כותרות TheMarker >
    ';

    אינטיליגנציה עסקית/ארגונית

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" נתן אלתרמן

    ארכיון

    "לא בגדתי"

    93 תגובות   יום שישי , 10/10/08, 00:42

    "   מתוך הבלוג של עידן בכור  "הגיגית" :

     

    “לא בגדתי” - בין אורי אילן לשולה זקן

     




    ''לא בגדתי - היו המילים אשר נוקבו על אחד הפתקים הקטנים אשר נמצאו על גופו ובבגדיו של אורי אילן ז”ל, בעת שהוחזרה גופתו מהשבי הסורי, בחודש ינואר 1955.



    אורי אילן, בן גן-שמואל, התגייס לגולני בשנת 1953. בדצמבר 1954 הצטרף לחוליה אשר נשלחה לתחזק מתקן ציתות בשטח סוריה, סמוך לתל-פאחר, ונתפסה על-ידי הסורים.

    ב-13 לינואר 1955 התאבד אורי אילן בתאו בכלא אל-מאזה הידוע לשמצה. עם החזרת גופתו לישראל נמצאו על גופו ובבגדיו 9 פתקים ובהם מסרים קצרים, ועל אחד מהם - “לא בגדתי, התאבדתי”. בזכרון הלאומי נצרבו המילים “לא בגדתי” כמופת להקרבה למען המדינה ושמירת בטחונה ובטחון אזרחיה.

    עוד על אורי אילן, וכן רשימת מקורות נוספים:

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F



    ''לא בגדתי - היא גם הכותרת המפארת את שער מוסף יום כיפור של ידיעות אחרונות, אשר מביא לנו “ראיון בלעדי” עם שולה זקן.



    שולה זקן, ילידת ירושלים, הצטרפה בגיל 17 כמזכירה למשרד עורכי-דין, שם פגשה את עו”ד אהוד אולמרט אותו היא מלווה בנאמנות ובמסירות מזה 30 שנים. את הפתקים של זקן, ובהם רישומי העברות מזומנים במעטפות ושאר תכמונים, מצאו חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח”ה). זקן עצמה שומרת, כידוע, על זכות השתיקה בחדרי החקירות בבת-ים.



    “אבא שלי אמר לי ‘לא פוגעים באמון של אדם שהלכת איתו 30 שנה’, ואחרי מותו זה הפך לצוואה” מספרת זקן לסימה קדמון, אשר מפגינה אמפתיה ולא מקשה בשאלות עיתונאיות.

    לא בגדתי” של זקן הוא אחד הקודים הבסיסיים של הפאמיליה, בה הערך העליון הוא הנכונות להקרבה למען הבוס-הסנדק. ואם תרצו, יש כאן מסר שאינו סמוי למי שהיא מצפה ממנו לתיגמול הולם. ככה זה בפאמיליה.



    עוד על שולה זקן, פועלה ופתקיה:

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20080522_45644



    מה מביא את עורכיו של העיתון של המדינה לבחור דווקא ביום הזה (תזכורת: 35 שנים למלחמת יום הכיפורים) את הכותרת הנואלת הזו?

    בורות מדהימה? קהות חושים? טמטום מוחלט? הון-תקשורת-שלטון? …כל התשובות נכונות?



    במילה אחת: להקיא."



    עד כאן הפוסט של עידן בכור



    ולהלן תגובתי



    עידן

    תודה על ההזמנה ועל הראייה הרחבה והחשובה הזו.



    כשאנו מתבוננים בשלבים שונים של המודעות/התודעות האנושיות, ניתן ללמוד איך ערך מסוים עובד עבור אדם בכל רמת תודעה והוא אמנם יקרא באותן מילים, אך יהיה לו מיקוד, כיוון ומימוש אחר ממש. כך ניתן לראות איך אנשים הנמצאים ברמת תודעה אחת לא מסוגלים להבין איך אנשים ברמת תודעה אחרת רואים את אותו ערך (כמו סוגיות נוספות) בדרכים ובפרוספקטים אחרים. להתבונן באותו ערך בכל אחד מהשלבים הללו, מלמדת להבנתי, שמאז שנות החמישים חל היפוך ערכים והמקודש יותר הפך להיות מוחשי, חומרני, הישגי כשהוא ממוקד בתחום הפרט/היחיד וכך הוזנח תחום הקולקטיב/האנחנו . ( חשוב לזכור את המחירים ששילמו קבוצות ויחידים באותה תקופה, הגם שהמופת האנושי היה עילאי וראוי להערכה ולהכרת תודה)

    והאתגר הגדול שלנו כיום, הוא לעקוב אחרי תובנתו של הרמב”ם ולשאול את עצמינו איך מגיעים להרמוניה בין שני הקטבים הללו? בין היחיד והיחד?



    איננו יכולים ואין צורך לחזור אחורה לימי הקדשת הקולקטיב, אנחנו כיום בעיצומו של חיפוש משמעותי של בניית הרמוניה בין היחיד והיחד (הקולקטיב). ולכן הכל צורם לנו.

    וכמו שכולנו יודעים תהליכי התפתחות תובעים מאיתנו כאב וצער כבדים.



    אני מזמינה את כולנו לתהליך למידה שהפער הזה מבקש מאיתנו- איך ליצור לבנות קהילה משמעותית אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות של האחד לשני ולהיפך.




     

    דרג את התוכן:

      תגובות (93)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/1/09 00:06:

      אני חושב שכל אדם צריך להיות קודם כל ישר ואמיתי בינו לעצמו ולאחר מכן מחובתו להיות ישר בינו לסביבתו ומאידך לחשוב לפני ביצוע כל דבר שלא נזדקק לחיות בשקרים ואם נחכה שכולנו נהיה כאלה אזי איש לא יהיה  כך עצתי פשוט תתחילו להיות כאלה וכל השאר יגיע.
        30/12/08 19:50:
      והנה עוד משהו שיעזור לכם ללמוד - אם יש בגידה או אין בגידה....
        30/12/08 18:24:

      ערכים אז וערכים היום....

      ואת המנצח בהישרדות מכנים "תחמן" - מושג שבו הוא גאה ומסביר אותו (ואז מצטרף לקמפיין של ביבי כיועץ פוליטי) - דרשיני.... 

        30/11/08 17:59:

      אויש מקסימה אחת. קבלי אור ואהבה


        29/11/08 07:50:


      השימוש בשפה הוא המראה של התקופה, לא כל שכן עיתוי השימוש

      פוסט מאלף

      שאפו

      עידית 

        18/11/08 16:03:

      את גלעד שליט להחזיר... ולא רק להצהיר!

        18/11/08 16:02:


      תודה לך על הביקור בפוסט.

       

      *

       

      וגם....

       

      את גלעד שליט להחזיר... ולא רק להצהיר!

        9/11/08 08:13:

        6/11/08 21:05:

      צטט: drall 2008-10-12 12:49:14

      צטט: שרה בכור 2008-10-12 08:42:10

      אם תסכים לראות ששולה זקן היא אחת המראות שלי ושל כל יחיד אחר

      בשום פנים ואופן לא.

      שולה זקן היא לא מראה שלי והיא לא קשורה אלי. נקודה.

       

       לצערי, שולה זקן (ורבים כמותה) היא המראה של כולנו, בין אם תקבל זאת ובין עם לאו.

      זה לא אומרה שאתה דומה לה! זה אומר שאתה (ואני, וכלנו) שותפים

      לחברה שאיפשרה צמיחתן של שולות זקנים (וצמיחתם של

      אברהם הירשזונים) - אתה ואני וכולנו, שמאפשרים, ומתפלאים.

      אם נפסיק להתכחש לחלקנו (המשמעותי) - משהו אחר יוכל לצמוח.

      ריפוי של החברה לא יתרחש כאשר נתכחש למחלה ולחלקנו ביצירתה.

       

      אמר פעם מי שאמר שמנהיגים יכולים לצפות לאנשים בארגונים שלהם

      ביחס למה שהם מוכנים לסבול ובשיקוף של התנהגותם עצמם.

      אני רוצה להרחיב ולהפוך כיוון - אנשים בארגונים (ובעמים) יכולים

      לצפות להתנהגות מנהיגיהם ביחס ישר למה שהם מוכנים להכיל

      או בשיקוף התנהגותם שלהם. (כל אחד לחוד, או שניהם ביחד).

       

      השינוי הוא בידינו - אם רק נרצה מספיק חזק. 

       

      הצטרפתי לפוסט מאוחר, אבל נראה לי חשוב להתייחס 

       

      (וד"ש חמה לעידן ידידי) 

       

      בברכה,

      רונן

        2/11/08 10:20:


      תודה על הפוסט החשוב הזה.

      כולנו אחראים למצב ובידי כולנו האפשרות לשנותו.

       

      אשמח לקבל הצעות מעשיות לסוגיה שהעלית, "איך ליצור לבנות קהילה משמעותית אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות של האחד לשני ולהיפך."

      בבלוג שלי,
      אחריות חברתית למען הדורות הבאים, הצעות שטרם הבשילו לכלל מעשה.

       

       


       

        31/10/08 22:43:

      צטט: halinka 2008-10-10 16:12:32

       

      צטט: "אני מזמינה את כולנו לתהליך למידה שהפער הזה

      מבקש מאיתנו- איך ליצור לבנות קהילה משמעותית אשר

      בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד לא יהיו עוד סתירה או

      קונפליקט אלא הזדמנות של האחד לשני ולהיפך. "

       

      ההקבלה הזאת בין אילן אייל לשולה זקן מצמרר אותי הופך את

      בני מעי עד בחילה. צר לי, ידיעות אחרונות לא נכנס לביתי, העיתון

      שלי הוא הארץ ולכן לא ראיתי את הכותרת האמורה אולם רק

      לדמיין לעצמי את המלים מבחיל אותי באמת! מצא חן בעיני איך

      עשית הקבלה בין "לא בגדתי" של שולה זקן, ל"לא בגדתי" של

      ה"פאמילה". אהבתי כל מילה בפוסט החשוב שלך שרה * עבור

      כל מילה בו, אך מאפשרים לי רק אחד.

      תודה שרה על המאמר, אשוב לקרוא עוד.

      חג שמח :-)))))))

      לאה HALINKA 



       

       תומך!! לא יכולתי לנסח זאת יותר טוב!!

      *

      אורי

       

        31/10/08 22:38:

      שבת שלום!

      לא בגדתי אכן הסיפור קשה וכואב הגם שהתרחש לפני שנים

      הלוואי וערכים שלאותם ימים יהיו היום שבאמת חשבנו לא רק עצמנו אלא גם על הסמל

      לגבי הגברת שולה זכאי  אני ממלא את פי מים......

      תודה...

        28/10/08 11:42:

       

       

       

      תודה על ההארה.

       

       

       

        18/10/08 02:10:

      פוסט מעניין ללא ספק, על כך תודה לך.

