזוהרות והראשונות שראיתי כשהתעוררתי היו שוב פניך הקסומות כחול עיניים בשיער מאפיר מחייך חיוך של הגנה מחייך באושר למראה עיניי בנך הנפקחות.
זאת מחשבה שהמשכה בגיל 12 עת תקפה אותי הצהבת זאת שמגיעה לביקור כמעט אצל כל הילדים בגיל זה או אחר היא משביתה אותי לשלושה שבועות של משכב בבית מבלי לפקוד את בית הספר או לקיים כל פעילות אחרת כאבי בטן וחוסר תיאבון אינם מרפים והחולשה חזקה ממני היא כובשת אותי במשך ימים ארוכים.
אתה במסירותך לא מש ממיטתי, מנצל ימי חופשה מעבודתך בכדי לעמוד לצידי בעת חוליי, מקפיד להשקות אותי בנוזלים ומנסה ללא הרף להאכיל אותי במעט מזון כדי שאתחזק ומסדר לי מסדרים של סוכריות לצד המיטה לשמור על אנרגיה (ומתיקות)
ידי האב הגדולות שלך עוטפות את ידיי הקטנות לחמם ולחזק ולהמחיש לי עד כמה הביטחון שלי קרוב אליי עד כמה אבא שלי הוא אבא שלי, עד כמה אבא שלי, הוא אבא שלי עד כמה, אבא שלי הוא שלי.
עוזר לגופי החלש להתרומם כדי להתרחץ ואני מבוייש על שערות ערוותי המבצבצות סומך גופי על גופך מניח אותי לחסדך וטיפולך המסור, המעודן והמוקפד. לילות שלמים נבצרה ממך שינה כדי לפקוח עין על בנך.
בתור לרופא שיבדוק את קצב ההחלמה אני מוותר על כיסא החולה בכדי לכבד אותך בישיבה ומה שנראה לחלוטין מוזר לאחות מתקבל בחיוך והבנה בינינו, כך חונכת וכך חינכת למחול על כבודנו למען הזולת, לראות את צרכי אהובינו לנגד עינינו במקביל ושווה לצרכים שלנו.
זאת מחשבה שנמשכת, מחשבה של חייל בן 20 שמפונה במסוק מהשדה בלבנון והכרתו שבה אליו רק כעבור שעות ארוכות והדמות הראשונה שמופיעה לנגד עיניי היא אתה והבטחה בפיך "תתחזק מהר בן, המקרר של בית החולים מלא בטילונים בכל הטעמים והגדלים ומעבר לחולים האחרים שנפשם יוצאת אליהם האחות הראשית כועסת, היא טוענת שזה מקום לתרופות" ומי כמוני וכמוך יודעים שהתרופות שלי עשויות מטעמי שוקולד וניל ריבות חלב ופיצפוצים.
זאת מחשבה שמסתיימת אצל גבר בן 43 שמאכיל את אביו ברגעיו האחרונים גלידה קרה. זאת מחשבה שהורגת גבר בן 43 כי לנגד עיניו אביו שידיו הקטנות נעטפות בידיי הגדולות והן קצרות מלהושיע. זאת מחשבה שדורסת כל חוסן אישי שנבנה בעזרתך כי גופך נאכל במהירות האור להוביל אותך מכאן לשם. למקום בו איני יכול לראותך יותר מחייך את החיוך הקסום שלך, למקום שימנע אותי להקשיב לקולך הנעים ולשפתך המשובחת. למקום בו לא אוכל לחוש את מגע ידיך המגוננות.
גם העובדה שזכיתי לחיות, לגדול ולהתחנך על ידי אדם מסור, צנוע ואהוב כל כך על הבריות אינה מחפה על החיסרון ועל הגעגוע, אינה מחפה על האובדן.
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה לתגובתך המלט
מ. חבר
אל... יקרה
תודה גדולה על תגובה שיודעת
חבר
זכית
אהבה ללא תנאי
אב שאוהב אהב וימשיך לאהוב אותך
בליבך ובנשמתך
הכתיבה שלך נוגעת עמוק בלב...
תודה רבה בוסמתי
על תגובה מרגשת
חבר
נשיקות לך איש יקר
על הרגש שהפעמת בי
פוסט מיוחד במינו ...
יפה העצבות
ויפה יותר העצבות כשמלקקים גלידה
תמונה סוריאליסטית *
תודה רבה אפרת
תגובתך יודעת
מ. חבר
או שוקולד אחרי זריקת אנטיביוטית
תודה רבה שיקשקשוק
מ. חבר
תודה רבה שוקי...
מוגן כל עוד ועכשיו צריך ליצר לעצמו "הגנות" חדשות
יש או אין תחליף שימלא את החסר?
ריגשת ונגעת
בדרך התאור
בתחשות שתוארו בעדינות
ברגישות
שלך אפרת
ידי האב הגדולות שלך עוטפות את ידיי הקטנות לחמם ולחזק
ולהמחיש לי עד כמה הביטחון שלי קרוב אליי
עד כמה אבא שלי הוא אבא שלי, עד כמה אבא שלי, הוא אבא שלי
עד כמה, אבא שלי הוא שלי.
