יום אחד בעודי סטג'ר (סטודנט להוראה) עבדתי באחד הקיבוצים והלכנו לפינת החי עברו ליד כל החיות וליטפנו את כל אלה שאפשר (הברווזים נשכו אז ויתרנו) על שהגענו לחמור, מי שלא ראה ילדים מעולם יודע שילד בן 2-3 בערך מגיע לגובה של החזה של החמור מה שאומר שכאשר הגענו לחמור היה קשה שלא להבכין (לילדים) שמחובר לא צינור בין הרגליים. אחד הילד מאוד נבאל לרגע ושאל את הגננת: "מה זה?" הגננת: "הופתעה וענתה זה שום דבר" אז ילד אחר אמר : "תראה איזה בולבול גדול יש לחמור והיא אומרת שזה שום דבר! |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לשניכם!
אפרופו-שיחתנו בלילה ותגובתה של גאיה.
אזיי לכשאגדל,אדע לומר לך מי אני,לכשאהייה גדול...
ואני כבר.
ילדים,ככל שלומד מהם-מחכים.
ככל שקשוב להם,גדלה לאין שיעור,
יכולת הענקה שבי.
אוהב אותך מאוד,איש מיוחד ויחיד.
צחקתי בקול רם... והאמת - זה רק מראה כמה אנחנו מזלזלים בילדים (הפנימיים שבתוכנו) ולא מתייחסים אליהם ולא מרגישים אותם...
מי ששוכח את הילד הפנימי גדל למבוגר עייף ונרגן, ולא מתבגר ומבשיל באמת...
:)
יום קסום מותק אחד!