      אני בוחרת להתייחס לנקודה ספציפית:

       

      *למצולמים אין קשר לכתבה. לאותיות אין קשר לנושא. לעורך אין קשר עם המציאות. למעשה יש לו קשר עם האג'נדה הפרטית שלו ושל מי שמשלם את משכורתו.

       

       

      העיתונות כחלק ממנגנון התקשורת (בהחלט מדובר במנגנון הפועל בסימביוזה המשלבת את מרבית ערוצי המדיה)

      כבר מזמן אינה משקפת מציאות אלא יוצרת אותה.

      ככלל, העיתונות המובילה נוטה להדגיש מכנה משוף פסואודו, כזה אשר כמעט תמיד מחבר את הנאשים לטרגשיות ולערכים נמוכים. מושכת למטה, היכן שהחתך הרחב מדמם ומתאווה להציץ על סבלו של האחר על תקן "צרת רבים חצי נחמה" - זוהי לדידי אבן הניר אשר יושבת לעורך הראשי כאבן דרך שאין לה הופכין בבואו "לשרת את העם" במסירת אינפורמציה שהיא "שיקוף מציאות".

      כולנו מכירים את הטענה ש..צנצנת דבש אינה מוכרת עיתונים, כנראה שגם לא כפית דבש..

      אבל אולי הגיע הזמן שהעתונות המודפסת תתרגל להרויח קצת פחות אם כי ביושר, שלא לאמר יושר מוסרי!

      שינוי מדיניות תכנים ודיגום כותרות מהסוג הנחות ביותר מעידה יותר ויותר על בעייה אצל העורכים ומקבלי ההחלטות בתקשורת ועוד פחות על נטיותיו של העם, על העדפותיו וכו' וכו'.

      אסיים בברכת שנה טובה ממש טובה שבה נקנה פחות עיתונים ונתרום לריסון כריתת יערות הגשם בעולם :)

       

      ואף על פי כן ולמרות הכל נוע ננוע כשכפית דבש בפינו :)

        18/10/08 01:17:
      מישהו עדיין מתייחס למה שכתוב שם ? נו באמת...
        18/10/08 01:05:

      לא מאמין בכוונות טובות ונכונות,

      מאמין בחברה שחיה כאן בעוד 8 דורות,

      אין לה את המשאבים הרוחניים הדרושים להסכמה אמיתית בלתי אינטרסנטית,

      משאבים רוחניים כאלה לא ניתנים לרכישה,

      הווצרותם תלויה בגורמים רבים מאד, שכרגע אינם נראים.

        18/10/08 00:52:

      "ליצור לבנות קהילה משמעותית

      אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד

      לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות

      של האחד לשני ולהיפך"

       

      שרה ,תודה על התייחסותך לנושא.

      אני שואל עצמי האם בהתייחסותך אינך שואפת לבנות קהילה אוטופית?

      המיקוד ההדדי ביחיד וביחד נראה על פניו מחזק את היחיד ודרכו את הכלל.

      אולם, הוא עלול ליצור חד-גוניות מסוכנת ומנוונת.


      שרה, תקני אותי אם אני טועה ואם כך, על חוסר  הבנתי. נדמה לי, כי בתת המודע הקולקטיבי

      של מיעוט נרדף היסטורית, ההתייחסות לבגידה, כמו גם לצד השני של המטבע לנאמנות,

      היא ערך בסיסי בהישרדות. כתוצאה מכך יש לו פנים שונות ונעשה בו שימוש בהקשרים שונים.

      לכן הוא גם כה קשה לדיון. לכן הוא גם קשה כל כך לשימוש בפוסט שלך, ככלי ליצירת ובניית קהילה משמעותית ...


      נספח: "סל עצות לדובר" 

      1. הגדר לעצמך את המטרה שאתה רוצה להשיג.
      2. הגדר את נושא השיחה.
      3. נסה למקד את הדברים שאתה רוצה לומר.
      4. רשום את עיקרי הדברים בראשי פרקים ותוך התייחסות להתחלה, אמצע, סוף.
      5. השתמש בשפה ברורה, במשפטים קצרים וברורים.
      6. אל תשתמש בשפה נמלצת אלא בשפתך הטבעית.
      7. בסס את הרעיון המרכזי בדבריך באמצעות ציטטות, אנקדוטות, סיפורים צבעוניים, מטאפורות ודימויים.
      8. הגבר את סקרנות המאזינים באמצעות הצגת תמיהות, סימני שאלה, דברים יוצאי דופן, אמירות שנויות במחלוקת וכד'.
      9. ניתן להשתמש בהומור, אך יש להימנע מהומור ציני, אירוני או מתחכם.
      10. הסתייע בעזרים טכניים ולמד להפעילם היטב לפני הצגת הדברים. הקפד על  עמידה עם הפנים לקהל השומעים גם בעת השימוש בעזרים.
      11. יש לדבר בקול רם או להסתייע באמצעים טכניים כדי להגביר את עוצמת הקול.
      12. עליך להציג נושאים שאתה שלם עמם, שמעוררים בך עניין והתלהבות ושאתה בקיא בהם.
      13. הקפד על הופעה נאותה ההולמת את האירוע.
      14. נסה לשתף את הקהל ולנהל עמו דו-שיח שיוצר תחושת קירבה בינך לבינו.
      15. לפני הצגת הדברים בפני הקהל, תרגל אותם לבדך בקול.[מתוך מסמך של אירגון מסויים,לא יודע מי מה(מצאתי אותו באיטרנט תחת ערך"אמירות שנויות במחלוקת" ב google  )-אך כך בערך נראית גם הפוליטיקה,החברה ובכלל דרכי החשיבה של רובנו,,,,,אין לאנשים כח וזמן או כלים לקרוא קריאה ביקורתית,לברור את המוץ מהתבן,,,,,,העיתונות מוכרת/רוצה למכור,,,,,!!!דרכה לעורר אותך הקורא  ,ולהטות את הכף לכאן או לשם,,,,,,,,,,לגנוב דעת,מאדירה מיתוסים,ושוחטת פרות
      16. קדושות כרצון מגמותיה,,,,,,,לפעמים גם חושפת אמת בשם ה"סקופ",,,,,,אלה הם פני הדברים,,,,,המרחק שבין אורי אילן
      17. לבין אודי אדיב לבין יוסי שריד לבין
      18. אהוד אולמרט 2008-את כל האחרונים למעט אולמרט לא לימדו למכור,,,,,
      19. להציג,,,,!!!!לכל אחד מאלה הייתה האמת שלו,,,,וגם אם טעה (לדעתי ,חלקם כן,,,,,,,)זה היה בתום
      20. לב ,,,,,,,
      21. עיתונים לכל היותר נועדו למיחזור,,,, 
      22. www.systemsucks.co.il
         
        16/10/08 13:36:


      כך ניתן לראות איך אנשים הנמצאים ברמת תודעה אחת לא מסוגלים להבין איך אנשים ברמת תודעה אחרת רואים את אותו ערך (כמו סוגיות נוספות) בדרכים ובפרוספקטים אחרים. להתבונן באותו ערך בכל אחד מהשלבים הללו, מלמדת להבנתי, שמאז שנות החמישים חל היפוך ערכים והמקודש יותר הפך להיות מוחשי, חומרני, הישגי כשהוא ממוקד בתחום הפרט/היחיד וכך הוזנח תחום הקולקטיב/האנחנו .

      את צודקת. עידן צודק. כולם צודקים.

      השאלה - כמה אנחנו עושים למען המטרה הזאת והאם , כפי שציינת, כולנו באותה רמת  מודעות

      שמאשרת שוב ושוב שאנחנו לפני קריסת מערכות חברתית ומוסרית טוטאלית.

      לא נראה לי שמישהו יסיר את עבותות העיוורון הקושרות בני אדם אל מנעמי החיים - למי אכפת

      מהפרסומות הוולגריות? מהשפה העברית שיורדת מנכסיה- סוג של "שיחדש" עדות להדלדלות הרוח והתרבות?

      למי אכפת ממדורות החדשות שהפכו  למהדורות יחצנות ומיקוד העדשה המגדילה על הטפל והתפל?  למי אכפת

      מקהות החושים הקולקטיבית לנוכח תכניות הריאליטי?

      עד לא מזמן חייתי באזור שהמחיש את האפשרות שפעם נתפסה כבלתי סבירה, אזור שלם במדינת ישראל,

      בגבולות הקו הירוק ננטש ...קאסמים, פצמ"רים וכלום.אין כסף למיגוןהיתה המאנטרה הקבועה. בושה.

      ויהיו עוד מצבים שבהם נשתוק - כל "יחיד" מול מצוקת ה "יחד" כל יחיד ידאג רק ל"ביחד" שלו.

      לי בכל אופן אסור להרים ידיים, אני מעצבת מוחות צעירים. מלאכת קודש. ואת הרשומה של עידן

      אביא לשיעור הפסיכולוגיה החברתית של כדי להראות ...להמחיש...להתריע. כמה טוב שאני עדיין בצומת

      מרכזית של עשייה. קטנה, אבל עשייה.

      כל השאר - ברברת של ליל שישי מול קופסת הטימטום המטמאת.

      פעם , פרסמתי כאן בקשה "בואו להעשיר כיתה אי שם בפריפריה ..."ללא תשלום.לא חשוב מה אתם עושים,

      אם אתם מצליחים ומאושרים בואו  לשבת ולשוחח עלכך עם חבר'ה צעירים שצמאים למשהו שהוא יותר

      מריאליטי זול.  את יודעת כמה הביעו הסכמה לבוא ? 0.

        16/10/08 12:04:

      צטט: בועז22 2008-10-10 00:47:28


      ועדיין לא הבנתי...

      האם את לא רואה טעם לפגם בכותרת של ידיעות אחרונות?

      גם אני לא הבנתי, כמו בועז

       

        15/10/08 17:24:

      המרחק בן אורי אילן לשולה זקן

      עולה על שנות אור.....

       

       

        14/10/08 18:02:

      משהו עיצבן גם אותי בכותרת הזאת בעיתון...

      עכשיו כשאני קוראת אותך אני מבינה בדיוק מה...

      צודקת...

      באמת לא לעניין

      כוכב וחיבוק יקירתי

      מתובלת

        14/10/08 13:12:
      כל מילה סלע! תבורכי יקירה
        14/10/08 07:35:

      צטט: lakonya 2008-10-11 11:47:06

      שולה זקן היא כמו כלבלב הנאמן למי ששם לו את האוכל בצלחת. לא משנה אם האוכל הזה גנוב, לא משנה כלום בעצם, העיקר שהוא בצלחת, ובגדול.

      לזאת כבר נאמר "ואהבתי את אדוני", ובחברה מתוקנת היו רוצעים את אוזנה של שולה זו אל קורת הדלת.

       

      את מנסה לרכך את בגידתם של צמד הגנבים בציבור הבוחרים והאזרחים, כשאת אומרת "יש כאן ביטוי להלך רוח של התקופה".

      האם לשיטתך "הלך הרוח של התקופה" הוא לגנוב? האם נאמנות אינטרסנטית היא רוח הזמן?