ובכלל כל אובדן
כנראה
מעיר
את איורי העצב
אפרת
הלוואי שתאריך שנים של בריאות ואושר רב לצידך
כל כך מחובר לפחד הזה שלך ונראה שהוא נחלת כולנו
החשש מהיום שאחרי.
זה נכון שהאובדן בלתי ניתן לתיאור במילים ודוגמאות
וגם הכתוב כאן לא ממש (בעיניי) מצליח להביע אותו
אבל בסופו ובתחליתו של עניין החיים חזקים יותר דבש
ואת שעסוקה עכשיו בפרידה מהרגלי העישון, עדיף לכולנו
פרידות מהסוג הזה.
מ. חבר
תודה רבה מנור
על ההשתתפות, הרגישות והמחמאה
כואב לא פחות לדעת שאין לך את "הבתים" הראשונים
אני כמובן לא יודע את הנסיבות לזה
אבל מבין עד כמה זה יכול ליצור חחל באדם
יש כאלה שיגידו שהחיים רצופים בהכנות קטנות
של פרידות כהכנה ל"פרידה הגדולה"
קראתי.
הבנתי.
הזדהיתי.
הזלתי דמעה.
אצלי זה נעצר בגיל 16.
הזכרת לי בלונים שהוא היה קונה לי אחרי כל זריקת פניצילין.
אדם מוגן מפני זקנת הוריו עד הרגע שבו עליו לטפל בהם, לסעוד אותם ולהיפרד מהם.
תמיד תודה לך איילת יקרה
"יש לי אישה שאוהבת אותי, אמא שלי."
אכתוב בצורה הכי פשוטה שאפשר
גרמת לי להיזכרבפחד, ולחשוב כמה מלאה אני בו, בפחד,
מהיום בו אפרד ממנה.
מרגש עד דמעות.
הינה לך, החזרתי
המחשבה הייתה לצמצם את הסה"כ כדי שלא להעמיס
אבל אין שמח ממני להגיש לך אותו
תודה רבה דנה
דמעתא על לחיתא / מ. חבר
בפרוש עליך סוכת שלומך
עת רגליך פשעו בך
ולא יוסיפון להלך אותך
מיטתך עוטפת יומך ולילך
גוזלת אותך ממני מחלתך
ואתה מתקן תהילי פי הנאמרים
על משכבך בערבי השבוע
וגופך הבוגד לא יודע
להכשיל מוחך החד
זה שקורא דגושה בעיתה
וזה הזוכר טעמי המקרא
באצבע מורה ואומר לי
זכור אתה "דמעתא על לחיתא"
ואני עם הארץ
מבקש אותך פרשנות
ואתה שב ואומר
פעם אחר פעם
"דמעתא על לחיתא"
וזהו!
ובאו ימים מעטים לספור
ונשמתך לאבא גדול חפצה
ועל הלחי בי דמעה
לא על חיים אדבר
על מיתה אשורר
כפות ידיי אל על ארימה
מחילה כפרה וסליחה
לא ידעתי להושיע
לא ידעתי להושיע
"דמעתא על לחיתא"
שרה רחל ובת השם
פרשנותה נתבררה.
מבין לליבך ולרגשות שאתה יודע ויכול לבטא בכישרון כתיבה נדיר.
הייתי לדעבוני במקום הזה ומחזק אותך בחיבוק.
שמור על עצמך וברוך תיהיי,
מנור
הלוואי היו לי כל הבתים הראשונים כדי להגיע לזה האחרון.
שווה ביותר.
כל החיים חיים כדי להיפרד.
ולא מלמדים אותנו להיפרד.
מוטי
הצמרמורת אחזה בי
תאורך נוגע בפכים קטנים של קשר, אהבה ואושר
ביחסים של הדדיות וידיעה מקרוב
אשריך שהיה לך אביך
ואשריו שאתה היית לו
מחזקת אותך
איילת
עצוב ואוהב
פעם, היה כאן שיר
שהחסיר בי נשימה
(אולי תחזיר)
גם התגובה שלך נוגעת
תודה ורד
תודה לך, חניתודה רבה גו'די
מאד מרגש, נוגע ללב ועצוב.
דמעות עלו בעיניי.
בר מזל הינך שזכית לאב נפלא, שידע לאהוב אותך וללמד אותך מה חשוב בחיים.
שולחת חיבוק.
מרגש..מצמרר..
במילותיך אתה מעביר
עד כדי תחושה (לי, כקוראת)
את הגעגוע והחיבור המיוחד בין אב ובנו
בעוצמה רבה.
מילים נוגעות..
חבר...
חיבוק מכאן..
ושרק תתחזק..
תודה
ששיתפת
הייתי שם..
אכן התמודדות לא קלה
להאיר את הדרך