כאשר באתי להתיישב על הכסא אמרו לי שהמקום שמור למישהי אחרת . עברתי לכסא אחר והדבר חזר על עצמו. לקח לי זמן להבין שצריך לשלם עבור הכסא שעליו את יושבת.

בסוף מצאתי מקום פנוי ואמרתי "כאשר תבא האשה ששילמה, אני אקום"

למזלי לא באה.

התפילה היתה בעיצומה.. בית הכנסת היה מלא עד אפס מקום. גם עזרת הנשים למעלה.

קשה היה לי לעמוד בקצב התפילה, לא מצאתי את השורה בספר, לא כל כך הבנתי את החזן,

אבל המשכתי לשבת. רציתי לספוג את האוירה, ופתאום....

התפילה הופסקה והחלה מכירה פומבית "500 שקל על הברכה הזאת...מי מוסיף"

החלו לזרוק מספרים , 550, 600, 650, והגיעו עד 1000.

"1000 שקל פעם ראשונה, 1000 שקל פעם שניה, 1000 שקל נמכר." הכריז האיש עם הקול החזק.

ידעתי שדברים כאלה קיימים, אבל בשם אלוקים באמצע התפילה?, ומי רושם כמה כל אחד מתחייב לשלם? הרי הדתיים לא כותבים ביום הכיפורים, ומה אם מישהו סתם מתחייב ואחר כך לא ישלם, הרי לא גובים את הסכום במקום .. חפנתי את פני במבוכה ובושה...."גועל נפש "מלמלתי לעצמי וחששתי שמישהו ישמע אותי חס וחלילה.

אחר כך חשבתי לעצמי למה לא עורכים את כל הטקס המגוחך הזה יום או יומיים לפני, ככה סתם אחר הצהריים, ומסכמים את הסכומים מראש? למה צריך לעצור את התפילה ביום הכיפורים כאשר אנשים צמים, חלשים, ולא בדיוק מרוכזים?  ולמה רק העשירים יכולים לזכות הכבוד הזה של קניה של ברכות או מה שזה ?

חזרתי הביתה עם הרהורים ומחשבות נוגות על איך יום כל כך קדוש הופך ליום של עסקים ומסחר.

אשמח לקבל תגובתכם.