       

      ההזדמנות היחידה לשינוי היא אם יכניסו את שני הגנבים האלה לכלא. לא כל התנהגות ערכית פסולה היא בת שיח לדיון. לפעמים ראוי לשלוף את המקלות והאזיקים.

      אני מבקשת להציע לעשות הפרדה

      בין הרשות השופטת והרשות המבצעת אשר אמורה לעשות את תפקידה נאמנה, ולהביא את מי שצריך לעמוד בדין על כל המשתמשע ממנו.

       

      לבין הרשויות המעצבת שהן מעצם טבען אינן פורמליות גם כאשר הן אוחזות בתפקידים פורמליים לחלוטין, בכלל זה נכללים כל אדם אשר חבר בחברה . גם אם הוא מנהיג אדם אחד לא כל שכן אנשים אשר בפועל מנהיגים יותר מאדם אחד.... אם הוא עיתונאי, חבר ממשלה או כנסת, מורה או מנהל, מפקד , מנהל של..... אחראי על...כולנו כאחד.

       

      "אם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר"

      בתלמוד הבבלי (מועד קטן ג כה). מסופר שם על הספד שנשא ספדן ששמו בר קיפוק על רבינא ובו אמר:
         

       

        "אם   
      [אם]
      [אם]

      בארזים נפלה שלהבת
      לויתן בחכה הועלה
      בנחל שוטף נפלה חרבה

         מה יעשו   
      מה יעשו
      מה יעשו

      אזובי הקיר,
      דגי הרקק,
      מי גבים. "

      תלמוד הבבלי (מועד קטן ג כה)

      'כיום "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר", הכוונה היא להביע זעזוע משחיתות שלטונית, או לבטא תחושה של חוסר אונים ואכזבה לנוכח התנהגות לא ראויה של אישי ציבור.( 'http://www.safa-ivrit.org/expressions/imba.php).

      כל אחד ואחת מאיתנו עלינו מוטלת האחריות ליצור שינוי אשר יוביל כל אחד ואת החברה כולה

      למקום אחר!

        14/10/08 00:25:

      מסכים עם הנאמר בפוסט בהחלט ממקד את הבעייתיות שיש בחברה שלנו כיום

      בעבר היינו חברה מגובשת מדינה צעירה ורוב האוכלוסיה הרגישה את הצורך לתרום את חלקה למדינה.

      כיום כל איש לביתו עושה, המעגל הצטמטם, החברה הישראלית כבר אינה מגובשת וכל אחד דואג לאנשי שלומו ולמשפחתו. לא מפליא שגברת זקן רואה בגידה "במשפחה" כערך עליון יותר על בגידה במדינה.

       אני לא חושב שגברת זקן חוטאת לנורמה החברתית כיום.  היא משמשת לנו מראה לחברה הישראלית

      1. 

      כבוד גדול עשיתם לעיתונות, שאתם יושבים ומפרשנין אותה לכאן או לכאן. מזמן לא זכתה העיתונות לכבוד כזה ולדעתי גם לא מגיע לה כבוד כזה. עיתונות היא עיתונות. כותרת של עורך היא כותרת של עורך. פרובוקטיבית. דבילית. יפה. אבל בהחלט מחוץ לתחום הדיון על נכסי צאן ברזל של התרבות שלנו. תיכף משהו יצטט אוהד בית"ר שאומר שהשופט בן זונה ונערוך דיון על מעמד השופטים בגללו.

      2.

      מותר להגיד הרבה דברים. ואנשים ישפטו את הנאמר. כשהכותרת לא טובה, היא פוגעת יותר ברצינותו של עיתון שבחר בה מאשר בנכסי צאן ברזל של החברה עליה הוא מדבר.

      3.

      גם המסר שכולם דואגים רק לעצמם הוא מסר בעייתי, וגם המסר של "התאבדתי ולא בגדתי" אינו מסר שאני אישית רוצה לחנך עליו את הדור הבא (או הקודם, או כל דור). האמת השפויה היא כנראה איפשהוא באמצע ואולי דווקא בזכות הביקור בקצוות - יותר אנשים יראו בסוף איפה האמצע השפוי והנכון כפי שהזכרת בדברי הרמב"ם (וגם לבודהה יש זכויות על הרעיון הזה כמה אלפי שנים לפני כן).

      4.

      לא צריך להתפלץ מהיום ועכשיו. פוליטיקה ת-מ-י-ד היתה עניין עם ריח לא טוב. גם בימי גולדה ובן גוריון, גם בימי הרומאים והיוונים. כנראה גם האדם הקדמון למד לשחק בפוליטיקה. שולה זקן ואהוד אולמרט לא שברו שום שיא. אפילו לא שיאון קטן בפוליטיקה הארץ ישראלית. חותם לכם על זה!

      5.

      למה דווקא על אולמרט וזקן נשפכים כל כך הרבה רותחין, עליהם ולא על ממציא האי היווני למשל - זו שאלה טובה. ומי שחושב שדווקא הפעם נגלתה לציבור איזו אמת גדולה והפעם אין פה משחקים פוליטיים מאחורי הקלעים שאנשים חזקים מאוד רוצים להפיל ראש ממשלה - ומצליחים - על אי סדרים ברמת בית במחיר מופקע או כמה אלפי דולרים - תחשבו שוב. בכמה מסתכמות כל הבעיות של אולמרט? מליון דולר? פחות?? ונדמה לכם שאין עוד כמה עשרות, שלא להגיד מאות, בפסגות ההון-שילטון, שאפשר לתפוס אותם על יותר, הרבה יותר, מזה?

      אז גם כאן כנראה יש אינטרסים ומושכים בחוטים ולא רק צדק צרוף שצף מעל פני השלולית הבאוסה פתאום.

       

      אפשר להמשיך גם עד 10 אבל נראה שגם ככה זה ארוך מדי.

       

      חג שמח לכל עם ישראל.

       

        13/10/08 22:45:

      שרה, אני מודה שלא ממש הבנתי. בחצי הראשון של הפוסט, את מביאה דוגמה מצויינת לאווילות של עיתונאי או עורך באותו עיתון, ומתחילה להפוך באותה אווילות ולפרשן אותה מכל הכיוונים. אין מה לפרשן, שרה, מדובר בעריכה עתונאית מטומטמת וקהת-חושים. זה הכל.

      הניסיון שלך בחצי השני של הפוסט להבין את את זה - מיותר. את נותנת לאותו אוויל תירוצים ורקע מדוע עשה את מעשה האיוולת. אמנם אורחות החיים השתנו במידה ניכרת מאז שנות ה-50, אך עדיין אנו מעריכים גיבורים לאומיים כאילן, וסולדים מאופורטוניסטים ונוכלים כמו שולה זקן. לא חל כל שינוי.


        12/10/08 17:35:

      צטט: drall 2008-10-12 01:33:08


      אני מתנגד במפגיע לכל עיניינו של הפוסט הזה.

      הוקעת עבריינים ופושעים במיוחד בתחום הציבורי היא דבר אחד.

      שיפור עצמי ועבודת מידות היא דבר נפרד.

      אין הם באים אחד ע"ח השני ואין הם קשורים בכלל.

       ואני מחזקת את ידיה של שרה, ומאמינה בכל ליבי שהקשר בין הוקעת עבריים ופושעים בתחום הציבורי קשורה קשר הדוק להוקעת החלקיים העברייניים בנפשנו בהתנהגותנו.  שיפור עצמי ועבודת מידות אחד הם.

      החברה הישראלית היא המחנכת שלי בכל הקשור למוסר, לצדק, לרווחה, לאגוצנטריות. אם אולמרט גונב, אני בהחלט שואלת את עצמי למה שאני לא אגנוב?  ואם קצב אונס אז חנן גולדבלט שואל את עצמו מה לעזאזל אני עשיתי לא בסדר?

      ואם שוקן סרסור אז למה שעוד גברים ונשים לא יסרסרו? 

      המנהיגים שלי, אליהם אני נושאת עיניים ומהם אני לומדת את מידותיי ועצמיותי. לטוב ולרע.

       

        12/10/08 17:22:

      צטט: drall 2008-10-12 12:49:14

      צטט: שרה בכור 2008-10-12 08:42:10

       אם תסכים לראות ששולה זקן היא אחת המראות שלי ושל כל יחיד אחר

      בשום פנים ואופן לא.

      שולה זקן היא לא מראה שלי והיא לא קשורה אלי. נקודה.

       

       

      הי שרה,

      הפוסט מעניין אך לטעמי מאוד מופשט.

       אולי תוכלי להרחיב על השקפתך בנושא הזה של ה"מראה".

      למה באמת צריך לקבל תופעה חברתית טובה או רעה כמראה?

        12/10/08 16:28:


      הייתי מאמצת את הסיסמא של  שלושת המוסקיטרים

      "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם"

      והיום  - כל אחד לעצמו לביתו ולכיסו.

      הרבה ערכים פשטו את הרגל, איבדו משמעות.

       

        12/10/08 12:49:

      צטט: שרה בכור 2008-10-12 08:42:10

       אם תסכים לראות ששולה זקן היא אחת המראות שלי ושל כל יחיד אחר

      בשום פנים ואופן לא.

      שולה זקן היא לא מראה שלי והיא לא קשורה אלי. נקודה.

       

        12/10/08 11:06:


      גם לי הכותרת צרבה

      יש לחזק את היחד!

        12/10/08 10:56:

      להקיא זו פעולה טבעית של מנגנוני החיים של גופנו.
      איני חושב שאף הטבעי הנ"ל יכול לשקף את תגובתי.
      ראשית אמנם עפ"י חוקי מדינתנו המתבשלת - כל אדם שלא הוכחה אשמתו - חף מפשע הוא.
      גם אם אנחנו ההדיוטות נחשוב אחרת זה לא משנה את החוק.

      מאידך "החוכמה העיתונאית " שמובאת בקישור , לה אני מתנגד !!!!

      שום סיפור של פוליטיקאי ועסקנים לא יכול להתקרב אפילו לצילו של העובדות שתוארו בהתנהגות האצילית של חרוף נפש של שבוי.
      איני רוצה לראות בעיתונאים נציגי העם.
      העיתונאי שאינו עושה מלאכתו נאמנה, פוגע בכל הערכים הטובים שיש בחברה, מסלף את המציאות בין אם בגוזמה ובין אם בסגנונו האישי. תפקידו להביא לידיעת הציבור מידע חשוב - לא בוצע.
      אני מצדיע לכבוד המת ומשפחתו ודוחה מכל וכל את אלה שלמען סקופ ישכחו מה באמת חשוב

      דוד

       

        12/10/08 10:05:


      איזו חוסר רגישות בהשוואה שבין אותו חייל לשולה זקן!

       

      שולה זקן אותה אישה קטנה או אולי גדולה, שיחקה את משחק הלויאליות

      של מעביד ועובדת. לא יותר.

      שכוח ושררה אוחזים יחד כך זה נראה, לא רק בממשלה, אלא בכל מערכת

      גדולה שקיימת לצערי.

       

      תמר

        12/10/08 08:42:

      שיעור קטן גדול ודווקא מבוש

       

       

       

      http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3130982,00.html

       

      "בוש: המשבר הפיננסי דורש תגובה גלובלית

      נשיא ארה"ב, שנפגש היום עם שרי האוצר של מדינות ה-G7,

      אמר כי יש לוודא שצעדים שנוקטות מדינות שונות,

      אינם מתנגשים או גורמים נזק כלכלי"

       

      תרשו לי לקחת מבוש את הענין הבוער והמאיים הזה

      למקום אליגורי, כמשל

      מקביל לתהליכים חברתיים-ערכיים-פוליטיים שהפוסט כאן, מדבר עליהם.

      ברמה גלובלית מדובר על היחיד והיחד של מדינות.

       

      "נשיא ארה"ב אמר כי

      המפגש בין שרי האוצר של המדינות המתועשות היה מאוד פורה.

      לדבריו,

      הוחלט על כמה צעדים שיסייעו

      להתגבר על המצב הלא פשוט בו שרויה הכלכלה העולמית."

       

      הגם שמקור המשבר הוא ארה"ב

      ומערכת הערכים שהנחתה

      את המערכת הכלכלית שם, לאורך שנים,

      ובכל זאת כולם כאחד מתאחדים... למען אחד=למען כולם.

       

        12/10/08 08:42:

      צטט: drall 2008-10-12 08:16:48

      צטט: שרה בכור 2008-10-12 07:49:33

       ההפרדה בין האישי והציבורי

      בין הפלילי לבין הקונסטיטוציוני

      להבנתי היא היא בעוכרינו

      הגם שיש כלים שונים לטפל ולעבוד עימם.

      ידידי

      מה לעשות שהציבור מורכב מאוסף פרטים

      ומה לעשות שרק אוסף פרטים יכולים לשנות את הציבוריות כולה

      וכדי שיוכלו לשנות הם מחוייבים להשתנות אישית

      ונכון שזה עובד משני הכיוונים

      הציבוריות משפיעה על הפרט והפרט על הציבוריות

      בתנועות מעורבות, דו סיטריות ומורכבות

      בכל הרבדים .

      תודה רבה על עמדתך היא מחדדת סוגיה חשובה.

       

      ההפרדה אינה בעוכרינו.

      ההפרדה היא טיבעית ונכונה, כיוון שציבור והיחיד הן שתי ישויות נפרדות לחלוטין, ולא שייך לזה בכלל שהציבור בנוי מאוסף יחידים.

      בתור יחיד אני לא צריך להתעסק בכלל עם שולה זקן, אני לא שוטר, אני לא סוהר ואני לא שופט.

      אבל הציבור צריך לדאוג שהמערכת תאתר את הפושעים, תלכוד אותם ותדאג להעניש אותם. זאת לא המטלה שלי, בכלל לא.

      זה התפקיד של הציבור.

      למרות שאלי כפרט נושא הענשת הפושעים אינו נוגע בכלל , או נוגע וחייב לגעת לציבור.

      זאת ההפרדה והיא חשובה וחיונית .

      לא צריך לנוון את המציאות רק כדי שתתאים לאיזו תיאוריה חמודה.

      זאת טעות, הציבור נפגע מכל היוזמות הפרטיות האלו לבצע את התפקידים שלו במקומו. הציבור אינו פרט, הוא פגיע הרבה יותר ל"טירוף מערכות".

      הצידוק היחיד לקיומו של הציבור הוא מכלול התפקידים שיש לו ואין לפרט ולא יכולים להיות לפרט , לכן ההפרדה והחילוק כל כך חשובים.

      נחזור להתחלה.

      אני לא צריך להשתנות בכלל בגלל שולה זקן.

      היא לא בעיה שלי, היא בעיה ציבורית.

      גם הציבור יחליט יום אחד לשקם פושעים, זה בסדר מבחינתי כפרט, זו החלטה ציבורית היא גם כן לא נוגעת אלי.

      אפילו אם הציבור יחליט לפנות אלי ולבקש ממני לשקם את שולה זקן, זו גם לא בעיה כי זו החלטה ציבורית.

      אני כפרט בסך הכל אמור לבצע את תפקידי באופן שנראה לי לבצע וגם כאן, יחליט הציבור וישפוט. 

       

       אם תסכים לראות ששולה זקן היא אחת המראות שלי ושל כל יחיד אחר

      ומתוך כך אחת המראות של החברה

      ואין צורך לשפוט אותה או אותי!!!

      יש צורך לראות במראה, לסמן לעצמינו

      ולהבין מה מזמין אותנו לשינוי

      ברמת היחיד וברמת היחד.

      אם תסכים לקבל שלכל קבוצה ובכלל זה 

      לקבוצה שנקראת החברה הישראלית יש תודעות מספר

      ואחת מהן היא תת מודע קולקטיבי

      תוכל לראות יחד איתי זרמים שמעצבים את היחיד ואת היחד.

       

      בבקשה, תסכים להתבונן ביחד כישות מתהווה כמו גם ביחיד

      והכוחות הפועלים ומעצבים את כל אחד מהם ואת שניהם כאחד.

      תודה רבה לך על האיכפתיות וההשקעה בהידברות כה

      חשובה בעיני.

       

        12/10/08 08:16:

      צטט: שרה בכור 2008-10-12 07:49:33

       ההפרדה בין האישי והציבורי

      בין הפלילי לבין הקונסטיטוציוני

      להבנתי היא היא בעוכרינו

      הגם שיש כלים שונים לטפל ולעבוד עימם.

      ידידי

      מה לעשות שהציבור מורכב מאוסף פרטים

      ומה לעשות שרק אוסף פרטים יכולים לשנות את הציבוריות כולה

      וכדי שיוכלו לשנות הם מחוייבים להשתנות אישית

      ונכון שזה עובד משני הכיוונים

      הציבוריות משפיעה על הפרט והפרט על הציבוריות

      בתנועות מעורבות, דו סיטריות ומורכבות

      בכל הרבדים .

      תודה רבה על עמדתך היא מחדדת סוגיה חשובה.

       

      ההפרדה אינה בעוכרינו.

      ההפרדה היא טיבעית ונכונה, כיוון שציבור והיחיד הן שתי ישויות נפרדות לחלוטין, ולא שייך לזה בכלל שהציבור בנוי מאוסף יחידים.

      בתור יחיד אני לא צריך להתעסק בכלל עם שולה זקן, אני לא שוטר, אני לא סוהר ואני לא שופט.

      אבל הציבור צריך לדאוג שהמערכת תאתר את הפושעים, תלכוד אותם ותדאג להעניש אותם. זאת לא המטלה שלי, בכלל לא.

      זה התפקיד של הציבור.

      למרות שאלי כפרט נושא הענשת הפושעים אינו נוגע בכלל , או נוגע וחייב לגעת לציבור.

      זאת ההפרדה והיא חשובה וחיונית .

      לא צריך לנוון את המציאות רק כדי שתתאים לאיזו תיאוריה חמודה.

      זאת טעות, הציבור נפגע מכל היוזמות הפרטיות האלו לבצע את התפקידים שלו במקומו. הציבור אינו פרט, הוא פגיע הרבה יותר ל"טירוף מערכות".

      הצידוק היחיד לקיומו של הציבור הוא מכלול התפקידים שיש לו ואין לפרט ולא יכולים להיות לפרט , לכן ההפרדה והחילוק כל כך חשובים.

      נחזור להתחלה.

      אני לא צריך להשתנות בכלל בגלל שולה זקן.

      היא לא בעיה שלי, היא בעיה ציבורית.

      גם הציבור יחליט יום אחד לשקם פושעים, זה בסדר מבחינתי כפרט, זו החלטה ציבורית היא גם כן לא נוגעת אלי.

      אפילו אם הציבור יחליט לפנות אלי ולבקש ממני לשקם את שולה זקן, זו גם לא בעיה כי זו החלטה ציבורית.

      אני כפרט בסך הכל אמור לבצע את תפקידי באופן שנראה לי לבצע וגם כאן, יחליט הציבור וישפוט. 

       

        12/10/08 08:16:


      היא לא בגדה בו ,,

      אולי ,

      אבל היא "בגדה" אולי בקוד הכי חשוב של אזרח עובד מדינה .

      בכל התנהלות של שקרים ,

      של סיפורים ,,

      אני לא חושבת שיש מישהו היום ברשות המדינה ,שהוא נקי מעוול כפיים ,

      אולי חוץ מאדון הנשיא פרס ,שלמרות הכל בעשיה מרובת שנים ,מצליח להוכיח נקיון כפיים.

      אין לי מושג מה ימצאו אצל הגב ליבני ,אצל ברק,אצל ביבי,,

      הדרך אל הכוח ..

       

        12/10/08 07:49:

      צטט: drall 2008-10-12 01:33:08


      אני מתנגד במפגיע לכל עיניינו של הפוסט הזה.

      הוקעת עבריינים ופושעים במיוחד בתחום הציבורי היא דבר אחד.

      שיפור עצמי ועבודת מידות היא דבר נפרד.

      אין הם באים אחד ע"ח השני ואין הם קשורים בכלל.

       ההפרדה בין האישי והציבורי

      בין הפלילי לבין הקונסטיטוציוני

      להבנתי היא היא בעוכרינו

      הגם שיש כלים שונים לטפל ולעבוד עימם.

      ידידי

      מה לעשות שהציבור מורכב מאוסף פרטים

      ומה לעשות שרק אוסף פרטים יכולים לשנות את הציבוריות כולה

      וכדי שיוכלו לשנות הם מחוייבים להשתנות אישית

      ונכון שזה עובד משני הכיוונים

      הציבוריות משפיעה על הפרט והפרט על הציבוריות

      בתנועות מעורבות, דו סיטריות ומורכבות

      בכל הרבדים .

      תודה רבה על עמדתך היא מחדדת סוגיה חשובה.

       

        12/10/08 01:33:


      אני מתנגד במפגיע לכל עיניינו של הפוסט הזה.

      הוקעת עבריינים ופושעים במיוחד בתחום הציבורי היא דבר אחד.

      שיפור עצמי ועבודת מידות היא דבר נפרד.

      אין הם באים אחד ע"ח השני ואין הם קשורים בכלל.

        12/10/08 00:15:


      כשמישהו עושה מעשה לא מוסרי בעליל , זו לא בגידה למסור את מעשיו

       

      רונית

        11/10/08 22:23:
      כל המציאות אחת היא. כל אחד רואה רק את המציאות האישית כנפרדת אך כל הסובב אותנו משקף גם אותנו. כאשר נראה ונשכיל נפסיק להיות כסילים ונשקיע באחר
        11/10/08 21:58:

      היי שרה יקרה..

      החכמתי.

      למדתי עוד כמה דברים מהפרשה שלא היו נהירים לי.

      מסכימה איתך.

      רפאלה*

        11/10/08 20:17:

      בס"ד 

      דם  החללים  מהמלחמה  שלה ושל   הנאמן  של זועק לשמים  

      היא בגדה  באזרחים   

        11/10/08 16:05:

      ******
        11/10/08 15:50:


      באתי להאיר

      לפוסט

      למחשבות שהוא מעורר

      להשוואות..

      לתובנות שהבאת

      שלך אפרת

      **

        11/10/08 15:47:
      בחיי שאני מוכנה ללמוד.
        11/10/08 14:26:

      תודה שרה על הבאת הפרספקטיבה ההתפתחותית לשאלות רלבנטיות -- כך הופכים את הפרספקטיבה הזאת מתיאוריה לכלי מעשי

       אני מסכים מאוד עם שכתבת בפיסקאות האחרונות:

       

      "האתגר הגדול שלנו כיום, הוא לעקוב אחרי תובנתו של הרמב”ם ולשאול את עצמינו איך מגיעים להרמוניה בין שני הקטבים הללו? בין היחיד והיחד?
      איננו יכולים ואין צורך לחזור אחורה לימי הקדשת הקולקטיב, אנחנו כיום בעיצומו של חיפוש משמעותי של בניית הרמוניה בין היחיד והיחד (הקולקטיב). ולכן הכל צורם לנו.
      וכמו שכולנו יודעים תהליכי התפתחות תובעים מאיתנו כאב וצער כבדים.

      אני מזמינה את כולנו לתהליך למידה שהפער הזה מבקש מאיתנו- איך ליצור לבנות קהילה משמעותית אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות של האחד לשני ולהיפך."

       

      אני חושב שהתנועה בכיוון זה מתרחשת במידה מסויימת כבר מאליה (כפי שמעיד על כך אליהו רגב במאמרו "ריבונים, שתפנים"),

      אבל המודעות לה והכוונתה בצורה מודעת מאוד חשובות

      כי הן הופכת אותנו למשתתפים פעילים ומודעים בתהליך ההתפתחות של התודעה ושל האנושות

      ובכך אנו מתחילים להגשים את ייעודנו ולממש את הפוטנציאל העמוק ביותר שלנו כבני אדם.

       

        11/10/08 13:53:
      וכמובן כוכב.
        11/10/08 13:52:


      שרה,

      הנושא שהעלית מורכב, ולכן אין לפטור אותו רק בהתייחסות לסולם ערכיה הקלוקל של שולה זקן.

      בגידה היא בראש ובראשונה הפרת אמון שניתן בך על ידי מישהו. וייתכן מצב בו "אי בגידה" בגורם אחד תהווה בנכרח בגידה בגורם אחר. החיים מלאי צמתים בהם אדם חייב לבחור. בהרבה מקרים הוא בוחר לא לבגוד בחבריו, ובדרך זו ממש בוגד בערכים אחרים, אף אם לפעמים הוא מאמין בהם.

      אין בדברי משום הצדקתה של שולה זקן, אין בזה אפילו אמפתיה אליה. אבל כולנו נדרשים מדי פעם לעמוד לצדו של מישהו, כאשר זה עומד בסתירה לסולם הערכים שלנו. ובסוף אנחנו בוחרים. מי לכאן ומי לכאן.

      בחירה זו מושפעת כמובן מעצמת הקשר שלנו לאותו אדם, בו אנו "לא בוגדים" ועצמת הבנתנו, הסכמתנו לאותם ערכים בם "בגדנו".

      נכון שזהו מקרה קיצוני, בו קל להפנותאת האצבע ולומר כי בחירתה של שולה זקן נובע מסולם ערכים ירוד במיוחד. אך יש לזכור כי התנהגות כזאת מקובלת מאד בארגונים סגורים ואפלים, כמו המאפיה, ואפילו כמו השב"כ (זוכרים את פרשת קו 300, בה חלק מהציבור תמך באלה ש"שלא בגדו?").

      לכן, מבחינתי, הסיפור הוא לא דבריה של שולה זקן, שנאמרו מתוך אמונה בדרכה, גם אם אינה תואמת את עולם הערכים המקובל. הסיפור הוא השימוש הציני בכותרת, ששולחת אותנו מייד להשוואה עם המקרה של אורי אילן. זה הסיפור. לעיתים הכותרות של הסיפור גונבות את ההצגה מהסיפור עצמו. על כך אמונה העיתונות, שלעיתים קרובות מדי מנסה לעצב את הסיפור למשהו דרמטי. אך בחכמתם, העיתונאים אינם נוגעים בסיפור עצמו - עליו הם שומרים באופן אובייקיבי. הם פשוט מוצאים כותרת שמעוותת את התמונה כולה. אי אפשר יהיה להאשימם בעוות האמת, כי הסיפור המסופר הוא אמת לאמיתה, והכותרת -כביכול הוצאה מהקשרה. טריק שובב, אבל מלוכלך ומרגיז.

        11/10/08 13:10:

       

      את:

       

      "איננו יכולים ואין צורך לחזור אחורה לימי הקדשת הקולקטיב, אנחנו כיום בעיצומו של חיפוש משמעותי של בניית הרמוניה בין היחיד והיחד (הקולקטיב). ולכן הכל צורם לנו".

      אני:

       

      זה משפט גדול במציאות של ניו זילנד נניח, שם ל"יחד", או העם הניו זילנדי, יש את כל הזמן שבעולם לצאת למסע רוחני, ואולי מקודש אפילו, למציאת הזהות הקולקטיבית החדשה שלו.

      הבעיה העיקרית של הניו זילנדים הוא החור באוזון. זאת בעיה, נכון, אבל אין להם שליטה על החור הזה מחד וגם ייקח איזה שנה שנתיים עד שהוא יגדל לכדי בעיה אקטואלית .

       

      אצלנו זה קצת אחרת.

       

      ראשית עצם הקיום שלנו אינו אקסיומתי, הוא מוטל בספק בעיני ציבור הולך וגדל (לא במעט באשמתנו).

       

      שנית הציבור הזה פועל לפתרון חד צדדי לסילוק הפרובלמתיקה שיצרנו ובצורה מאוד לא נוחה עבורנו.

       

      שלישית, בתוך ה"יחד", שלנו, יש כיום פערים כל כך גדולים, שעצם הקונספט הופך ללא רלוונטי.

       

      מרוב שניסינו להחזיק את המרקם העדין הזה של ה"ביחד" שלנו באמצעות אלמנטים שנגזרו מהשתייכות דתית בעיקר, שכחנו, שאמונה דתית מטיבה יותר עם מחלוקות דמים מאשר עם תחושה קולקטיבית ויצירת ישות משותפת.

       

      הבסיס היהודי שלנו שמשמש באופן פרדוכסלי כבסיס המוסרי העיקרי לאחיזתנו בארצנו, חותר גם במרץ תחת אושיות קיומנו כקולקטיב חילוני שמנסה להשתלב בעולם חילוני ודינמי.

       

      אנחנו צריכים לקבל כמה החלטות קשות בעתיד הקרוב, והם ממש לא משתלבות בחיפוש אידילי אחרי העצמי הקולקטיבי שלנו, בגלימות לבנות ובליווי מוזיקת שנטי.

       

      ראשית אנחנו צריכים להתנער מן הבסיס הדתי שרק חוצץ בינינו, ולהשאיר אותו לנחלתו הפרטית לגמרי של כל אזרח בתוכנו.

       

      הבסיס להשתייכות ליחד החדש הוא פשוט, המבחן הוא במוכנות של הפרט להקריב בשבילו את חייו אפילו, תוך קבלת המטרה המשותפת היחידה שנותרה כאן והיא סוברניות של רוב חילוני ישראלי, האוחז במה שהוענק לו בזכות על ידי אומות העולם הודות לקורבן ענק שהקרבנו, כשליש מעמינו (מדינה בגבולות הקו הירוק, שעדיין רוב הגלובוס מוכן לקבל כשלנו), ולא במנטרות הזויות של רבנים ונביאי שקר.

       

      זה כולל גם ויתור על " ערכי יסוד" רוחניים אישיים כמו הגשמת העצמי ומיני מטרות נשגבות שאנחנו (לאור מצב החירום שנוצר פה), לא יכולים להרשות לעצמנו.

        11/10/08 12:35:

      הנושא שנדון כאן מאוד נוגע לתודעת הציבור ונובע בעיקרו מהכותרת של העתון.

      אני מתרשם שכותרת זאת, שבאה כציטוט מדברי המרואיינת, יש בה כבר טעם של ציניות המגרה, במכוון, את המבינים ויודעי דבר להתגעל מגיבורת הכתבה.

      הזעזוע שהיה בציבור בהוודע על הפתקים של אורי אילן היה גדול ללא השוואה מול תגובות חיוורות בימינו למעשי גבורה והקרבה של "פראיירים".

      לצערי אינני רואה בדורנו אפשרות לשנות את האווירה. האידיאולוגיות התמסמסו והחינוך התדרדר ולא זה נושא הדיון...


       

        11/10/08 12:09:

      צטט: בועז22 2008-10-10 18:14:19


      תגובותיהם של המגיבים מחטיאים "מעט" אל המטרה...

      הייתה כאן הזדמנות, שפוספסה לדעתי, של פתיחת דיון

      חשוב בדו השיח הציבורי.

      מובן לי ה"כעס" על ההקבלה של מושג היסטורי, נכס צאן

      ברזל, "לא בגדתי" - של אורי אילן ז"ל, אל אימרתה של

      שולה זקן בכתבת שבעה ימים של ידיעות אחרונות.

      הויכוח כאן היה אמור ליסוב על מספר שאלות:

      האם אפשר ונכון להפקיע מרשות הזיכרון

      הפרטי, מילים וביטויים?

      האם ניתן להשתמש בהם, והאם ראוי לייתן להם שימוש, גם

      בהקשרים אחרים?

      האם ההקבלה לכשעצמה בין המקרים, במקומה?

      ולסיום, האם הויכוח הציבורי העכשווי, מוכן לקבל אל חיקו

      שינוי בצורת התפיסה של עצם הויכוח עצמו?

      נדמה לי שהתגובות מראות על כיוון חד-חד-כיווני..., וחבל...

       

       

       

       חברי וחברותי האהובים והיקרים,

       

      ואני מתכוונת לכל מילה

       

      אנא קראו , עצרו וחשבו מחדש

      יש כאן משהו שמתפספס בענק

      לומר בקורת, להוציא אנרגיה ולבכות

      זה גם חשוב

       

      יש עוד אפשרות

      לעצור

      לקחת את אותה אנרגיה ולהתבונן בה אחרת , מחדש, 

      לקרוא בין השורות

      לקרוא מעבר לשתי המילים הללו

      ולא ליפול שבויים אחרי הפירוש עליו הורגלנו

       

      יש פירושים המכבדים את שחונכנו על ברכיו

      ונותנים לדרך חדשה להגיח

       

      בבקשה

      תשומת לב

       

        11/10/08 11:47:


      בגידה היא מילה רבת זויות ונתונה לפרשנות

      ואם בגיד בבוס-אך לא בערכים או בערכים ולא בערך העליון-המדינה,ום במדינה ולא בהורים=בבוס..

      וחוזר חלילה.

      אין לי שיפוטיות כלפי איש..

      אבל לא רוצה לראות את אולמרט ומקורביו בהנהגת המדינה הזאת

        11/10/08 11:47:

      שולה זקן היא כמו כלבלב הנאמן למי ששם לו את האוכל בצלחת. לא משנה אם האוכל הזה גנוב, לא משנה כלום בעצם, העיקר שהוא בצלחת, ובגדול.

      לזאת כבר נאמר "ואהבתי את אדוני", ובחברה מתוקנת היו רוצעים את אוזנה של שולה זו אל קורת הדלת.

       

      את מנסה לרכך את בגידתם של צמד הגנבים בציבור הבוחרים והאזרחים, כשאת אומרת "יש כאן ביטוי להלך רוח של התקופה".

      האם לשיטתך "הלך הרוח של התקופה" הוא לגנוב? האם נאמנות אינטרסנטית היא רוח הזמן?

       

      ההזדמנות היחידה לשינוי היא אם יכניסו את שני הגנבים האלה לכלא. לא כל התנהגות ערכית פסולה היא בת שיח לדיון. לפעמים ראוי לשלוף את המקלות והאזיקים.

        11/10/08 11:46:

      הקבלה ,זילות כותרות, וחופש העיתונות..

      וכל זאת ..היכן המצפון? היכן האחריות האישית?

      שלא לדבר על דוגמה אישית שהוא מושג שכבר מזמן נכחד מערכינו.

      האם חברות מוחקת ערכים ?  האם אין אנו מסוגלים יותר לבחור בין הנכון לפשע?

      הגענו רחוק.

      האם נהירה אחר מי שמנהל אותנו מוחקת  את היכולת שלנו לבסס פועלינו על שיכלנו שלנו ?

      והפחד? הפכנו פחדנים ! פוחדים להגיד 'לא' ו'עד כאן'.

      האם הפכנו מדינה המטילה אימה על אזרחיה?

        11/10/08 11:35:

      * על העלאת הפוסט, ולעצם העניין - קהות חושים מטומטמת
        11/10/08 00:05:

      צטט: עדו טל 2008-10-10 14:05:50

      אכן, שימוש נלוז (הנמכה - בלשון המטעה) במשפט שהפך לאייקון.

       

      אני לא מופתע: זילות השפה, היא פרי של זילות מה ומי שהיא מיצגת. 

       הזילות הקיצונית שלה...

      היא מראה קשה על פני הדברים 

       

      ומה אתה מציע ?

      לראות את זה, להגדיר את זה  ,

      ומכאן איך ממשיכים לקראת עתיד אחר?

       

        11/10/08 00:02:

      צטט: avi 111 2008-10-10 13:44:08


      פוסט המתאר נכוחה את מצבינו העגום והדרדרותו של הדור.

       

      אין ספק שקיים ואקום מערכתי בתחומים רבים במדינה ,לואקום זה נכנסים במהירות אוייבי ישראל המזהים את רפיון הרוח שפשה בנו בשנים האחרונות.

       

      האיומים האסטרטגים על ישראל בשנות ה 2000 הינם מערכת של כלים שלובים כפי שתוכלו ללמוד בפוסט הנ"ל :

      קישור:

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=655023

       

       קראתי בעיון את הפוסט שלך וגם הגבתי

      אני מבקשת בעזרתך להדגיש את הואקום

      המאפשר גם לאויבים הפנימיים ליצור כאן כאוס והרס.

      וטוב שכך,

      שמא זה יעורר אותנו כבר,

      לו יהי.

       

        11/10/08 00:00:

      צטט: דני ססלר 2008-10-10 13:43:35

      אנחנו זוכרים שני מקרים של שני אנשים שונים שאמרו לא בגדתי
      אנחנו לא יודעים מי משניהם אמר אמת או שקר

      אנחנו בוחרים למי להאמין (על פי מערכת ההשלכות שלנו)

      את זה חייבים לזכור!

       אני מציעה לחיות את האמת כפי שהיא

      מתקבלת על ידי התוצאות של המעשים הללו.

      והמציאות שלנו כרגע

      כאוטית, לא מספקת  בלשון המעטה,

      וזועקת מכל עבר לשינוי!

      הננו משליכים את העבר על ההווה,

      במקום ליצור הויה חדשה בהווה.

      אנחנו נקראים לרפא את העבר למען ההווה.

       

        10/10/08 23:56:

      צטט: מעופפת - דורדור 2008-10-10 13:28:48

      תודה לך.

       

      אולי היא לא בגדה בו, אבל היא והוא שניהם יחד בגדו בנו, אזרחי המדינה.

       

      אותו חייל אומלל שלא בגד לא עמד יותר  בעינויים הקשים ובחר במוות איזה אדם דגול !

       

      הם שניהם לא עמדו בפיתוי ובחרו בתרמית והגניבה.. איזה אנשים קטנים...

       

      אולי דווקא הכותרת המבישה שגרמה להשוואה הזאת הציפה עוד יותר את הבושה !

       אולמרט ושולה הם נציגי החברה

      הם אינם יחידים

      הם תוצר של השיטה והדרך...

      לשפוט אותם ישפטו, ונשאיר זאת למי שהוכשר לכך

      שופטי בית המשפט.

      אך מה עלינו ללמוד מכל על עצמינו

      גם אנחנו תוצר של אותה שיטה ודרך

      גם אם נראה שהיינו נוהגים שונה...

      "אל תדון את חברך לפני שתגי למקומו"

      ולא בכדי זה נאמר.

      ועשיו לעניין הבושה

      מה בושה הועילה למי?

      וגם אם בבושה נבחר

      מה עושים איתה מחר ומחרתיים?

      המראה המוצגת כאן משני צידי ההיסטוריה שלנו

      מציבה אתגר חשוב.

      מזמינה אותי ואותך ועוד שכמותינו לשנות ולהשתנות,

      בידינו ובאחריותינו הדבר.

      כל החיילים היקרים, שנתנו את נפשם בעבורינו,

      יהיו גאים ומסופקים

      אם ניצור הרמוניה חדשה, אנושית ועובדת כאן.

       

       

        10/10/08 23:50:

      צטט: אדם אדם 2008-10-10 13:03:33


      לא רציתי אפילו לקרוא על שולה זקן

       אדם

      אני מבינה אותך

      ובכל זאת מבקשת אותך

      לראות את הכתובת על הקיר

      הכל לטובה!!!

      הכל הזמנה לחישול, ליצירת דיוק חדש.

      הרי, איך אתה ואני למדנו ללכת ?

      רק על ידי הנפילות!!!

      ואילו התעלמנו מהנפילות היינו מאז ממשיכים רק לשבת ולזחול.

       

        10/10/08 23:47:

      צטט: שובוגנזו 2008-10-10 11:39:38


      "ליצור לבנות קהילה משמעותית

      אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד

      לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות

      של האחד לשני ולהיפך"

       

      מסכים איתך שרה ,תודה על מילותיך ההנבונות.

       ידידי היקר

      אתה מוכן להצטרף למימוש המילים הללו?

      שהרי ממש בנפשינו הדבר.

      אני שואלת ומתכוונת.

       

       

        10/10/08 23:46:

      צטט: ליבלוב 2008-10-10 10:59:26

       

      בעבר למילים היה ערך עליון.

      אדם באמת קידש עצמו על בטחון המדינה.

      היום - ביזיון.

      חוסר שקיפות, קומבינות, גניבת כספי ציבור.

      הכל פרוץ.

      במהרה בימנו - שקיפות מלאה ואמון בכל !

      ולא "מילים כמו חול" חסרות ערך,

      ותמיד רגע לפני הבחירות.

       אני ואת יכולות להיות השינוי המיוחל

      אני ואת ועוד כמותינו יכולים לחולל את זה יום יום , שעה שעה.

      אין לנו מה להילין, אנו מחוייבים להפשיל שרוולים וליצור את מה שמרגיש כחסר.

      כן, זה אפשרי.

       

        10/10/08 23:44:

      צטט: לאבלי 2008-10-10 09:11:20


      פעם למילים/מעשים היה ערך.

      היום ,מילים כמו חול ואין מה לאכול ...

      לא סתם הגענו לאן שהגענו - יש הרבה מאוד פלסטיק.

      זווית חזקה הבאת כאן

      שבת שלום

      תמי

       מרוב ציניות

      מרוב חוסר הכיולת שלנו לעמוד מאחורי המילים

      משום הבלבול שיצרנו וחלקו נוצר באופן טבעי, היות שהננו בשינוי

      ללא מודעות וללא הכשרה עצמית של התודעה שלנו

      הפכו המילים לחול.

      בעיני

      כל המאורעות כיום

      הם הזמנה

      לתיקון, הזמנה לחבור לשינוי המתהווה.

      הננו מכחישים את השינוי ומבכים את מה שאיבדנו.

      אני מגישה חובה להירתם ולרתום את עצמינו אל השינוי ולרעננן ולחדש 

      את כח המילים, הערכים במעשים של ממש.

       

        10/10/08 23:37:

      צטט: בועז22 2008-10-10 08:14:04


      אני מסכים איתך על כך שיש מקום לשינוי כזה, אך נשאלת

      שאלה באם אנחנו מוכנים אליו, כחברה.

      אני לא חושב שאנו שונים מחברות אחרות ברחבי העולם, כי לכל

      חברה ישנן רגישויות מסויימות (פרות קדושות?...) בהן הנגיעה

      אמורה להיות זהירה.

      בעידן המודרני, בו מיתוסים מנותצים חדשות לבקרים, יש לבדוק

      באם שימוש יתר במטבעות-לשון גורם להזנייתם...

      אני לא בטוח ברמת הפתיחות הקיימת בחברה שלנו, עם זאת התהליך הקורם

      עור וגידים, הוא בלתי הפיך, גם אם הוא יוצר ויכוח מר...

      דומה וידם של פובליציסטים למיניהם, קלה על ההדק..., וגם זה חלק מהתהליך...

      בכל אופן, כאמור, התהליך הוא בלתי-הפיך! (אפילו יצא לי חרוז...)

       יתכן שבלתי הפיכותו הוא שלב חשוב בתהליך

      שלב של הבשלה לקראת מה שעלינו לעבוד עליו כדי שיגיח

      שלב בו ניתן יהיה לקחת את הפרות הקדושות

      לכבדם באופן אבולוציוני , חדש, אחר ממקום אחר

      מקום הסינתזה בין קדושת היחיד יחד עם קדושת היחד.

      אני מרגישה שאנחנו מוזמנים להשתמש בכל התוים אך ליצור סימפוניה חדשה

      שצלילים, וסולמות ומקצבים מסויימים בה יקבלו אוירה , ספירה חדשה

      שתיצור אינטגרציה בין אותם הדברים שכרגע נראים סותרים או פרדוקסליים.

       אני מסכימה אתך שחלק ניכר מחברתינו טרם הבשיל להם.

      אך, שמא נצליח לעורר אותם, לגרות אותם.

       

       

        10/10/08 23:36:

      ואני נעלבת בשם אורי אילן ז"ל על ההשוואה.........

      בתור חייל שעשה הכל עבור המדינה והקריב את חייו,

      עצוב לי לשמוע את הקשר בין הסיפורים.

      לא רואה מקום לקשר בין הדברים !

      ת.נ.צ.ב.ה.

        10/10/08 19:02:

      צטט: גל ים.. 2008-10-10 18:23:35

      צטט: בועז22 2008-10-10 18:14:19


      תגובותיהם של המגיבים מחטיאים "מעט" אל המטרה...

      הייתה כאן הזדמנות, שפוספסה לדעתי, של פתיחת דיון

      חשוב בדו השיח הציבורי.

      מובן לי ה"כעס" על ההקבלה של מושג היסטורי, נכס צאן

      ברזל, "לא בגדתי" - של אורי אילן ז"ל, אל אימרתה של

      שולה זקן בכתבת שבעה ימים של ידיעות אחרונות.

      הויכוח כאן היה אמור ליסוב על מספר שאלות:

      האם אפשר ונכון להפקיע מרשות הזיכרון

      הפרטי, מילים וביטויים?

      האם ניתן להשתמש בהם, והאם ראוי לייתן להם שימוש, גם

      בהקשרים אחרים?

      האם ההקבלה לכשעצמה בין המקרים, במקומה?

      ולסיום, האם הויכוח הציבורי העכשווי, מוכן לקבל אל חיקו

      שינוי בצורת התפיסה של עצם הויכוח עצמו?

      נדמה לי שהתגובות מראות על כיוון חד-חד-כיווני..., וחבל...

       

       

       

      נדמה לי שאתה טועה ובגדול..

      אם לקחו את לא נשכח ולא נסלח שהיה קשור לשואה והכניסו אותו בדלת האחורית לרצח רבין..

      אז הכל מותר .........

      מי הרשה למישהו להשתמש במושג הזה???

      באיזה חוצפה ובאיזה רשות לקחו את זה מהניצולים המסכנים ?.

      הבושה מזמן הרימה ראשה..אז מה ציפית? מה זה ערך קדוש של מילה?

      איפה זה כתוב ?? איפה יש חוקים בכלל ??

       

       

       

      אני מסכימה אתך שהשתבשו החוקים

      אני מסכימה אתך

      שאבדנו משהו

      אני מציעה

      שנחפש ונמצא את מה שאבדנו

      אך אל לנו לחפש תחת נורת אור

      אלא לחפש בתוך החושך שנוצר

      ואחריותינו

      ליצור חוקים חדשים

      לחדש ישנים

      ולפתח חדשים

      אנחנו כולנו מתפתחים ובדרך

      יש לנו שיח ושיג שמבלבל

      שמשנה אותנו את הראיה שלנו

      וטוב שכך

      אך אל לנו להשאיר כך את הדברים.

      חייבים להתבונן

      לשאול

      ולעשות

      כדי ליצור לעצמינו ולבאים אחרינו

      עתיד טוב יותר.

       

        10/10/08 18:23:

      צטט: בועז22 2008-10-10 18:14:19


      תגובותיהם של המגיבים מחטיאים "מעט" אל המטרה...

      הייתה כאן הזדמנות, שפוספסה לדעתי, של פתיחת דיון

      חשוב בדו השיח הציבורי.

      מובן לי ה"כעס" על ההקבלה של מושג היסטורי, נכס צאן

      ברזל, "לא בגדתי" - של אורי אילן ז"ל, אל אימרתה של

      שולה זקן בכתבת שבעה ימים של ידיעות אחרונות.

      הויכוח כאן היה אמור ליסוב על מספר שאלות:

      האם אפשר ונכון להפקיע מרשות הזיכרון

      הפרטי, מילים וביטויים?

      האם ניתן להשתמש בהם, והאם ראוי לייתן להם שימוש, גם

      בהקשרים אחרים?

      האם ההקבלה לכשעצמה בין המקרים, במקומה?

      ולסיום, האם הויכוח הציבורי העכשווי, מוכן לקבל אל חיקו

      שינוי בצורת התפיסה של עצם הויכוח עצמו?

      נדמה לי שהתגובות מראות על כיוון חד-חד-כיווני..., וחבל...

       

       

       

      נדמה לי שאתה טועה ובגדול..

      אם לקחו את לא נשכח ולא נסלח שהיה קשור לשואה והכניסו אותו בדלת האחורית לרצח רבין..

      אז הכל מותר .........

      מי הרשה למישהו להשתמש במושג הזה???

      באיזה חוצפה ובאיזה רשות לקחו את זה מהניצולים המסכנים ?.

      הבושה מזמן הרימה ראשה..אז מה ציפית? מה זה ערך קדוש של מילה?

      איפה זה כתוב ?? איפה יש חוקים בכלל ??

       

       

       

        10/10/08 18:14:


      תגובותיהם של המגיבים מחטיאים "מעט" אל המטרה...

      הייתה כאן הזדמנות, שפוספסה לדעתי, של פתיחת דיון

      חשוב בדו השיח הציבורי.

      מובן לי ה"כעס" על ההקבלה של מושג היסטורי, נכס צאן

      ברזל, "לא בגדתי" - של אורי אילן ז"ל, אל אימרתה של

      שולה זקן בכתבת שבעה ימים של ידיעות אחרונות.

      הויכוח כאן היה אמור ליסוב על מספר שאלות:

      האם אפשר ונכון להפקיע מרשות הזיכרון

      הפרטי, מילים וביטויים?

      האם ניתן להשתמש בהם, והאם ראוי לייתן להם שימוש, גם

      בהקשרים אחרים?

      האם ההקבלה לכשעצמה בין המקרים, במקומה?

      ולסיום, האם הויכוח הציבורי העכשווי, מוכן לקבל אל חיקו

      שינוי בצורת התפיסה של עצם הויכוח עצמו?

      נדמה לי שהתגובות מראות על כיוון חד-חד-כיווני..., וחבל...

       

       

       

        10/10/08 17:25:


      אם את שואלת אותי בשני המקרים אפשר לומר רק דבר אחד..

      אמת של התקשורת..

      בסופו של דבר לא נוכל לדעת לעולם אם ההוא בגד לא נוכל לדעת אם שולה זקן בגדה..

      לא נוכל לדעת עם טננבאום בגד לא נוכל לדעת אם אריק שרון בגד לא נוכל לדעת אם אולמרט בגד..

      אנחנו מקבלים את הדברים דרך מדייה שדואגת לסבר את אוזנינו ולטפטף לה רק מה שהם רוצים שאנחנו נאמין ונרצה להאמין בה..

      לכן לשפוט ולהיות בית דין של מעלה לנו בני האדם אסור לעשות זאת..

      בשביל זה יש בורא עולם בשביל זה יש ממשלה בשביל זה יש כנסת ובשביל זה יש מספיק אמצעים להוכיח או לא להוכיח ושהדברים ישארו כחידה עלומה..

      לכן לא בגדתי כן בגדתי בסופו של דבר כל אחד יצטרך לעמוד מול המראה הפרטית שלו ...

      והמראה הפרטית הזאת היא הרחק כאלף מילין מכולנו ..זה המצפון של האדם עם עצמו ובוראו ..

      לכן אני מעולם לא אשפוט לא שפטתי ולא ארצה לשפוט איש ...בשביל זה יש אחרים שמוסמכים לכך..

      למה בחרה העיתונות לפרסם את דבריה ולתת לך תחושה של פגיעה ברגשות זו גם זכותה של העיתונות..

      תפקידה של התקשורת לעשות גלים ועובדה שהם הצליחו לעורר גלים בכך שאת תתעצבני בכך שאת תצעקי ובכך שאת תזעקי את כאבך..האם הכאב הזה שלך נכון או לא נכון זו הבחירה שלך אם להפגע או להמשיך הלאה..

      בסופו של דבר בל נשכח כשמגיעים לשררה מאוד אוהבים לאכול טוב מהצלחת אחרת לא היינו רוצים להגיע לשם ..וכשמגיעים לתליין ומרגישים שהחבל כבר מתהדק ואין כבר דרך חזרה אז מעדיפים לעמוד ולהגיד תמות נפשי עם פלישתים לפחות ממני לא יוציאו מילה וחצי מילה כי אני נאמן למצפוני ..

      לא אשפוט את שולה זקן אם היתה צריכה לעשות את מה שעשתה מי יודע מה היתה הסיטואציה מי יודע מה קרה שם מי יודע אם לא אנסו אותה לעשות את זה...מי אנחנו בכלל בסך הכל בשר ודם ...

      שבת שלום

        10/10/08 17:08:

      “לא בגדתי” - בין אורי אילן לשולה זקן

      קשה לי לראות את אורי אילן ז"ל בנשימה אחת עם שולה זקן. 

      מבחינתי היא  מחוקה. עצם הזכרת שמה מעורר בי גועל.

      אורי אילן מת על קידוש השם ומהאהבת הארץ העדיף מותו מחייו.

      *


      אורי אילן בן הקיבוץ שלי..התאבד בחנק לאחר שעונה בשבי הסורי...דוד פלומבו בנה אנדרטה שנמצאת בקיבוץ שלי גם כן לכבודו..דוד פלומבו נהרג בגלל שרשרת ששמו חרדים בכביש והוא התנגש בצווארו כשרכב על האופנוע שלו...
        10/10/08 16:43:

      פוסט מעורר מחשבה. מהי בגידה?

       

      הערך בגידה בויקיפדיה מוקדש כמעט כולו לבגידה בעם, במולדת, במדינה.   אין שם התייחסות לבגידה בהקשר של מערכות יחסים, חברות לבגידה בעצמי, בגידה במסורת, במשפחה.

       

      הבגידה היא ערעור. היא ביטוי לחוסר נאמנות.

       

      בדיון מקביל שניהלתי בזמן האחרון על עמוס שוקן שאינו מציית לפסיקה משפטית שתובעת ממנו לחדול מלשווק פרסומות זנות, בקהילת עסקי אמנות, נתקלתי במגיבים רבים שגרמו לי להרגיש שכשאני מגנה את שוקן, אני בוגדת בקפה דה מארקר, בוגדת ב"הארץ", בוגדת בשדה האמנות. 

       

      חלק ניכר מהאמנים מתפרנס ממכירת האמנות לשוקן, וחלק מהונו נצבר ע"י מתן לגיטימציה מתמשכת ובלתי חוקית בעליל

      לסרסור בזנות. מכאן שאמנים שיוקיעו את החלק העברייני בהתנהגותו של שוקן, לכאורה בוגדים, בשוקן.

      הם צריכים לבחור בין מוסר כלפי ניצול הזונות ובין מוסר כלפי הספונסר שלהם.

      חלקם חשים, שאם שוקן קנה מהם אמנות, אזי- הוא קנה גם את שתיקתם.

      בגידתם במוסר, בחוק, בזונות חמורה בעיני בהרבה.

       

      האם ניתן לראות הקבלות נוספות בעוולות שהמדינה שלנו עושה ואנחנו חשים מחוייבים לשתוק כדי לא לבגוד?

      סרבני המצפון, המגנים התנהגויות לא מוסריות של צה"ל, נתפסים גם הם כבוגדים בעיני חלק מהעם....

      בחברה החרדית, כל החצנה של ויטליות נשית, של מיניות/חיוניות  עלולה להתפס כבגידה בערכי המוסר הדתי, בסמכות הגברית...

       

        10/10/08 16:21:

      למרות שנשמע קשה בעיני להגיד דבר כזה, תימצת את זה יפה :

      במילה אחת: להקיא

       

        10/10/08 16:19:

      אני מצטרף לפעולת ההקאה של עידן.

      סליחה שלא במקומה ושיחות פיוס הם עסק נוצרי.

      "המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לחלשים".

      הראיון מראה שהיא והחוג שלה לא למדו דבר.

      יש קשר בין יחסי ציבור ופרקליטי ההגנה והעתונות משתפת פעולה. זה מוכר עיתונים.

      העיקר שלא בגדה באודי.  

        10/10/08 16:15:


      מעניין יהייה לעקוב אחר רעיון שיראה דרך

      ל "איך ליצור לבנות קהילה משמעותית אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות של האחד לשני ולהיפך".

      מעניין. כי על פניו זה נראה כמעט בלתי אפשרי או אפשרי רק ברמה התיאורטית.

      אז אני עוקבת ...לראות אם קיימת דרך ללמד וללמוד מסוגלות לשאת את השוני שמרגיש יחיד מול יחד וההיפך. כי לדעתי ברגע שאפשר יהייה לשאת את ההבדל ואפשר יהייה יותר בנוחות לשהות  בתוכו ביחד או  אז אפשר שזו תהייה הזדמנות של האחד לשני ולהפך. כלשונך.

      עשיתי איזה סנס או הסתבכתי?

      תודה גדולה לך

        10/10/08 16:12:

       

      צטט: "אני מזמינה את כולנו לתהליך למידה שהפער הזה

      מבקש מאיתנו- איך ליצור לבנות קהילה משמעותית אשר

      בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד לא יהיו עוד סתירה או

      קונפליקט אלא הזדמנות של האחד לשני ולהיפך. "

       

      ההקבלה הזאת בין אילן אייל לשולה זקן מצמרר אותי הופך את

      בני מעי עד בחילה. צר לי, ידיעות אחרונות לא נכנס לביתי, העיתון

      שלי הוא הארץ ולכן לא ראיתי את הכותרת האמורה אולם רק

      לדמיין לעצמי את המלים מבחיל אותי באמת! מצא חן בעיני איך

      עשית הקבלה בין "לא בגדתי" של שולה זקן, ל"לא בגדתי" של

      ה"פאמילה". אהבתי כל מילה בפוסט החשוב שלך שרה * עבור

      כל מילה בו, אך מאפשרים לי רק אחד.

      תודה שרה על המאמר, אשוב לקרוא עוד.

      חג שמח :-)))))))

      לאה HALINKA 



       

        10/10/08 14:58:

      צטט: בועז22 2008-10-10 00:47:28


      ועדיין לא הבנתי...

      האם את לא רואה טעם לפגם בכותרת של ידיעות אחרונות?

       

       

      מבחינתה של שולה זקן היא לא בגדה . על כן הכותרת נכונה ומשקפת את המצב. אמנם גם אני נזרקתי לאותו זיכרון, אותו חולקת קבוצה מסוימת אך לא  כל קוראי עיתון. אי אפשר להפקיע ביטוי זה מן הכלל לצורך מצומצם.

       

      מכיוון שבמקרה אולמרט, לשיטתו, רבים מחבריו בגדו בו ואילו שולה זקן לא בגדה השימוש בביטוי נכון.  

       

        10/10/08 14:54:
      שולה זקן היא תפוח רקוב בעץ רקוב במדינה רקובה. פעם, לפני שנים רבות, נער בן 19 , אורי אילן, שרבב את המילים לא בגדתי באצבעותיו, וכמה שנים לאחר מכן, בן קיבוצו, אודי אדיב, הלך לרעות ב"חזית העממית". אני רואה איך המדינה מתפיידת לי בפנים, איך כל חברי שמתו בקרב מתו לשווא, ואיך גרומה שכזאת, מוכת סנוורין, כוחנית (אני מכיר אותה היטב האמינו לי), הפכה כאן לאייקון שמועסק בגלל קשריו אלעק בעמותת "מאיר פנים" מיסודו של דודי זילברשלג. זו אשה שבגדה בציבור ששלח אותה לתפקיד שבו היא שרתה. היא הפרה אמון הציבור, היא מעלה באמון הזה, ועל פי פסק דין ברזילי (מי שמכיר מכיר) היא התנהגה כעבריינית לכל דבר ועניין. היא בושה לחברה האומללה הזאת, החברה הישראלית, שנדמית מיום ליום לאימפריה העותמנית המתרסקת. יסלח לי אורי אילן אבל עדיף הייה שיבגוד כי לא היה בשביל מי להקריב את החיים.
        10/10/08 14:14:


      לא מכיר את הנושא כמו שצריך . . .

      אבל אכן עצוב מאוד שבעיני יותר ויותר אנשים היום

      הערכים ממש לא ברורים והנאמנות ניתנת לא תמיד לאן שהטוהר מוביל . . .

      כמעט בכל נושא היום שולטים רדודי הטעם

      ואמות המידה הן בהרבה מקרים מתחת לקו המים של הכינרת.

      הענן האפור הזה משחיר משניה לשניה והולך לבלוע אותנו אם לא נעשה משהו דחוף.

       

        10/10/08 14:05:

      אכן, שימוש נלוז (הנמכה - בלשון המטעה) במשפט שהפך לאייקון.

       

      אני לא מופתע: זילות השפה, היא פרי של זילות מה ומי שהיא מיצגת. 

        10/10/08 13:44:


      פוסט המתאר נכוחה את מצבינו העגום והדרדרותו של הדור.

       

      אין ספק שקיים ואקום מערכתי בתחומים רבים במדינה ,לואקום זה נכנסים במהירות אוייבי ישראל המזהים את רפיון הרוח שפשה בנו בשנים האחרונות.

       

      האיומים האסטרטגים על ישראל בשנות ה 2000 הינם מערכת של כלים שלובים כפי שתוכלו ללמוד בפוסט הנ"ל :

      קישור:

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=655023

       

        10/10/08 13:43:

      אנחנו זוכרים שני מקרים של שני אנשים שונים שאמרו לא בגדתי
      אנחנו לא יודעים מי משניהם אמר אמת או שקר

      אנחנו בוחרים למי להאמין (על פי מערכת ההשלכות שלנו)

      את זה חייבים לזכור!

        10/10/08 13:28:

      תודה לך.

       

      אולי היא לא בגדה בו, אבל היא והוא שניהם יחד בגדו בנו, אזרחי המדינה.

       

      אותו חייל אומלל שלא בגד לא עמד יותר  בעינויים הקשים ובחר במוות איזה אדם דגול !

       

      הם שניהם לא עמדו בפיתוי ובחרו בתרמית והגניבה.. איזה אנשים קטנים...

       

      אולי דווקא הכותרת המבישה שגרמה להשוואה הזאת הציפה עוד יותר את הבושה !

        10/10/08 13:16:


      מסכימה איתך שרה.

      כל מילה חקוקה בסלע.

      אשמח לעוד כתבות מענינות כאלו.

        10/10/08 13:03:

      לא רציתי אפילו לקרוא על שולה זקן
        10/10/08 11:39:


      "ליצור לבנות קהילה משמעותית

      אשר בה המיקוד ביחיד והמיקוד ביחד

      לא יהיו עוד סתירה או קונפליקט אלא הזדמנות

      של האחד לשני ולהיפך"

       

      מסכים איתך שרה ,תודה על מילותיך ההנבונות.

        10/10/08 10:59:

       

      בעבר למילים היה ערך עליון.

      אדם באמת קידש עצמו על בטחון המדינה.

      היום - ביזיון.

      חוסר שקיפות, קומבינות, גניבת כספי ציבור.

      הכל פרוץ.

      במהרה בימנו - שקיפות מלאה ואמון בכל !

      ולא "מילים כמו חול" חסרות ערך,

      ותמיד רגע לפני הבחירות.

        10/10/08 09:11:


      פעם למילים/מעשים היה ערך.

      היום ,מילים כמו חול ואין מה לאכול ...

      לא סתם הגענו לאן שהגענו - יש הרבה מאוד פלסטיק.

      זווית חזקה הבאת כאן

      שבת שלום

      תמי

        10/10/08 08:14:


      אני מסכים איתך על כך שיש מקום לשינוי כזה, אך נשאלת

      שאלה באם אנחנו מוכנים אליו, כחברה.

      אני לא חושב שאנו שונים מחברות אחרות ברחבי העולם, כי לכל

      חברה ישנן רגישויות מסויימות (פרות קדושות?...) בהן הנגיעה

      אמורה להיות זהירה.

      בעידן המודרני, בו מיתוסים מנותצים חדשות לבקרים, יש לבדוק

      באם שימוש יתר במטבעות-לשון גורם להזנייתם...

      אני לא בטוח ברמת הפתיחות הקיימת בחברה שלנו, עם זאת התהליך הקורם

      עור וגידים, הוא בלתי הפיך, גם אם הוא יוצר ויכוח מר...

      דומה וידם של פובליציסטים למיניהם, קלה על ההדק..., וגם זה חלק מהתהליך...

      בכל אופן, כאמור, התהליך הוא בלתי-הפיך! (אפילו יצא לי חרוז...)

        10/10/08 01:23:

      צטט: בועז22 2008-10-10 00:47:28


      ועדיין לא הבנתי...

      האם את לא רואה טעם לפגם בכותרת של ידיעות אחרונות?

      בועז

      אני רואה שהכותרת בידיעות

      משקפת מערכת ערכים השולטת כיום בחוגים נרחבים.

      וכדי לשנות ולהשתנות חשוב להבין מדוע הגענו לזו הכותרת בחיינו?

       ואיך ניתן לשנות ולהשתנות?

      והחשוב מכל שניתן.

      אותי הכותרת מזמינה ליצירה של השלב ההתפתחותי הבא שלנו.

      אני רואה בכותרת מראה של המציאות.

      אינני מוצאת טעם לשפוט אותה הגם ששיפוטה מובן מאליו.

      עיקרי בעיני ליצור את השינוי, אתה מוכן להצטרף לשינוי,

      לעשייה שתבטיח שינוי כזה?

       

       

        10/10/08 00:47:


      ועדיין לא הבנתי...

      האם את לא רואה טעם לפגם בכותרת של ידיעות אחרונות?

      פרופיל

      שרה בכור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שרה בכור

      אינטליגנציה עסקית

      אינטליגנציה עסקית/אירגונית